כוחנו בחלשינו

None

עצמאות. ערן בננו מעולם לא ידע עצמאות מהי. דידי רעייתי ואני נמצאים כאן הערב כשליחיו. ערן מעולם לא דיבר, מעולם לא קרא לדידי אמא או לי אבא. למרות זאת היה המורה הגדול של חיי. בשם ערן וחבריו שלא ידעו עצמאות מהי, אבקש שטקס זה להענקת פרס ישראל התשע"ו יהיה תחילתו של מסע לתיקון עולם, להפיכתה של החברה בישראל לחברה סובלנית יותר, מכילה יותר. צעד קטן למקום הנשגב של חברת מופת.

 

כשנולד, נתנו לו את השם של ערן אחי שלא שב מהמלחמה. ציפינו שיהיה מוצלח מאיתנו. בגיל שמונה חודשים ערן אובחן עם אוטיזם ופיגור קשה. השמיים נפלו. נדרשנו לעצב מחדש את חיינו. להמיר את החלום על הילד המוצלח במאמץ מתמיד להסתפק בחיוך. שרק יהיה מאושר. נשבענו לעולם לא להתבייש בו. לעולם לא להסתירו. לאהוב אותו בכל מאודנו ובכל נפשנו. לאחר מותו, לפני תשע שנים, הבנו שתיקון עולם פירושו להעצים את האהבה שהועדנו לו, כדי לחולל שינוי עמוק בתפיסת האדם המוגבל במדינת ישראל.

 

חברה הישגית מודדת את בניה על פי סרגל של הישגים ויכולות, ואילו ילדים כמו ערן אינם יכולים לעשות מאומה בכוחות עצמם. הם מחוץ למשוואה. לא יסיימו גן ילדים, לא ישרתו בצה"ל, לא יגנו עלינו ולא יזכו להימנות עם ההון האנושי של מדינת ישראל, שנציגיו המכובדים הם חברותיי וחבריי לקבלת פרס ישראל. ערן וחבריו חסרי אגו וחסרי כוח. השאלה המתבקשת איננה מה הם מסוגלים לעשות אלא מה אנחנו מסוגלים וצריכים לעשות עבורם, החלשים ביותר, אלו שכל הווייתם משקפת את זמניותנו ושברירותנו כאן על פני האדמה.

 

הכפר שבנינו בנגב עם חברינו מ"עמותת עלה" יועד להביא את צעקתם של ערן ושל חבריו לכל מקום, כדי ליצור אתוס חברתי חדש. מודל שילוב אחר. מקום המעניק אהבה ובית חם לפגועים ולחלשים ביותר בחברה, לכל משך חייהם, ברמת החיים הגבוהה ביותר שניתן. מקום אוטופי שאהבת האדם מוקרנת ממנו בכל פינה.

 

עוצמתה של החברה האנושית לעולם תיבחן בעוצמתן של החוליות החלשות. ככל שנדע להעניק יותר תקווה לחלשים בקרבנו, למשפחות שחרב עליהן עולמן, לנכים, לפצועים, לנזקקים, לקשי היום, כך נהיה חברה חזקה יותר, סולידרית יותר. וככל שהרקמה האנושית תהיה חזקה יותר, כך יגדלו גם הערבות הדדית והעוצמה הפנימית להתמודד עם כל משבר ואתגר.

 

חיזוק החוליות החלשות הוא הצעד הראשון במסענו לתיקון עולם חברתי. ביום שבו ילדים כמו ערן בננו, החלשים ביותר בחברה, יהפכו לעמוד הענן המוסרי שלנו, המנחה אותנו לפחות אגו, ליותר נתינה, ליותר התנדבות, ליותר עשייה למען הזולת, ליותר אהבה ללא תנאי, למען החלש והשונה, באותו היום נהיה אנשים טובים יותר וחברה טובה יותר. באותו היום נחזק את עצמאותנו ונהיה ראויים יותר להיקרא חברת מופת...

 

תודה להורינו שנתנו בנו חיים, דרך ארץ ואהבה, וצעדו איתנו במסע חיינו במסירות ובאהבה אין קץ. תודה לרעייתי דידי, אהבת חיי. תודה לבתנו, ניצן אלמוג, האחות של ערן, שמקדישה את חייה לשילוב האדם המוגבל בחברה. תודה ואהבה לנכדינו קרני, אורי ויהלי, קרני האור והתקווה שלנו. ואחרון־אחרון וראשון־ראשון, לערן אלמוג, בננו האהוב, שעשה אותי איש אחר והיה צריך לעמוד כאן תחתיי לקבל את פרס ישראל.

 

מי ייתן ומעמד פרס ישראל התשע"ו יהיה בבחינת צעד נוסף להמשך עשייה אישית וחברתית לקידומה של מדינת ישראל למעמד של חברת מופת.

 

קאו עוד: כך חגגנו 68