פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
האירוע התרחש לפני כ-12 שנים: מיכל שהכיל חומר דליק התפוצץ ליד העובד, אז בן 50, וגרם לו כוויות בדרגות 3-2 באזור הפנים, הידיים הגב והירכיים. ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה והחל לשלם לו תגמולים. ב-2010 הגיש העובד תביעה לפיצויים על נזקיו נגד מעסיקתו ונגד חברת הביטוח שלה "כלל".
התובע טען כי המעסיקה התרשלה בשמירה על בטיחות עובדיה. לדבריו, נזקיו הקשים – הפיזיים והנפשיים – יכלו להימנע לו הייתה מספקת לו ביגוד חסין מאש. הוא תיאר את הצלקות המכוערות המעטרות כיום את גופו וטען כי הוא סובל מנכות נפשית. נזקים אלה, הדגיש, פגעו משמעותית בפרנסה שלו.
מנגד, המעסיקה ניסתה להתנער מאחריות וטענה שהתובע, שהיה עובד ותיק ומנוסה, הפר את הוראות הבטיחות שלה כשביצע עבודה באש ללא אישור. לטענתה, לפני שניגש לעבודה היה עליו לפנות לממונה הבטיחות כדי לקבל היתר עבודה וציוד מתאים. היא הוסיפה שלתאונה לא הייתה השפעה תפקודית על התובע, ועובדה שמאז ועד פרישתו שכרו השנתי המשיך לעלות.
אלא שטענות הנתבעת בנוגע לנוהלים ולאישורים הופרכו בזו אחר זו במהלך הדיונים בתיק, ובין השאר היא כלל לא הוכיחה קיומו של נוהל פנייה לממונה על הבטיחות.
השופטת אילת דגן קיבלה את גרסת התובע לתאונה וקבעה כי המעסיקה התרשלה בהתבסס על עדות המנהל ועל השכל הישר. לטעמה, אין זה הגיוני שעובדים יפנו בעצמם לממונה הבטיחות כדי לקבל אישור לביצוע עבודה, במקום לקבל אישור מהממונה הישיר שלהם. בנוסף, לא סופקו לתובע בגדים חסיני אש, בניגוד לתקנות הבטיחות.
השופטת דחתה את ניסיון המעסיקה להטיל את האחריות על התובע, וציינה שרמת הזהירות הנדרשת ממנה אינה נדרשת מהעובד, שאין לו חופש בחירה ועליו לפעול לפי הוראותיה, אם מתוך מסירות ואם מפחד לאבד את מקום עבודתו.
באשר להערכת הנזקים, נקבע כי שכרו של התובע לא נפגע בסופו של דבר כיוון שחזר לעבוד במשרה מלאה, אך למרות זאת נגרמה לו נכות תפקודית בשיעור של 25%. השופטת הוסיפה שלא ניתן להתעלם מהצלקות ומהנכות הנפשית שנגרמו לו בעקבות התאונה, מה גם שעיון בתלושי השכר שלו העלה כי הפסיק לעבוד שעות נוספות.
בהתאם, השופטת העריכה כי נזקי התובע, בהם כאב וסבל, הפסדי שכר והוצאות רפואיות, עומדים על 773,712 שקל. ואולם, הנתבעות יצטרכו לשלם לו רק 78,842 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 18,450, כיוון שאת מרב הפיצוי כבר קיבל מביטוח לאומי.