באחד מביקורי אבי בלסטר, אנגליה, עת שקדתי על לימודיי באוניברסיטה המקומית, נזדמנו למגרש הכדורגל העירוני ברחוב פילברייט לחזות בהתמודדות בין קבוצת לסטר סיטי לקבוצת צ'לסי הלונדונית. בסיום המשחק, שהסתיים בניצחונה המרשים של המארחת (1:3), הפטיר אבי בעצב: "כדורגל הוא משחק נפלא, כמה חבל שלא מביאים אותו לארץ…".
לסטר אלופה - כל הידיעות:
שמוליק גלילי היה אדם שאהב כדורגל. כל כך אהב שכשנוטינגהאם פורסט עלתה לליגה הראשונה באנגליה ומיד זכתה באליפות (1978), הוא נסע לראות במו עיניו את גמר גביע אירופה, בו נוטינגהאם עשתה את הבלתי ייאמן וזכתה בגביע כשהיא מנצחת את מאלמו משבדיה וכותבת את אחד הפרקים המפוארים בתולדות הכדורגל האנגלי. נזכרתי אתמול באבי ז"ל שהיה תמיד, כשהיינו צופים בכדורגל אנגלי בימי חמישי בערב, מפליג בסיפורים הלא-יאמנו על נוטינגהאם, שזכתה פעם נוספת באליפות אירופה (1980) והפכה לקבוצה היחידה בעולם שיש לה יותר אליפויות אירופה מאליפויות בארצה... "ללסטר, ילדי היקר זה לא יקרה לעולם", אמר לי אבי, אחרי ששכנעתי אותו לבוא ולבקר שוב בלסטר, הכה קרובה לנוטינגהאם, בשנת 1997"... ובטח שהיא לא תזכה לעולם בגביע אירופה!".
פרופ' אריק דנינג הוא סוציולוג הספורט המפורסם ביותר בעולם. כל כך שמחתי שהסכים לקבל אותי כתלמיד לתואר שלישי במכון לחקר הספורט והחברה בלסטר, שלא ממש היה לי אכפת שהגעתי לעיר היחידה באנגליה שהיו בה יותר הודים ופקיסטנים מאשר אנגלים ושהקרבות שהתחוללו לעיתים ליד השייר'ס, היו גרועים יותר מאלה שבחבל קאשמיר. ארבע שנים, או ליתר דיוק ארבע עונות, ביליתי בלסטר העיר. התירוץ הרשמי היה כמובן לימודי הדוקטורט אבל אריק, קן, אייבן ופאטריק הצליחו להדביק אותי בטירוף שלהם ללסטר סיטי, פילברט סטריט, מגרשה הביתי העתיק והמטונף של הסיטי, היה בשבילי ארמון אמיתי. אריק ועוזרו פאטריק היו מומחים עולמיים בתחום החוליגניזם, היועצים הרשמיים של הפרמייר-ליג שנוסדה לא מכבר. הביקורים במשחקים הביתיים של לסטר היו חלק מתכנית הלימודים ששילבה ספרא וסייפא או ליתר דיוק, נורברט אליאס לצד מרטין אוניל. כדורגל גדול מעולם לא היה שם אבל סיפורים על אחד, גארי ליניקר, סטודנט לשעבר במחלקה לסוציולוגיה בלסטר ואגדת כדורגל בקבוצת הכדורגל המקומית, וגם קצת בברצלונה, היו גם היו.
באופן תיאורטי אמור הספורט בכלל והכדורגל בפרט לקיים את ההבטחה בה לכל ספורטאי או מועדון ספורט יש סיכוי שווה לנצח בטרם שריקת הפתיחה. באופן מעשי, בפרוס האלף השלישי כסף מהווה משתנה משמעותי מאד במשוואה שהולכת ונוטה מידי יום לכיוונם של בעלי האמצעים המסוגלים לממן סגל רחב, אצטדיון לתפארת, מאמן ומנהלים מוכשרים וקהל הולך ומתרחב אל מעבר למדינה והיבשת בהן הם מתחרים. תאגידי הכדורגל הבכירים של היבשת השכילו במהלך העשור האחרון לא רק להשיג כוח אלא לשמר אותו באמצעות מנגנון מתוחכם הכולל יצירה ומיסוד של צריכה מתגברת של כל כשרון ספורטיבי ברחבי העולם. יכולתם הכלכלית של תאגידים אלו בשילוב חקיקה נוחה, ניהול נבון לטווח ארוך הבנוי על סגלים איכותיים גדולים בהרבה ממרבית המתחרים ורגולטור (אופ"א) נחמד, שלא מעוניין יותר מדי בפיתוח תחרות אמיתית מגדילים את הפערים, העצומים ממילא. על רקע כל זה לסטר סיטי היא תקווה שלא הכל ידוע מראש, שגם לקטנים ולחלשים יש עדיין איזה סיכוי. הפילוסוף נסים טאלב קרא לזה הברבור השחור, אירוע יוצא דופן בעל השפעה גדולה מאוד שלכאורה לא היה ניתן לצפייה מראש. אך אנחנו, הרומנטיים, אוהדי האנדרדוג, שמואסים תדיר בגדול ובחזק, ידענו שיכול לבוא היום שזה יקרה, וזה קרה! לסטר אלופה!
אחת התיאוריות החשובות ביותר, שמניעה יום-יום את רבים מחברי המין האנושי "חוללות עצמית" או self efficacy היא תיאוריה שפותחה על ידי אלברט בנדורה. בנדורה הסביר כי תפיסת המסוגלות (או בעברית יפה יותר חוללות) העצמית או של האדם משפיעה על התנהגותו בדרכים שונות. היא עשויה להשפיע הן על המוטיבציה שלו להשקיע מאמץ במשימה, ואף על עצם הבחירה של המשימות שיבצע או ההימנעות מהן. אנשים בעלי הערכת יתר של יכולותיהם, באופן שגבוה בהרבה מהיכולת האמיתית שלהם, יבצעו משימות שהן מעל ומעבר לאמונה של אחרים. הרצף הנדיר של של נצחונות של לסטר בשלהי העונה הקודמת והינצלות מירידת ליגה ברגע האחרון הביא את שחקניה לאמונה ביכולתם להמשיך ולהצליח. זה נגמר באליפות באחת הליגות השיוויוניות ביותר ביבשת, או אפילו בעולם כולו. הנעלם הגדול ביותר בספורט הקבוצתי (ובחיים בכלל..) הוא רגע יצירת המומנטום ובמקביל, יכולת השינוי שלו כשאתה במומנטום שלילי. הסיבה שתופעת לסטר סיטי היא תופעה מרשימה כל כך היא יכולת שחקניה להמשיך את המומנטום לאורך עונה שלמה ובעיקר, כשהאנדרדוג הופך לפייבוריט לקראת סיום העונה.
"הגיון", טען פעם אלברט איינשטיין, "יביא אותך מנקודה א'
לנקודה ב' אך דמיון יביא אותך לכל מקום" כאמור, יכולתם של מועדוני כדורגל "קטנים" המזוהים עם קהילה קטנה להגיע לגמר ליגת האלופות הולכת ופוחתת ברבות השנים, כשהרבה פחות אנשים מוטרדים מהעובדה. ראשי רשתות הטלוויזיה ברחבי העולם למשל כוססים ציפורניהם החל משלב רבע הגמר של המפעל ועוקבים בדאגה אחר כל מועדון פופלרי ובעל שם שנפרד מהמפעל ומקטין את סיכוייהם לנתח גדול יותר מקהל עצום ממילא שיצפה בחצאי הגמר וכמובן בגמר עצמו. גם מועדונים בינוניים מעדיפים תדיר להיפרד מכוכב מבטיח אחד או יותר לטובת כסף בטוח מאחד התאגידים, על פני אשליה להתקדם בשלבי המפעל בעזרת הכוכב. מועדונים אלה משלימים יותר ויותר עם העובדה כי הסיכוי ההולך ופוחת להגיע אל קצה הפירמידה אינו שווה את המאמץ הכספי שעלול להביאם אל עברי פי-פחת. אבל בשנה הבאה, כשלסטר סיטי תשחק עם מחרז, וארדי ודרינקווטר בשלב הבתים של ליגת האלופות אני, אופטימי כהרגלי ועם דמיון מפותח אשא עיני אל השמיים ואחלום שלא רק המומחים, גם אבי אולי טעה ולסטר סיטי תהיה גם אלופת אירופה.
יאיר גלילי הוא סוציולוג ואוהד של לסטר סיטי, שהיה אופטימי דיו לרכוש מבעוד מועד כרטיסי טיסה למשחק ההכתרה של לסטר בסמטפורד ברידג' בעוד 13 יום בדיוק.