"המנהיגות פעם הייתה נטולת אגו, לא כמו היום"
ועידת שלום בניגוד לעמדת מדינת ישראל, מאבק בין ימין לשמאל, חיכוכים בתוך הממשלה. לא, השנה היא לא 2016 אלא 1991. רק שאז, לפני 25 שנים, עמד בראשות הממשלה יצחק שמיר והיום לא. לקראת כנס שיציין מאה שנה להולדת שמיר, דן מרידור אומר: "העידן שבו מנהיג משרת רעיון ולא מחליף קואליציות כדי לשרוד, כמו היום, לא קיים עוד". וגם: שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין מספר בראיון נדיר כמה הוא מתגעגע ליצחק שמיר, שאיתו עבד באופן צמוד במשך 12 שנה
ממשלה צרה, מאבק פומבי בין מפלגת הימין לראש הממשלה, קרע עמוק בעם, ועידה בינלאומית שמתכנסת בניגוד לעמדת ישראל. נשמע כמו תיאור בדיעבד של הימים האלה ממש, אולי משום ש־25 שנים חלפו ושום דבר לא השתנה — מלבד ראש הממשלה. אז, ב־1991, היה זה יצחק שמיר, בשלהי כהונתו האחרונה. היום זה בנימין נתניהו, שאין לדעת כמה זמן עוד יישב על כיסאו.
את הדמיון והשוני בין התקופות רואים היטב גם האנשים שהקיפו אז את יצחק שמיר, ונמצאים כיום בעמדות מפתח, או שהיו בעמדות כאלה בשנים האחרונות. לרגל כנס מיוחד שעורכת המכללה האקדמית נתניה, בשנת ה־100 להולדת שמיר, חזרנו בזמן — לעבר ומשם שוב להווה — עם שלושה אישים: שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שר האוצר לשעבר דן מרידור, וסגן שר הביטחון לשעבר אפרים סנה.
"לא אותו הליכוד"
דן מרידור היה שר משפטים בממשלתו של שמיר ויחד יצרו מהפכה חוקתית שחיזקה את בית המשפט העליון. כשהוא מביט לאחור, לימים שחלפו מאז, ליבו נחמץ, והוא גם מדבר מעט יותר בחופשיות על מה שעבר על המפלגה שבה צמח, גם בתחום שעליו רובינשטיין, כשופט מכהן, לא יכול לדבר.
"השתנו דברים רבים", הוא אומר, "מנהיגות כמו שלו ושל אלו שהיו כאן לפניו, הייתה נטולת אגו, שלא כמו המנהיגות של היום. בכל ליבו הוא האמין בשליחות הציונית. הוא הרגיש כמשרתה של הציונות, בדרכו שלו. היו מחלוקות, אבל הוא האמין בכל ליבו, והיה מוכן לשלם עבור הגשמת הציונות ועבור בניית הארץ".
הליכוד של היום הוא אותו ליכוד?
מרידור: "הליכוד של אחרי בגין ושמיר שונה. כשהייתי שר משפטים תחת שמיר העברנו את המהפכה החוקתית, שקבעה שבית המשפט העליון יכול לבטל חוקים שפוגעים בחוקי יסוד. את רואה את הליכוד של היום עושה את זה? עושים הפוך. מנסים לקצץ בסמכויות של בית המשפט. העידן של שמיר ובגין, שבו אדם משרת רעיון ולא הפוך, ומנהיג שלא מחליף קואליציות כדי לשרוד, כמו היום, לא קיים עוד. הליכוד של שמיר היה ליכוד עם עקרונות. של אנשים שראו לנגד עיניהם את טובת הכלל ולא את טובתם האישית".
רובינשטיין עבד עם יצחק שמיר במשך 12 שנים. לעיתים צמוד מאוד בתפקידו כמזכיר הממשלה של שמיר עד יום פרישתו ב־1992, ובשאר הזמן כיועץ משפטי במשרד החוץ וציר בוושינגטון. רובינשטיין, איש שלשונו צבעונית ועולם הדימויים שלו עצום כים, הטיל על עצמו באופן טבעי סוג של צנזורה בשל תפקידו כשופט בבית המשפט העליון.
"אני שופט ולא יכול לעסוק בפוליטיקה היומיומית, גם אם יש לי דעות", הוא אומר בחיוך ובכל זאת מוצא את הדרך לענות לשאלותיי, בנוגע למה שעבר על הארץ מאז הפסיד שמיר את הבחירות ליצחק רבין ב־1992. עשרים וארבע שנים עברו מאז ירד שמיר מהבמה הפוליטית. היו אלו שנים סוערות של ממשלת האחדות עם מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס. שנים שבהם ישראל קלטה מיליון עולים מרוסיה, עלייה שהייתה בבת עינו של שמיר; העלתה עשרות אלפי עולים מאתיופיה; והצליחה לייצב את הספינה הכלכלית המקרטעת.
תקופת כהונה שבה פרצה האינתיפאדה הראשונה, שגבתה חייהם של כאלף ישראלים ועוד אלפי פלסטינים, שנים שבהם נתפס פולארד והופסק ייצור מטוס הלביא. שנים שבהן ממשלת ישראל, בראשות שמיר הפנתה כתף קרה ליוזמת השלום האזורית, וגם ועידת מדריד, ששמיר נגרר אליה בכוח, ושלמעשה הצליחה בדבר אחד — להפוך את בנימין נתניהו, אז סגן שר החוץ שהתלווה לשמיר לדיוני הוועידה, למוכר בכל בית בישראל. וכיום נתניהו מפנה כתף קרה לוועידת השלום העולמית שהתכנסה בצרפת.
"ביצחק שמיר הייתה סוג של פרגמטיות", אומר רובינשטיין. "היה בו שכל ישר והבנה שאנו חיים בעולם של יחסים בינלאומיים ושהיחסים עם ארה"ב והמערכת הבינלאומית חשובים. ולכן, בהרבה מובנים הוא פיתח מערכת יחסים טובה עם הנשיא בוש האב והיו לו יחסים מצוינים קודם לכן גם עם ג'ורג' שולץ, שאיתו נפגשתי כשהגיע לארץ לפני כחודשיים, והוא דיבר בשבחו של שמיר".
ובכל זאת נגרר לוועידת מדריד.
"להגיד שהוא האמין שיהיה אוטוטו שלום עם הפלסטינים? לא, הוא לא האמין. היה לו קשה עם הפלסטינים והוא הסתייג מקמפ דיוויד וגם למדריד לא הלך בשמחה, אך הבין את הצורך בהשתתפותו ולכן נסע. ועוד אגב, לאחר שפרש העניק ראיון שממנו ניתן היה להבין שהנחה למשוך את המו"מ עם הפלסטינים 10 שנים. צלצלתי אליו ואפילו כתבתי מאמר שבו כתבתי שמעולם לא קיבלתי ממנו הנחיה למשוך את השיחות. הוא גם ידע לנהל מו"מ קשוח ולהביא לכך שהועידה תהיה פתוחה ולאחר מכן רק מו"מ בילטרלי. אגב, כשמונה לשר חוץ האנגלית שלו לא הייתה טובה, בלשון המעטה. מאחר שהבין שהוא חייב לדעת אנגלית, הוא פשוט ישב בלילות עם הספר של קיסינג'ר ועם מילון, ותוך חצי שנה לימד את עצמו את השפה, ושלט בה בצורה לגמרי לא רעה".
לא ללכת אחרי העם
"הארץ הייתה טובה והיא גם טובה עכשיו", אומר רובינשטיין. "נעשה הרבה עד אז, ויש גם בעיות".
לדוגמה?
"יצא לי לדבר באחרונה על תנועת ה־BDS. אז נכון, מדינתנו אינה מושלמת ויש מה לבקר, וגם ממקום עבודתי הנוכחי אני מכיר בעובדה שיש מקום לשיפור. אבל להציג אותנו כאפרטהייד ולהציג את ישראל כמייצגת את כל הרע שבעולם? זה כזב מהחל ועד כלה. יש לנו מדינה נפלאה. מדינה של קיבוץ גלויות, מדע, פיתוח, תורה. מדינה נפלאה וכן, יש בה גם בעיות".
אנחנו מדברים ביום שבו מציינים 49 שנים לשחרור ירושלים, יש לך מסר להעביר בהקשר הזה?
"כן, בהחלט. אני מקווה שבשנת ה־50 לשחרור ירושלים נהיה קצת יותר מאוחדים".
כאשר אני מבקשת להגדיר בפניו את יצחק שמיר כאיש לא גמיש, מחשבתית, שסירב לכל נושא מדיני, הוא עוצר אותי ואומר: "הוא היה איש אידיאולוגי, במובן שהשתדל לדבוק באידיאולוגיה שלו. יש משפט נפלא שאומר: 'מעולם לא ניצחני, אלא בעל מלאכה אחת'. וכזה הוא היה. איש של מלאכה אחת. מה שעניין אותו היה לעסוק בביצור ובתקומת המדינה. זה היה עמוד האש שלו. קוממיות העם בארצו. עניין אותו ביטחון המדינה ולא האגו שלו, שאצלו היה במינון נמוך במיוחד, ואין בכך משום התייחסות למנהיגות של ימינו".
לצד הנוקשות של שמיר הוא גם ייזכר כמי שהתאפק ולא הגיב למתקפת הטילים במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. רובינשטיין, שהיה אז לצידו כמזכיר הממשלה, זוכר את הלחץ הפיזי המתון שהפעילו עליו הרמטכ"ל, שר הביטחון ומפקד חיל האוויר שניסו להשפיע על שמיר שיגיב, כדי לא לפגוע בכוח ההרתעה של ישראל: "זה לא הרשים אותו והוא קבע שלא מגיבים. אין מה לדבר, היו לו עצבים חזקים".
שמיר, מודה מרידור, לא האמין במדינה פלסטינית. ייתכן מאוד שגם נתניהו אינו מאמין בכך, אין לדעת משום שהצהרותיו אינן תואמות תמיד את מעשיו. "שמיר לא האמין במדינה פלסטינית אבל דרך הניהול שלו הייתה ריאליסטית", אומר מרידור. "עובדה שיכול היה להקים ממשלת ימין צרה, כפי שיש היום, אבל כשראה שזה גורם לקרע בעם, הלך לממשלה רחבה עם מפלגת העבודה. הוא עשה זאת כי העם והארץ היו חשובים לו. אגב, במהלך כהונתו לא ויתר על מילימטר מאדמת ארץ ישראל, וזו הייתה מורשתו. אני זוכר שפעם רוני מילוא ואני באנו אליו, כדי לנסות לשכנע אותו להציג פתרון לעזה. להסביר שאין לנו מה לחפש שם. שזה מה שהעם רוצה. שמיר הסתכל עלינו ואמר: 'יכול להיות שזה מה שהם רוצים, אבל אני לא הולך אחרי מה שרוצים, אלא אחרי מה שאני מאמין שצריך לעשות'".
מרידור מספר על איש בעל משמעת עצמית יוצאת דופן, יהודי מאמין שלא סלח לרבנים על כך שאמרו שהעם היהודי נענש על חטאיו ולכן נשאר בגולה. "הוא ידע להפריד בין היהדות לבין הדת", הוא אומר. "לצערי, היום מחברים בין השניים ועושים בזה שימוש לרעה".
למה אתם מתגעגעים בו?
רובינשטיין: "להוויה הכה מסודרת שלו. עבדתי עם עוד מנהיגים וגם מהם למדתי. לצערי, לא למדתי ממנו לוותר על אכילת חטיפים. שמיר נאבק על עקרונותיו. הייתה בו יושרה והוא התעלה על עניינים אישיים. לצערי, זה עולם נכחד בימינו".
מרידור: "ליושר, לדבקות בשליחות, לצניעות. המהפכה הציונית נעשתה בתנאים קשים מול עולם מתנכר ומתוך אמונה יוקדת. אולי כדברי המנון הלח"י — משורה ישחרר רק המוות. באישיותו הוא בהחלט גילם את האמונה הזאת".
ד"ר אפרים סנה, יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה, כראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון ולא אחת נפגש עם ראש הממשלה לצורכי עדכון וסקירות שוטפות. סנה היה גם בצוות מטה הבחירות שבסופו של דבר הביס את שמיר והעביר את השלטון ליצחק רבין, שבממשלתו שימש כשר הבריאות. "תמיד הייתי רחוק בדעותיי המדיניות משמיר, אבל הוא היה סמל למנהיגות שדבקה באידיאולוגיה שלה לצד צניעות אישית מופתית", הוא אומר. "הוא היה אדם צנוע ולא נהנתן. האמין בכל ליבו שהוא עובד למען עם ישראל ולא עשה בתפקידו שימוש ציני לקידומו האישי", אומר סנה ומוסיף, ששמיר האמין אמנם ברעיון ארץ ישראל השלמה, "אבל עשה דברים שלא היו בעיניו עקרוניים".
אז מה הלקח מתקופת שלטונו לגבי היום?
"כמי שהתנגד לדעותיו, הלקח מתקופתו הוא מבחינתי שלילי. עוד חוליה במסורת אי־ההתקדמות והקיפאון. ב־49 השנים שעברו מאז 67, לא נעשה כלום. עם זאת, יש להעריך אותו על ההתאפקות בתקופת מלחמת המפרץ, והוא התאפק לא משום שהיה פחדן, אלא מתוך אחריות". •
אירועי חבר הנאמנים של המכללה האקדמית נתניה, לציון 20 שנות מצוינות, ייערכו מחר (החל מ־11:30) בכנס שכותרתו 100 שנים להולדת שמיר. בכנס שייערך בשיתוף משרד ראש הממשלה ועיריית נתניה, ישתתפו אישים בולטים מהתקופה כמו בנו יאיר שמיר, רובינשטיין, מרידור, סנה, שבתי שביט ואחרים.