שלי גפני היא אחת הנציגות הבולטות של האג'נדה שליופי אין גיל. בגיל 44, כשהיא אם לשלושה בנים מנישואיה לאיש העסקים אופק קאירי, היא ממשיכה לדגמן במקביל לעיסוקיה כמאפרת ומנחת סדנאות העצמה נשית דרך טיפוח. בשנים האחרונות היא הפרזנטורית של חברת האופנה "אריסטו שמט" ולאחרונה החלה להוביל קמפיין לחברת תכשיטי מילר, לצד עוד שתי דוגמניות ישראליות שפרצו באמצע האייטיז־תחילת הניינטיז.
"כולם אומרים, 'העולם שייך לצעירים', אבל בוא נסתכל מה קורה בטלוויזיה: תראה כמה מגישות בנות 40 ומעלה יש. חלק מתוכניות הבוקר, האוכל והריאליטי מובלות על ידי נשים בוגרות, נשים ללא גיל. אני גאה בהן! היום אתה יכול למצוא את הטופ־מודלס של האייטיז, כמו קלאודיה שיפר, נעמי קמפבל וסינדי קרופורד, על מסלולי האופנה ובמגזינים חשובים בעולם. העולם הזה בנוי על יחסי ציבור, ויחסי ציבור צריכים לספק בשר. אישה שחוותה דברים בחייה — יש לה מה לומר. מהבחינה הזאת, בארץ אנחנו קצת בדיליי".
"בארון שלי יש בעיקר קז'ואל. ג'ינסים קרועים, ג'ינסים צמודים. אם פעם הייתי הולכת עם מחשופים גדולים, היום אני מעדיפה טופים יותר סגורים. כבר לא אלך עם חולצות בטן. זה לא מתאים לגילי, ואני לא מרגישה בזה נוח למרות שאני יכולה להרשות לעצמי. לא רוצה להתלבש כמו החברה של הבן שלי, לא רוצה שהחברים שלו יסתכלו עליי בדרך מסוימת. אפשר לשמור על רוח צעירה, אבל לא צריך להיות פרובוקטיבית".
"היום אני מרגישה יותר יפה מאשר בתקופה שבה עבדתי בחו"ל כדוגמנית צעירה. הבשלות הנפשית משחקת תפקיד. אני פחות ביקורתית כלפי עצמי, למרות שאני עדיין עובדת קשה כדי להיראות טוב. כשאת שלמה עם עצמך מבפנים, זה מקרין החוצה. אישה שלא טוב לה, שהיא ממורמרת, תפצה את עצמה באוכל — וזה לא יחמיא לה. דבר ראשון שאישה צריכה לדעת זה שמגיע לה. אז העור לא מתוח כמו פעם, אז מה? כשטוב לך — את פשוט נראית טוב".
"מאז ומעולם הייתי בלונדינית. באחד ההריונות שלי צבעתי את השיער לחום אדום, ומיד נסעתי שבוע ליוון כדי שזה ידעך ויהיה אפשר לצבוע בחזרה לבלונד. בהיריון אחר הסתפרתי קצר כמו בסרט 'דלתות מסתובבות'. בהיריון השלישי כבר הבנתי שכדאי שאשאר עם הבלונד הארוך. כנראה אלו היו ההורמונים".
"הגבר הישראלי רוצה את האישה המושלמת — נראית נפלא, קרייריסטית, אמא נהדרת – אבל לא מסתכל על עצמו. בעוד הנשים הישראליות נראות מצוין, הגבר הישראלי חושב שמותר לו הכל — לגדל כרס, להיות קירח, להזניח את עצמו. למה? גבר שמסתכל בעיניים עקומות על נשים בוגרות מעיד בעיקר על עצמו: כנראה אין לו מה להציע, והוא לא מסוגל להתמודד עם חוכמת חיים ועם אישה יותר מעניינת".
"עשיתי בחיי הרבה קמפיינים, ולפעמים אמרו לי, 'תודה רבה, נקסט'. קורה. זה לגיטימי. חברות האופנה משלמות הרבה כסף לפרזנטורית ומנתחות את השוק כל הזמן, וכשיש אותה פרזנטורית במשך שנים, לפעמים מתברר שזה לא מביא קהל חדש. החלפה כזאת היא חלק מליצור עניין וכותרות. אני לא חושבת שזה בגלל הגיל.
"תראה מה קרה בתכשיטי מילר, שאותם אסתי גינזבורג פירסמה שנים. עכשיו החליפו אותה בנשים בוגרות יותר: אני ושירז טל ושירלי בוגנים. פעם, באחד הקמפיינים שעשיתי, איילת זורר החליפה אותי. היא אחת הנשים היפות והמדהימות ומסמלת הרבה דברים מעבר ליופי. עובדה שמיד לקחו אותה לעוד קמפיין".
"כשאני מסתכלת על בני בן ה־18 ועל הידידות שלו, אני קולטת שאני לא ילדה. בגיל 20 ומשהו את רוצה להתחתן, עסוקה במי יהיה הבעל שלך, ואחר כך איך יהיו הילדים שלך. ואז כשהילדים כבר גדולים את שואלת את עצמך, 'ומה עכשיו?' זה הפחד הכי גדול שלי, החשש שאין למה לצפות עוד, שבגיל 80 לא יהיה לי בשביל מה לקום בבוקר".
"אני ילדת קיץ, חיה בקיץ, נושמת את הקיץ. משוחררת, ערנית. בחורף אני כמו דוב. בקושי יוצאת. קיץ אצלי ואצל המשפחה שלי, משפחה של גולשים, זה קודם כל ים. זה הבילוי האולטימטיבי. בכל דקה שאפשר אני שם, גם אם זה רק קפה על החוף". •