התובע, כיום בן 28, החל לעבוד לפני עשר שנים במוסך הנמצא בבעלות אחיו ביישוב שגב שלום שבנגב. לפני כשבע שנים הוא התבקש לתקן גלגלת שהותקנה על ארגז של משאית. התיקון התבצע כשהצעיר ישב על גג המשאית, ובשלב מסוים הוא איבד את שיווי משקלו ונפל לקרקע. כתוצאה מהפגיעה הוא עבר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת וכריתה מלאה של המניסקוס.
ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה והחל לשלם לו תגמולים. ב-2011 הוא הגיש גם תביעה לפיצוי על נזקיו נגד המוסך וחברת הביטוח שלו, "הפניקס", בטענה שהתאונה יכולה הייתה להימנע לו המוסך היה מספק לו אמצעים מתאימים לעבודה בגובה או מעביר אותו הדרכת בטיחות.
"הפניקס", התנגדה לתביעה וטענה שלתאונה עצמה לא היו עדים, והיא אינה נתמכת בראיות. גם אם התרחשה תאונה, התובע סיכן את עצמו מרצון כשבחר לשבת על גג משאית במקום לטפס על סולם חיצוני ובטוח, ולכן הוא אחראי לנזקיו.
בכל מקרה, הוסיפה, ככל שיימצא שהתובע זכאי לפיצוי, ביקשה הפניקס לפסוק לחובתה פיצוי יחסי בלבד, מכיוון שפוליסת הביטוח של בעל המוסך מבטחת שישה עובדים, בעוד בפועל התברר שבמוסך הועסקו 11 בני אדם. לשיטתה מדובר בעניין מהותי שהשפיע משמעותית על הפרמיה שנגבתה מהמוסך.
השופט רמי חיימוביץ קיבל את גרסת התובע מאחר שהתעודות והמסמכים הרפואיים שנמסרו לביטוח לאומי תמכו בדבריו. הוא כי "המעביד התרשל והפר את חובתו לדאוג לבטיחות העובדים בכלל והתובע בפרט. התרשלותו גרמה לנפילת התובע, שכן אם היו מסופקים אמצעי הגנה, משטח עבודה סביר או אפילו נקבעים נהלי עבודה ברורים ניתן היה למנוע את התאונה".
נזקי התובע, הסובל מנכות בשיעור 20% בברכו והוכיח גם הפסדי שכר, כאב וסבל, הוערכו ב-1,444,345 שקל. לאחר ניכוי התגמולים שקיבל מביטוח לאומי, נקבע כי על הפניקס לשלם לו 423,573 שקל.
בכל הנוגע לחלוקת האחריות בין הנתבעות, השופט קיבל את טענת "הפניקס", שלפיה ההבדל בין מספר העובדים בפועל למספר הנקוב בפוליסה, הוא עניין מהותי המשפיע על גובה הפרמיה, ובהתאם, על מידת אחריותה.
לכן, השופט החליט כי "הפניקס", שלמעשה התחייבה לבטח 54.6% מהעובדים, תחויב ביחס לשיעור זה – 230,847 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 65 אלף שקל. את יתרת הסכום, התובע רשאי לקבל מהמוסך.