הספרים שיעשו לכם את החג

ספר ילדים על לאה גולדברג, ידידות אמיצה בין רופא לתרנגול, יצירה נשית בהוצאה עצמית ונער אחד שמתלבט על מיניותו. המומלצים שלנו לחופשת הפסח

"בינת השכוי"ׁ(הוצאה מחודשת) / אביגדור דגן (עם עובד)

"בינת השכוי" קיבל מעמד של ספר ליודעי ח"ן, ובצדק. דמותו של פראן, הרופא הכפרי וידידו התרנגול, פדרו, עומדות במרכז הרומן הקצר, המתאר חברות בין השניים. פראן, שעובר בין החולים של הכפר הקטן ושנושא איתו לכל מקום את פדרו, ופדרו, שמקבל את פניו של הרופא בקריאות שמחה הם סיפור מעשה נהדר שקוראים כמעט בכל גיל יכולים למצוא בו את נקודת החיבור. השנה ימלאו עשר שנים למותו של דגן ובהוצאה החליטו להחזיר אותו למדפים בכריכה חדשה.
 

"סיימון מוצא את דרכו" / בקי אלברטלי (מטר)

סיפורו של סיימון - נער בן 16 ובארון, מתלבט לגבי מקומו בעולם. כמו כל נער או נערה שמתחבטים בקשר למיניותם, הוא עסוק במה יחשבו החברים. הדרמה מתחילה כשאימייל פרטי מאלץ את סיימון להתמודד עם חשיפה אישית ולבחור בין הלחץ החברתי שלוחץ עליו להסתתר לבין יציאה מהארון. "סיימון" מצטרף למדף שעוסק באומץ ובחינניות בהתחבטויות של נוער להט"בי שהוא לא גדול מאוד, אבל חשוב.

 

"את לא נולדת אשה" / בעריכת ריקי כהן

צילומים מקוריים לצד שירי משוררות מרכיבים את המיזם העצמאי של ריקי כהן, שראה אור במימון הדסטארט. שם הספר לקוח של מהמשפט המוכר סימון דה בובואר, שכתיבתה שינתה את החשיבה על העולם הנשי וכמעט כל יצירה בו מתכתב איתה. היצירות שמקובצות בספר מנסות לחשוב בצורה עדכית על הנשיות העכשווית - לבוש, מין, דימויי גוף ואאוטסיידריות והוא מאתגר ומעורר מחשבה. בין המשתתפות: שירה סתיו, סיגל בן יאיר, נורית זרחי, סימה קירשנר, ורד נבון וגילי לווינסון.

 

"דודה לאה" / כתבה: שהם סמיט, איירה: נטלי וקסמן-שנקר (כנרת)

כמעט אין ילד שלא מכיר את שמה של לאה גולדברג. היא היתה לא רק סופרת ילדים גדולה, אלא גם תיאורטיקנית של הכתיבה לילדים. "דודה לאה" הוא מעין ספר ביוגרפי על דמותה של המשוררת והסופרת והוא מנוקד בתחנות חייה החשובות. סמיט מזמינה את הילדים לערוך הכרות קצת שונה עם האדם מאחורי השם שהם רגילים לדקלם. הספר ערוך כיומן המלווה אותה מילדותה בגרמניה ועד זיקנתה. "שומיש" שהוא דמות מספרה של גולדברג "ניסים ונפלאות" שואל אותה על סודות הכתיבה ומדלג בין ספריה הבולטים.

 

"כמעט שם" / רועי סלמן (טל-מאי)

ספר הביכורים של סלמן מביא את סיפורו של זוהר בן ה-13 שגר בבת-ים. בעקבות טרגדיה שקרתה לו כשהיה קטן, זוהר לא גר עם הוריו. הספר עוקב אחר המסע שהנער עורך בין בת ים לבאר שבע בניסיון למצוא מקום בו ירגיש שייך. מתערבבים בו דימיון ומציאות, כמו גם הכרה ותת ההכרה המסויטת של זוהר ובעיקר הקושי להתמודד עם חוויות קשות מהעבר. מה שעושה ספר נוער טוב, הוא היכולת לדבר אל נפשם של בני הנוער באופן ישיר ולהוות להם מקום מפלט. סלמן כתב בתעוזה וביושר את עולמו הפנימי של זוהר. נראה שבשנים האחרנות מתחדשת כאן ספרות נוער מקורית וטובה ו"כמעט שם" מצטרף אליה עם ראש מורם. 

"הארץ שמעבר להרים" / ניר ברעם (עם עובד)

ברעם מתעד שנה של מסעות שערך בגדה המערבית, שם תיעד התרחשויות שלרוב נעדרות מעינו וליבו של הישראלי הממוצע. הספר מורכב משנים עשר פרקים, שכל אחד מהם מוקדש ליישוב אחר ביהודה ושומרון. ברעם מספר בהם בפרטי פרטים את חיי הפלסטינים לצד אלה של הישראלים, מדבר עם תושבי ישובים בעוטף עזה כמו גם עם ילדים במזרח ירושלים. העבודה של ברעם מנסה להישאר מתעדת ולא מתערבת, גם כשהוא מדבר עם אנשים שאיבדו את הקרובים להם או מביא תמונה של המעבר היומיומי במחסומים. יש מעט דוגמאות לתיעוד פוליטי כזה בישראל. עשתה זאת לאחרונה גם אלינה המרמן בספרה "אשה לבדה", בה יצאה למסע דומה. גם אם לא מסכימים עם עמדתו הפוליטית של ברעם, חשיבותו של הספר היא בהבאת חיי היומיום של מי שגורלנו נקשר בגורלם.

"סוד הקסם היפני" / מארי קונדו (אחוזת בית)

ספרים שאומרים לנו איך לשנות את חיינו בעזרת ארגון - מאנרגיות ועד מציאת זוגיות יש בלי סוף. בין ערבות הפנג שווי עדיין רועים כמה מאמינים שמשנים את כיוון המיטה בכל דירה אליה הם נכנסים. בתוך הנוף הזה נראה שספרה של קונדו עשה משהו טיפה אחר. יועצת הניקיון והסדר מציעה לכם שיטה חדשה ומחשבה רעננה על סידור חללי הבית שלכם. זה נורא פשוט, בעצם. במקום לסדר בכל פעם שמצטברות ערימות של לא-משנה-מה, השיטה של קונדו אמורה לעזור לכם קודם כל להיפטר ממה שאתם לא באמת זקוקים לו (ובינינו, למי אין דברים מיותרים בבית?) ובהמשך לסדר בצורה שתישמר לאורך זמן. כל זה אמור לעזור לכם לאוורר את הנפש ואפילו להשיל קילוגרמים מיותרים. האם זה עובד? נותר רק לנסות ולראות. בינתיים גורו הסידור מכרה המון ספרים ברחבי העולם וזה, תגיד לכם כל כוהנת סידור, נהדר לנפש.

 

"מסע לוולגריה" / אנגלמאיר (אפיק)

הקריקטוריסט זאב אנגלמאיר, הידוע בסגנון לגמרי חסר מעצורים, מזמין את הקורא למסע מופרע בין לאומיות נוטפת-מין לבין בדיחות פורנוגרפיות מודעות לעצמן. הספר מכיל קטעי טקסט קצרים ולא פחות הזויים מהציורים. נראה שהפעם אנגלמאיר באמת מרשה לעצמו הכל, וזה מה שהופך את הספר שלו לכיף אמיתי, גם כשהוא מדרדר להומור בסיסי. למשל:  "לו היו יצורי החלל צופים בבני כדור הארץ בעת הישיבה בבית השימוש, היו עלולים לחשוב שממש כלטאה גם לנו צומח זנב קטן". מומלץ להעביר מתחת לשולחן הסדר ולהכניס קצת פלפל לחרוסת. רק שמרו אותו הרחק מהישג ידם של ילדים.