בגיל 22, עם תואר שני במדעי הבריאות מאוניברסיטת מישיגן והרבה תקוות, חלומות ומוטיבציה לצאת להרפתקה - ירדה מיראל מאן מהמטוס בנתב"ג, והחלה את חייה החדשים בישראל.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קראו עוד בערוץ היהדות: סיפורם של "יהודי החצר": "הגדת פראג" הגיעה לישראל
עכשיו, שנתיים אחרי שעלתה ארצה, היא אורזת את המזוודות וממריאה בחזרה לארה"ב. בבלוג שכתבה בחודשים האחרונים, מספרת מאן מה קרה לה במשך השנתיים האחרונות, ממחישה מדוע היא לא יכולה להמשיך לחיות פה, אבל בעיקר נותנת תמונת מראה של ישראל – לטוב ולרע. תסתכלו על התשובות, ותראו אותנו:
"מבחן אישי, ניסיון, אתגר. מדינה של סתירות: הטוב והרע ביותר של אנשים, מקבלי פנים אך עוינים, חילונים אך דתיים, מקום שבאתי ללמוד בו על עצמי, ואכן למדתי המון".
"אידיאליסטים, לעיתים קרובות נאיבים. לוחמים וחזקים. לא מספיק נתמכים ומתחילים הכל מאפס".
"אגרסיבים, קולניים, מניפולטיבים ולא מתחשבים. אבל גם נדיבים, רחבי לב, מארחים, חוגגים, אוהבי חיים וחסרי דאגות".
"הכל פה זה מאבק. זה ממש חלק מישראל, ואני עייפתי ממאבקים. אתה צריך להיות מסוגל להיאבק כדי לחיות פה. להיאבק על שכר מתאים, על עמלות בבנק, על שכר דירה הוגן, ואני פשוט מיציתי את זה. אני לא רוצה לחיות בהרגשה שבכל יום מנסים לנצל אותי".
"האם אני רוצה שהילדים שלי יילכו לצבא? האם אני רוצה שהמשפחה שלי תחיה במתח תמידי? למה 'נורמליות' כוללת פצצות, טילים ודקירות?"
"אפילו עם תואר שני הרווחתי פה קצת פחות משכר המינימום בארה"ב. אני רוצה קריירה טובה, שבה אוכל לפתח כישורים ולצמוח. לא הצלחתי להגשים את זה בישראל".
"הזמן שלי פה נגמר. השגתי כל מה שיכולתי. החלומות שלי, השאיפות והמטרות שלי לא יכולות להיות להתגשם פה. אין לי מקום יותר לצמוח פה. אני רוצה להיות בסביבה חיובית, מוקפת באנשים חיוביים וטובים".
"יש לי חבר ישראלי, אז אני עשויה לחזור אבל רק לזמנים קצרים ולחופשות. לא יכולה לדמיין חזרה לתקופה ארוכה יותר".
"שירות לקוחות, בירוקרטיה סבוכה כמעט בכל דבר, שכר דירה גבוה לעומת משכורות נמוכות".
"אני מאמינה מאוד שאם אתה נוסע למדינה אחרת, אתה צריך לעשות את ההתאמות אליה, לתרבות שלה, לערכים שלה ולמנטליות המקומית. אתה לא אמור לשנות דברים או להיאבק נגד זה. התפקיד שלך הוא ללמוד. לכן, אני לא מרגישה עצובה או מובסת על כך שעזבתי – זה פשוט לא היה בשבילי".