שיעור בהכנה למשחק

ההרכב האיטלקי הוא המבוגר ביותר בתולדות היורו ונחשב לאפור, אבל העבודה הקבוצתית של השחקנים הופכת אותו לנוצץ. ההרכב הבלגי הוא אחד המבריקים ביותר בטורניר, אבל עבודת המאמן לא השאירה לו סיכוי במשחק הראשון. אורי קופר על הניצחון האיטלקי המרשים, הסיבות למספר השערים הנמוך יחסית עד כה והמלצות למשחקי היום

עשרה ימים לפני המשחק המעניין ביותר של שלב הבתים פורסמה בעיתון הבלגי הגדול "הט לסטה ניוז" כתבת ענק שעסקה בהבדל בהכנות של שתי הנבחרות, בלגיה ואיטליה. התוצאות היו חד משמעיות: האיטלקים מתאמנים יותר שעות במסגרת הנבחרת, יש אצלם דגש הרבה יותר גדול על ניתוח וידאו של היריבה והתעסקות בטקטיקה. אתמול, עוד לפני שהסתיים המשחק בו איטליה ניצחה 0:2, בבלגיה לא הפסיקו לדבר על אותה כתבה כי ההבדל במוכנות היה ברור לכל עין.

 

מצד אחד נבחרת שרבים מחשיבים כאפורה, אבל הגיעה כל כך מחוברת, כל כך יודעת מה היא רוצה לעשות עם הכלים שיש לה, עד שהיא גורמת לך להתלהב מכל סגירה הגנתית חכמה. מהצד האחר הרבה שמות נוצצים, המון תקוות, אבל מינימום חיבור והכנה. אם נמשיך בסקירת העיתונות המוקדמת נגלה שכבר בבוקר המשחק הראו בגאזטה דלו ספורט האיטלקי מה המהלך המנצח של אנטוניו קונטה.

 

 

שימו לב לתמונה המצורפת מתוך העיתון. אמנם לאונרדו בונוצ'י היה זה שמסר, אבל התנועה של עמנואלה ג'אקריני ללא הכדור משורטטת כאן בבהירות. גם מיקומם של המוסר והכובש על המגרש מדויקים להפליא. קונטה הבין שתנועה של שחקן כמו ג'אקריני בין שחקני הגנה לא מתואמים יכולה להביא לו ניצחון. הדברים היו על השולחן, ברורים לכל מי שראה אימון של אנטוניו קונטה. בלגיה לא למדה.

 

זה הרגיש כאילו מארק וילמוטס, המאמן הבלגי, לא ראה משחקים של יובנטוס העונה ולא ידע שבונוצ'י מכניס את הכדורים האלה אם נותנים לו אפשרות. בלגיה, כך לפחות טוענים המלווים של הנבחרת, תרגלה רק פעם אחת משחק מול שלושה בלמים ובאותו תרגול ההרכב הראשון הפסיד 0:4. בנוסף, ההיסטוריה מראה שמשחק עם קווין דה בריינה באגף אחד ואדן הזאר בשני לא מצליח עבור בלגיה. דה בריינה עצמו התלונן על כך בעבר. הוא היה צריך לשחק במרכז.

 

 

אבל עם כל חוסר הכבוד לבלגיה, היום ראוי לדבר בעיקר על איטליה. בהרכב עם גיל ממוצע של 31 שנים ו-169 ימים, המבוגר ביותר בהיסטוריה של אליפויות אירופה, ראינו הוצאה לפועל מקסימלית בכל מקום במגרש. גם בגלל חיסרון של שחקני קישור רבים, כמו מרקו וראטי וקלאודיו מרקיזיו שנעדרים מהטורניר בגלל פציעות, איטליה שיחקה בצורה ישירה מאוד, שכללה העברת כדור ישירות מהחלק ההגנתי להתקפי. בונוצ'י היה מדהים. אנטוניו קנדרבה, באגף ימין, הראה איזה שחקן חשוב הוא לנבחרת.

 

כמעט כל אוהדי הכדורגל בעולם רואים את המשחק במטרה ליהנות משערים, אבל לפעמים יש קבוצות שגורמות לך הנאה גם מהגנה. אולי לא "הנאה", אלא הערכה, כל אחד וההגדרה שלו, אבל בכל מקרה מספר הקבוצות האלה קטן. אתלטיקו מדריד, למשל, היא כזו עבור רבים. יובנטוס היא כזו לאחרים. איטליה של אתמול גם סיפקה את אותה הרגשה וקשה היה שלא להעריך אותה ואת העבודה הקבוצתית המדויקת. "תחלמי איטליה, תחלמי", זעקו כותרות העיתונים בארץ המגף הבוקר. לאיטליה אין סגל מרהיב, אבל עם לב כזה בהחלט מגיע לה לחלום.

 

 

שער האירו נמוך - הרמה? גבוהה

החומה האיטלקית בהגנה היא עוד סמל למה שקורה בינתיים באליפות: הגנות צפופות, מעט שערים יחסית. בעשרת המשחקים הראשונים הובקעו רק 18 שערים, מעט מאוד. ביורו הקודם עמד המספר בשלב הזה על 25 ובעצם אנחנו מדברים על פתיחת היורו עם מספר השערים הנמוך ביותר מאז אנגליה 96.

 

אותו יורו באמצע שנות ה-90 נחשב לאחד הטורנירים הטובים ביותר שהיו אי פעם ככה שיש עוד תקווה. ובכלל, הרמה ביורו הנוכחי לא רעה בכלל בינתיים, בעיקר קצב המשחק. אבל מה הסיבה למיעוט השערים? אפשר לגעת בשתיים כאלה.

 

 

הסיבה הראשונה היא שיטת המשחקים. בטורנירים בהם עולות לשלב הבא גם חלק מהנבחרות שמסיימות במקום השלישי בבית, העלייה שלהן מוכרעת ברוב המקרים על הפרש שערים. אף אחת לא רוצה להיות מובסת. ההבדל בין הפסד 1:0 ל-2:0 נשמע לא חשוב, אבל דווקא כן בעל משמעות אמיתית הפעם. הקבוצות הקטנות, לפחות, באות לא לקבל בראש. ואז, ניצחון אחד מקרי או איזה שתי תוצאות תיקו בהמשך יכולים לקחת אותן לשמינית הגמר.

 

הסיבה השנייה היא היעדר חלוצים מרכזיים בחלק מהנבחרות ואי-ההופעה של חלוצים מובילים אחרים. אלברו מוראטה הוא יופי של שחקן, אבל כשמסתכלים עליו מול ההגנה או הקישור הספרדים אפשר לטעון שהחלוץ המרכזי הוא חוליה חלשה. לגרמניה אין חלוץ מרכזי אמיתי ומריו גצה שפתח בעמדה מול אוקראינה לא היה להיט.

 

 

החלוצים הגדולים שכן פה עדיין לא הראו לנו משהו מעניין. אנטואן גריזמן היה חלש והוחלף במשחק הפתיחה. רוברט לבנדובסקי, שרבים האמינו שיחורר את הגנת צפון אירלנד יותר מפעם אחת, לא הגיע למצבים. זלאטן איברהימוביץ' לא בעט למסגרת (כל שוודיה לא בעטה למסגרת ועדיין השיגה שער זכות). רומלו לוקאקו היה נוראי אתמול.

 

בעצם, מבין 18 השערים שנכבשו רק 5 הגיעו מחלוצים: גרציאנו פלה, אוליבייה ז'ירו, ארקדיוש מיליק, גארת' בייל (בבעיטה חופשית) והאל רובסון-קאנו. זה ממש מעט. לעומתם, ארבעה שערים, כמעט אותו מספר, נכבשו על-ידי בלמים. בכל מקרה, היום נראה את החלוץ הגדול מכולם, כריסטיאנו רונאלדו, מנסה לתת נקודות זכות לשחקני ההתקפה. וזה מוביל אותנו להמלצות היום.

 

 

רונאלדו, ארנאוטוביץ' והומלס הבא

אוסטריה – הונגריה (19:00). האוסטרים, שלא הפסידו אף משחק במוקדמות, יכולים להיות ההפתעה הנעימה של הטורניר. את החלק ההתקפי מוביל מרקו ארנאוטוביץ' מסטוק, וחייבים לשים לב גם להגבהות של זלטקו יונוזוביץ', אחד מלוקחי המצבים הנייחים הטובים ביבשת, לראש של מארק יאנקו הענק.

 

אז שמות התקפיים יש, אבל השחקן הטוב ביותר של אוסטריה נמצא דווקא בהגנה וקוראים לו אלכסנדר דרגוביץ'. לא סתם קוראים לבלם דינמו קייב "מטס הומלס הבא". בגיל 25 יש סיכוי לא רע שיחליף את הומלס בדורטמונד ובדיוק כמוהו, לדרגוביץ' יש שליטה טובה בכדור והוא מתחיל התקפות בעצמו.

 

 

פורטוגל – איסלנד (22:00). כריסטיאנו רונאלדו לא הולך לשחק בתפקיד הקבוע שלו כיוון שפורטוגל עברה לשחק 2-4-4, כך שרונאלדו יוצב בעמדת החלוץ, ולא קרוב לצד שמאל. מאחור יותר, בקישור, יש לפורטוגל אפשרויות רבות שמעבר לז'ואו מוטיניו כוללות המון שחקנים צעירים. המדובר ביותר הוא רנאטו סאנצ'ס, שלא מזמן עבר מבנפיקה ליסבון לבאיירן מינכן.

 

רנאטו לא יהיה כנראה בהרכב, הוא רק בן 18, אבל מי שכן ישחק הוא הקשר הימני ז'ואו מריו מספורטינג ליסבון. בגיל 23 ז'ואו מריו משחק כמו שחקן ותיק שראה הכל. הוא אמנם לא מהיר מאוד לשחקן קו, אבל חכם ותמיד מקבל את ההחלטה הנכונה. בורג חשוב בהזנת הכדורים לרונאלדו.