"האחים טאנר", ספרו הראשון של רוברט ואלזר השווייצרי (מגרמנית: ארז וולק, בהוצאת עם עובד), יצא ב־1907 ונתן את האות לקריירה ספרותית קצרה אך מזהירה, שהסתיימה למרבה הצער באשפוז בן כרבע מאה במוסד פסיכיאטרי. מתוך הקריאה בספר ניתן להבין פחות או יותר איך זה קרה. הגיבור, סימון טאנר, שהוא האח הצעיר, כמו מדלג על החיים בלי למצוא לעצמו נקודת אחיזה. הוא חכם, שנון ומהיר מחשבה, אבל שום דבר אינו מצליח לכבוש את ליבו או להניח את דעתו. הוא תמיד רוצה יותר ותמיד מתאכזב. סטפן, האח הגדול, הוא המקרה ההפוך בדיוק — רופא רציני ושמרן, שרק מעמיס על עצמו עוד ועוד מטלות כדי שלא יהיה לו זמן לחשוב. אבל בעוד שהקלילות של סימון מסתירה עצב עמוק ואי־נחת קיומית, דווקא הכבדות של סטפן מחביאה חיפוש אמיתי וחסר מנוח אחר אהבה. ובכל מקרה, הדרך שבה ואלזר ראה את ההתמודדות עם החיים תכווץ לכם את הלב. מדובר בכישלון ידוע מראש.