בגיל שמונה קיבל גבריאל הורביץ, היום בן 82, ארנק כמתנת יום הולדת. במשך 74 שנה שמר הורביץ מכל משמר על הארנק, הרכוש היחיד שהיה לו בזמן השואה. עכשיו עובר הארנק למשמרת ב"יד ושם".
הורביץ, נשוי, אבא לשני ילדים וסבא לחמישה נכדים, מספר: "ניצולי השואה יצאו מהתופת עירומים לגמרי, ללא תעודות, ללא רכוש. הארנק שקיבלתי במתנה היה הדבר היחיד שהיה ברשותי כל הזמן. בגילי אני כבר יודע שבמוקדם או במאוחר אלך לעולם שכולו טוב. מבחינת היורשים שלי, לארנק אין ערך משמעותי. ואז קראתי על הפרויקט של 'יד ושם' לאיסוף חפצים והחלטתי שהגיע הזמן להעביר את הארנק למוסד שישמור על הפריט ויהיה חלק מפרויקט הנצחת זכרון השואה".
הורביץ, בנם של יצחק ובלה, נולד ב־1934. משפחתו התגוררה בעיר צ'נסטחובה בפולין, ואביו החזיק בבעלותו מפעל מתכת קטן בשותפות עם אחיו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו בני המשפחה לורשה, אך כשהעיר נכבשה שבו לצ'נסטחובה ובהמשך הועברו כמו שאר יהודי העיר לגטו. ביום הולדתו השמיני, שאותו ציין בגטו, קיבל מבני הדודים שלו ארנק מתנה.
לאחר שנתיים של מאבק הישרדות בגטו החליטו בני משפחת הורביץ לברוח למקום מסתור. תחילה יצאו ההורים וקרובי משפחה נוספים לכאורה לעבוד במשמרת לילה במפעל. כיוון שכילד קטן הוא לא היה יכול לצאת לעבודה עם המבוגרים, גבריאל היה צריך לחמוק בחשיכה מהגטו, ולנווט לבדו אל המפעל דרך רחובות חשוכים. החפץ היחיד שלקח איתו היה הארנק שקיבל ליום ההולדת. הוא סירב להיפרד ממנו גם תמורת אוכל.
באפריל 1946 הגיע גבריאל לארץ ישראל בטרנספורט מיוחד של ילדים והתאחד עם הוריו ששרדו גם הם את השואה. העברת הארנק ליד ושם סוגרת מבחינתו מעגל. "מסרתי את הארנק בלי קושי, אבל מה שכן היה קשה זה הזיכרונות שהוא עורר בי. נזכרתי בבני הדודים שלי שנספו בשואה ולא זכו להקים בית בארץ ישראל".