החלל שלי: גולשי ynet כתבו על הנופלים

במהלך יום הזיכרון מתארים קרובי הנופלים את סיפורי חייהם שנגדעו באיבם. הדליקו נר, כתבו מילים של זיכרון ושתפו תמונה של החללים. פרויקט הנצחה

ביום הזיכרון עומדת ישראל מלכת. כמדי שנה, ynet העלה את מפעל ההנצחה שלו "החלל שלי", ומאפשר להדליק נר לזכר אלו שלא ישובו עוד ולספר את סיפורם. להלן מקבץ תיאורים של גולשים על החלומות שנקטעו, האסונות שנצרבו והתהומות שנפערו.

 

החלל שלי - המשיכו לכתוב על הנופלים

יוסי דירהלי ז"ל – 1972-1950

יוסי דירהלי יקירי. כל כך הרבה שנים עברו. לא ייאמן ממש. אתה נותרת בזיכרוננו חסון, יפה וגיבור חייל, ואילו אנחנו בגרנו והשנים החולפות ומצוקות החיים, גם יופיים, חרשו בנו תלמים. זה מותר החלל על החי, שהוא נותר נישא ומרומם כבימי חלדו, אך אבוי למותר הזה. כמה נפלא ונכון יותר היה, לו אתה ורעים אחרים שטמונים באדמה, היו חיים והולכים על פניה. אני תוהה איזה אדם בוגר היית לו המשכת בחייך ומה היית פועל ועושה בכל השנים הללו. על-אף שאי-אפשר לנבא לאחור, אני משוכנע שכפי שהיית עצום וכביר ודומיננטי ביחידה, כך גם היית נוכח ועושה בכל שאר ימי חייך הבוגרים. במובן זה לא רק שאנחנו - חבריך ואוהביך ומעריציך - איבדנו אותך, אלא החברה כולה.

ולמי שלא הכירוך, כמה מילים עליך: יוסי דירהלי היה לוחם וקצין בסיירת אגוז בשנות ה-70. היה מפקד פלוגת החוד של היחידה ונפל בהפגזה ברמת הגולן. מפקד נדיר, אמיץ במיוחד, תובעני, בעל אישיות כריזמטית ונוכחות עוצמתית מאוד. גם פיזית וגם נפשית. במהלך שירותו הצבאי הוענקו לו שני עיטורים - "עיטור העוז" ו"עיטור המופת", שניהם בגין חילוצי פצועים בנסיבות מסוכנות במיוחד (האחד במהלך קרב בלבנון, תחת אש חיה. השני מלב שדה מוקשים ברמת הגולן, תוך סיכון עצמי רב). דירהלי נפל בקרב ב-3 בנובמבר 1972.

 

יון

 

טוביה רבינוביץ ז"ל – 1936-1895

אני בנך שלא הכרת, שנפלת על משמרתך שלושה חודשים לפני שנולדתי. לאורך כל חיי היית לי איבר חסר, אולי ניפגש אי שם ונספר הכול, כי זמן לא יהיה חסר לנו.

רבינוביץ' נורה מן המארב ב-13 באוגוסט 1936. בראשית מאורעות תרצ"ו בדרכו לשמירה בפרדסים בין צופית לכפר סבא.

 

טוביה רביב הבן

 

ואדים נורז'יץ ז"ל - 2000-1967, יוסי אברהמי ז"ל - 2000-1962

הייתי ילד בן 10 כשהם נרצחו בידי רוצחים ערבים בלינץ' ברמאללה. המקרה הזה זעזע אותי ונחרט בזיכרוני לעד. לא הכרתי אותם ולא מכיר את בני משפחתם, אך מאחל להם שיהיו חזקים ושלא יידעו עוד צער. מחזק אתכם ביום הקשה הזה.

נורז'יץ ואברהמי יצאו ב-12 באוקטובר 2000 לפעילות מבצעית ברמאללה במסגרת שירות מילואים. הם טעו בדרכם ליחידת המילואים ונכנסו לרמאללה. הם נלקחו בידי שוטרים פלסטינים לתחנת המשטרה בעיר, ושם מצאו את מותם בלינץ' כשהמון פלסטיני פרץ לתחנה ורצח אותם באכזריות.

 

אלון

 

חנן ברק ז"ל - 2006-1985

 

אני לא זוכרת... אני לא זוכרת את אותו היום. אתה הלכת, ולא שבת. לא שבת אליי, ולא שבת לאימא. אני עדיין לא מבינה... לא מבינה איך מישהו יכול להרוג ככה, לרצוח, לרצוח בדם קר, משנאה, ללא סיבה מוצדקת. שום סיבה לא מצדיקה את מה שעשו לך. שום סיבה בעולם לא מצדיקה מוות.

אני רוצה להכיר אותך. אני רוצה לספר לך כל מה שקרה מאז שהלכת. אני רוצה שתכיר את אחיי הקטנים.. אני רוצה שתחזור! מוקדש באהבה לדוד שלי. ברק נפל בקרב בכרם שלום ב-25 ביוני 2006.

 

טל

 

בן ציון ברנדלר ז"ל - 1984-1965

בן ציון, שנקרא בפי כול בני, גדל בשכונת "ישמח משה" שליד קריית אונו. הוא היה נער בלונדיני גבוה וחייכן, מגיל 14 לחם בני באופן פעיל למען ארץ ישראל השלמה. הוא השתתף כמעט בכל התנחלויות הראווה בחברון, בקריית ארבע ובימית. בני אהב לטייל בארץ והכירה היטב. בהיותו בן 17 הוא רצה להתגייס לצה"ל ועמד על דעתו למרות האי-הסכמה של הוריו. הוא ביקש להתנדב לגולני אך הוצב לשרת בחיל השריון.

במחצית השנה האחרונה לקיומו של חבל ימית בשליטת ישראל, היה בני ממקימי ההתנחלויות חצר-אדר ומעוז-הים, ובחודש האחרון לפינוי חבל ימית הוא פונה בכוח מן ההתנחלויות כמה וכמה פעמים. חלומו היה להיות חקלאי בן תורה בארץ ישראל, הוא ראה בכך זכות גדולה. הוא עמד להשתחרר מצה"ל שבועיים לפני תום שירותו כדי לעזור לאביו החולה בפרנסתו. הוא נפל יום לפני שחרורו, ב-23 בספטמבר 1984, כשהתנדב לאבטח חוליית שב"כ בלבנון.

 

אורלי דרעי

 

עדי בריגה ז"ל - 2014-1991

אבא דוד מחכה לחיוך, לאהבה ולדאגה שלך אליו. אימא פנינה מחכה שתיכנס למטבח כדי להאיר את יומה ולהאיר את עינה ואפה במראות וריחות חדשים, בטיפים לבישול, מחכה לתשבוחות שלך על הבישול שלה, לחיבוק ולנשיקה שמעולם לא שכחת לתת. אחיך רפאל מחכה לטלפון באישון לילה, שתגיד לו שנתקעת בלי דלק, שתגיד לו שנתקעת עם הרכב. בעלי יהודה שאיבד אח, חבר וגיס מחכה שיפסיקו לשאול.

טוהר, בתי בת ה-5, מחכה שתמשיך ללמד אותה איך עושים גלגלון, היא חולמת עליך בלילה, בחלומות הללו אתה חי, בחלומות הללו את מחבק אותה. הילל, בני בן ה-3, מחכה שפשוט תופיע לפתע. הלב של סבתא מחכה שתיגע בו שוב. שולחן הסועדים בקידוש יום השבת מחכה לך ולאהובתך. ואני? מנסה לחיות, מרגע לרגע. ברגע אחד אני בסדר ובמשנהו אני מתרסקת. אחי שלי עדי, היית בשבילי הכול ועודך.

 

בריגה נפל ב-28 ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן, שלושה שבועות אחרי שגויס למילואים בצו 8.

 

מיכל בריגה

 

אמיר קרא ז"ל - 1995-1974

בת 16 וחצי, מאושרת, פורחת ועסוקה בבנים, יציאות, מבחנים וחוג הסיירות. הדאגות הכי גדולות היו האם אעבור את הבחינה, האם הבחור יזמין אותי לצאת עמו, האם אהיה במגמה ספרותית, ולאן לצאת עם החברות. ואז היה רעם וברק ושיטפון, והלם ושוק ואימה ורעידת אדמה. ביקשו שאצטרף לחדרו של קליין המנהל, כמה שהייתי שמחה וגאה בעצמי. רונית המורה לכימיה, היא כבר יודעת, אבל מדברת ומצחיקה אותי ובעיקר אומרת שאין לה מושג למה קליין ביקש שאגיע.

חשבתי שהוא רוצה שאחנוך תלמידים חלשים, נכנסתי לחדרו. מספרים שמיד השתחררה מפי צרחה שכל התיכון שמע. "אמיר". התחלתי לבכות ולרוץ לשירותים, רציתי להיות לבד. לא רציתי לשמוע או לראות את החיילים שהמתינו שם. אבל תפסו אותי והם התעקשו. "אחיך, אמיר, נהרג היום בלבנון". בערב הייתי אמורה ללכת להופעה של נאור ציון, במקום זה הצטרף לחיי התואר "אחות שכולה". 21 שנים אחרי, בת 36 וחצי, זוכרת כל רגע ונוצרת כל זיכרון. אוהבת אותך אחי היקר.

 

קרא נפל בקרב בלבנון ב-17 במאי 1995.

 

אדוה

 

שרגא כ"ץ ז"ל - 1983-1962

שרגא, נולדתי למציאות שבה אתה לא קיים אבל מאוד נוכח. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מכירה אותך, וככל שאני גדלה – גם הדמות שלך גדלה איתי. יותר מ-30 שנה עברו, יותר מהזמן שחיית, ולא שוכחים אותך. כל פעם שמספרים לי עליך, אני מצטערת על זה שלא הכרתי אותך באמת, וחושבת על הדוד שהיה יכול להיות לי. ביום הולדת 20 שלי לא הצלחתי להשוות בינינו, הרי אתה היית בן 20 כשנהרגת, ופתאום קלטתי שמי שמדברים עליו – הצנוע, הביישן – נהרג בגיל שלי.

כשעברו 25 שנה מאז שהלכת, הגיע לאזכרה המפקד שלך מסיירת מטכ"ל, זה שהחליט להדיח אותך. הוא סיפר שמאז שנפלת הוא עם רגשות אשמה על ההדחה. הסברנו לו שאנחנו מאמינים שהכול מהקב"ה, ושלרגע

לא חשבנו שמישהו אשם במותך. הוא סיפר לנו שהחליטו שלא מתאים לך להיות בסיירת, רק מכיוון שחששו שכשתצטרך לעמוד מול אדם ולהרוג אותו – יהיה לך היסוס. הודחת בגלל טוב לבך. אני חושבת שהיית טוב מדי לעולם הזה.

 

כ"ץ נפל בלבנון ב-24 בספטמבר 1982.

 

רוני

 

חיים הולצמן ז"ל - 1969-1947

חיים הולצמן למד בבית הספר ניצנים ברמת גן. בחור יפה ומוכשר, איש משכמו ומעלה. באתר "יזכור" צוין כי הולצמן התגייס לצה"ל בפברואר 1966 והתנדב לשרת בחיל האוויר "מבחינה לאומית", כפי שנהג לומר. את קורס הטיס הוא סיים בציונים גבוהים והיה לטייס מן המניין.

ב-28 במאי 1969 אירעה תקלה במנוע מטוסו מעל רחובות. לפתע פרצה אש במנועי מטוס הקרב שבו טס. הוא יכול היה לנטוש את המטוס ולהינצל, אולם חישוב מהיר הראה לו כי אם ינטוש המטוס עלול להתרסק במכון ויצמן וסביבתו ולגרום אסונות כבדים בנפש. הוא הסית את המטוס לפרדס, לעבר שטח ריק מאדם. בשלב זה כבר מאוחר היה להפעיל את כיסא המפלט. חיים שילם בחייו, אך הציל עולם מלא. יהי זכרו ברוך.

 

יהושע ברקוביץ'