יצאנו מחוסנים

רגע לפני שאתם עולים למטוס בדרך לחופשה בחו"ל, כדאי שתדעו אילו צרות מחכות לכם: מעקיצות יתושים ומגפות ועד בעיות היגיינה וזיהומים קטלניים • חשוב להיזהר ולהתחסן: המדריך המלא לנסיעה בטוחה מסביב לגלובוס

בין אם אתם מתכננים טרק בדרום־אמריקה, במרכז אסיה, במזרח הרחוק או סתם טיול באירופה הקלאסית, יש כמה דברים שכדאי לדעת מראש. מבעיות היגיינה, מחלות ויתושים שמחכים לכם, ועד המגפות העכשוויות שפוקדות את האזור. טיפול מונע וחיסונים מתאימים יכולים לחסוך את רוב הצרות, לתת לכם מקסימום הנאה בחופשה ולהחזיר אתכם הביתה בשלום. לפניכם המדריך המעודכן לקיץ 2016 לשמירה על הבריאות בחו"ל.

 

רגע לפני

 

אם אתם מתכננים נסיעה למזרח הרחוק, למרכז אמריקה, לדרום־אמריקה או לאפריקה, מומלץ לגשת למרכז רפואת מטיילים באזור מגוריכם ולקבל את החיסונים המומלצים, הנחיות לגבי כללי זהירות ספציפיים ומידע לגבי שירותי הרפואה המקומיים ומחלות נפוצות.

 

יש הבדל בין תרמילאים שנוסעים לתקופה ארוכה עם תוכניות לינה לא מוגדרות ובין מי שנוסעים לתקופה קצרה, לטיולים מאורגנים או למלונות פאר. התרמילאים מוגדרים מראש כמטיילים בסיכון גבוה ולכן מקבלים יותר חיסונים. בסיכון גבוה נמצאים גם אנשי עסקים בביקורים חוזרים, או מבקרים למשך יותר מארבעה שבועות. הנוסעים לתקופה קצרה בטיול מאורגן, שוהים בבתי מלון ואוכלים במקומות ברמת היגיינה גבוהה - זקוקים לפחות חיסונים.

 

אנשים שסובלים מבעיות רפואיות מוכרות צריכים ליידע את הרופא המטפל שלהם לפני הנסיעה כדי לקבל מרשמים מתאימים. בקבוצה הזו נמצאים הסובלים מיתר לחץ דם, ממחלות לב, מסוכרת, מאסתמה, מאלרגיות וממחלות כרוניות אחרות.

 

את הבעיות הרפואיות העיקרית שאורבות למטיילים בארצות העולם השלישי אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות: מחלות שעוברות בשל היגיינה לקויה של מזון ושל מים, ומחלות שעוברות בעקיצות יתושים. כל מקור מים עלול להיות מזוהם בטפילים, בחיידקים ובנגיפים, ולכן אין לשתות מי ברז גם במלונות מפוארים. גם את השיניים רצוי לצחצח במים מטוהרים.

 

מטהרים מים בהרתחה, בעזרת תמיסת יוד או עם כדורי כלור. גם בקבוקי מים מינרליים סגורים לא מבטיחים שהמים אכן נקיים, אבל שתייה תוססת בטוחה הרבה יותר, שכן תהליך ההתססה מונע התרבות של חיידקים, נגיפים וטפילים. אם חשבתם להקפיא את המים או להוסיף קוביות קרח למשקה שלכם, כדאי שתדעו שההקפאה לא הורגת חיידקים ונגיפים. לכן גם מומלץ להימנע משלגונים, שמקור המים שמהם הוכנו לא ידוע.

 

באשר למזון, אוכל מבושל וחם (כולל בשר) תמיד בטוח יותר ממזון קר, כיוון שהחימום בעל אפקט מחטא. למשל, אכילת ירקות חיים עלולה להיות מסוכנת, שכן יש חשש שהירקות גודלו על מי שפכים. מומלץ לאכול ירקות מבושלים במקום סלטים חיים. אין סכנה באכילת פירות עם קליפה.

 

הבעיה השכיחה ביותר בקרב מטיילים לארצות אקזוטיות היא שלשול. כדי להימנע מכך שמרו על היגיינה מקסימלית, שכוללת שטיפת ידיים אחרי כל ביקור בשירותים ולפני אכילה. מומלץ להצטייד בתכשירים לניקוי ידיים שמכילים אלכוהול ומתאדים במהירות. במרפאות המטיילים ממליצים להצטייד בטיפול אנטיביוטי למקרה של שלשול חמור. מנגד, מומלץ לא להשתמש בתרופות עוצרות שלשול, כיוון שהן מאריכות את משך קלקול הקיבה ומונעות את פליטת המזהמים מהגוף.

 

חלק גדול מהיתושים מעבירי המחלות עוקצים לקראת שעות החשיכה. לכן אם אתם יוצאים לפני הזריחה או לקראת השקיעה מומלץ ללבוש בגדים ארוכים ולהימרח בחומר דוחה יתושים. בזמן השהות בחדר הקפידו לסגור את רשת החלון או להתכסות בכילה. התכשירים המומלצים לדחיית יתושים הם אלה שמכילים את החומר הפעיל נגדם, DEET. ודאו שריכוז החומר הוא לפחות 25%.

 

אם למרות כל אמצעי הזהירות חליתם במהלך הטיול, תמיד עדיף לפנות למרפאות או לבתי חולים פרטיים, שם רמת ההיגיינה טובה יותר בהשוואה לבתי חולים ציבוריים. בכל מקרה, הקפידו לוודא שלא נעשה שימוש חוזר בציוד רפואי או במחטים חד־פעמיות.

 

העולם השלישי

 

המחלות הבאות שכיחות במזרח הרחוק, באמריקה הלטינית ובאפריקה:

 

צהבת נגיפית A

 

מחלה שנגרמת על ידי נגיף הפטיטיס A, שעובר לרוב במים ובמזון מזוהמים או במגע עם צואה של נשא.

 

מהלך המחלה: אחרי תקופת דגירה של 40־15 יום מפתח החולה חום גבוה, חולשה, כאבי שרירים, בחילות וצבע צהוב של העור ושל גלגל העין. המחלה נמשכת כמה שבועות עד כמה חודשים וגורמת לפגיעה תפקודית קשה, במיוחד בקרב מבוגרים. היא עלולה לגרום לפגיעה אנושה בכבד עד צורך בהשתלה.

 

מניעה: החיסון נגד הפטיטיס A חשוב ביותר. מומלץ לקבל זריקה אחת לפני הנסיעה, שמגינה באופן מלא למשך חודשיים, וזריקה נוספת אחרי 12־6 חודשים. אנשים שקיבלו בעבר את החיסון המלא (שתי זריקות) או חלו בעבר בצהבת A לא זקוקים לחיסון נוסף.

 

צהבת נגיפית B

 

מחלה שנגרמת על ידי נגיף הפטיטיס B, שעובר בנוזלי גוף (דם, הפרשות, זרע) ולכן מידבק במגע עם הפרשות, בעירוי דם, בשימוש במחטים משומשות (בבית חולים, בהזרקת סמים וגם בקעקוע) ובמגע מיני.

 

מהלך המחלה: הנגיף דוגר בגוף כמה חודשים עד שמתפרצת המחלה, שכוללת חום גבוה, כאבי ראש ושרירים, צמרמורת, חולשה וצהבת. רוב החולים מחלימים, אך כ־5% מתים או הופכים לנשאים כרוניים של הנגיף, מצב שעלול לגרום כעבור כמה שנים לפגיעה קשה יותר בכבד.

 

מניעה: החיסון נגד הפטיטיס B מומלץ לכל מי שנוסע לארצות עולם שלישי. החיסון ניתן בשלוש מנות, המרווח בין החיסון הראשון לשני הוא כחודש, והשלישי ניתן אחרי שישה חודשים. מומלץ לקבל את שתי הזריקות הראשונות כחודש לפני הנסיעה. החל מ־1992 נכנס החיסון לשגרת החיסונים בישראל ומי שקיבל את החיסון המלא לא צריך להתחסן שוב.

 

טיפוס הבטן (Typhoid)

 

המחלה נגרמת על ידי חיידק הסלמונלה ובאמצעות מזון או שתייה מזוהמים. המוקד המרכזי שלה הוא הודו.

 

מהלך המחלה: חום שנמשך זמן רב, חולשה קיצונית, כאבי ראש, כאבי בטן, שלשול או עצירות. במקרים קיצוניים עלולה להסתיים במוות. ניתן לטפל באנטיביוטיקה, אך הטיפול הופך לקשה יותר ויותר עקב עמידות גוברת של החיידקים.

 

מניעה: החיסון הקיים בארץ ניתן בזריקה אחת ותוקפו כשנתיים.

 

פוליו

 

מחלה זיהומית שפוגעת במערכת העצבים המרכזית. המחלה נפוצה היום באפריקה ובמזרח, בעיקר בהודו. בישראל פרצה מגפת הפוליו האחרונה ב־1988, אז ניתן חיסון נגדה לרוב התושבים.

 

מהלך המחלה: פורצת כשבוע עד 12 יום אחרי ההדבקה ועלולה לגרום בחלק מהמקרים לחולשה ולשיתוק של השרירים.

 

מניעה: החיסון היעיל היום הוא בהזרקת תרכיב סאלק, הניתן מעל גיל 18 ותקף כל החיים.

 

טטנוס

 

מחלה שגורם החיידק קלוסטרידיום טטנוס (Clostridium Tetani), וההדבקה נעשית דרך פצע בעור. אפשר להידבק משריטה ממסמר חלוד, מנשיכת בעל חיים או ממגע בעפר ובצמחייה.

 

מהלך המחלה: החיידק יוצר רעלנים שמגרים את מערכת העצבים וגורמים להתכווצויות שרירים ולעוויתות בלסת, בצוואר, בגב, בחזה, בבטן ובגפיים. המחלה קטלנית ואין לה מרפא.

 

מניעה: כל אדם צריך לקבל זריקת חיסון DT נגד טטנוס פעם בעשר שנים. המתגייסים לצה"ל מקבלים את הזריקה בעת הגיוס. החיסון מומלץ למי שלא התחסן בחמש השנים האחרונות ומקנה הגנה גם נגד מחלת הדיפטריה, שנגרמת על ידי חיידק שעובר בדרכי הנשימה וגורם ליצירת קרומים בגרון שגורמים לחנק ולמוות.

 

מלריה

 

המחלה הזיהומית הקטלנית בעולם מועברת בעקיצת יתושה, וגורמים לה ארבעה טפילים, מתוכם שניים שכיחים ביותר: מלריה פלציפרום (Plasmodium Falciparum), שגורם למחלה קשה עד מוות; ומלריה ויווקס (Plasmodium Vivax), שגורם גם הוא למחלה קשה, אך עם פחות סיבוכים.

 

מהלך המחלה: מתחילה בחום גבוה, שבא בגלים ומלווה בכאבי ראש, בצמרמורת ובהזעה, ועלולה לפגוע גם בריאות, בכליות ובמוח. יש טעויות רבות באבחנה, ולכן כל חום גבוה בזמן נסיעה לארצות המועדות ואחריה מעלה חשש להידבקות ומחייב בדיקת דם לאבחון. איחור באבחנה עלול להוביל לסיבוכים קשים ולתוצאות קטלניות.

 

מניעה: היתושה שמעבירה את הטפיל היא ממשפחת האנופלס (Anopheles), שעוקצת בעיקר בערב ובלילה. המניעה העיקרית: הגנה מפני עקיצות יתושים.

 

אין היום חיסון נגד מלריה, אך קיימות ארבע תרופות עיקריות למניעת המחלה:

 

מלרון (Malaron) – תרופה נוחה לשימוש שנלקחת פעם ביום עם האוכל, החל מיום לפני הכניסה לאזור הנגוע במלריה ועד שבוע אחרי היציאה ממנו.

 

מפלוקווין - Mefloquin (לריאם - Lariam, מפהקווין - Mephaquin) — כדור שנלקח פעם בשבוע. יש להתחיל את נטילתו כשבוע עד שבועיים לפני הנסיעה ולהמשיך עד חודש אחרי החזרה. חלק קטן מהנוטלים עלולים לסבול מתופעות לוואי נוירולוגיות ופסיכיאטריות. מומלץ בעיקר לנוסעים לתקופות ארוכות.

 

דוקסילין (Doxycycline) – תרופה אנטיביוטית שמשמשת גם למניעת מלריה וניטלת פעם ביום. ניתן להתחיל בנטילת הכדורים יום לפני הכניסה לאזור הנגוע ולהמשיך עד חודש אחרי היציאה ממנו.

 

פרימקווין (Primaquine) – נחשבת לתרופה היעילה ביותר נגד מלריה מסוג ויווקס ויעילה גם נגד מלריה פלציפרום.

 

אפריקה

 

קדחת צהובה (Yellow Fever) (גם בדרום־אמריקה ובמרכז אמריקה)

 

מחלה נגיפית קשה וקטלנית שמועברת באמצעות היתוש אֵדֶס (Aedes), שעוקץ במהלך היום.

 

מהלך המחלה: המחלה מתאפיינת בחום גבוה ובהפרעות בקרישת הדם, שגורמות לדימומים בלתי־פוסקים במערכת העצבים ובכבד, עד צהבת קשה.

 

מניעה: החיסון ניתן בזריקה אחת, ומומלץ לקבל אותו עשרה ימים לפחות לפני הנסיעה. תוקפו עשר שנים והוא ניתן רק במרכזים מורשים לרפואת מטיילים. החיסון מכיל נגיף חי מוחלש ולכן לא ניתן לתת אותו ללוקים בהפרעות במערכת החיסון, למטופלים בסטרואידים, לחולי סרטן ולנשים בהיריון. גם בקרב מבוגרים (מעל גיל 65) יש דיווחים על תחלואה כתוצאה מהחיסון.

 

דלקת קרום המוח מנינגוקוקלית (Meningococcal Meningitis)

 

מחלה שנגרמת על ידי החיידק מנינגוקוק (Neisseria Meningitides), שמועבר באוויר וגורם למחלה קשה וקטלנית שפוגעת בכל איבר בגוף.

 

מניעה: החיסון הוא נגד ארבעה זנים של החיידק (A, C, Y ו־W) וניתן בזריקה אחת שתוקפה חמש שנים. כל המתגייסים לצבא מקבלים את החיסון בזמן הגיוס.

 

בילהרציה

 

מחלה שנגרמת על ידי תולעת הבילהרציה (Bilharzia), השכיחה במקווי מים מתוקים באפריקה. זחלי התולעת חודרים לגופו של מי שטובל באגמים ובנהרות דרך העור, מגיעים לאיברים הפנימיים וגורמים למחלה קשה.

 

מניעה: אין חיסון נגד המחלה, והדרך היחידה להתגונן מפניה היא להימנע מרחצה במקווי מים מתוקים באפריקה. אין בעיה ברחצה במי ים.

 

אסיה

 

קדחת המוח היפנית

 

מחלה שנגרמת על ידי נגיף מאותה משפחה של הנגיף שגורם לקדחת הנילוס המערבי. הנגיף מועבר על ידי עקיצת יתוש ממשפחת הכולכיתיים (Culex), שדוגר באזורים של מים או של מטעי אורז. באזורים שבהם מגדלים חזירים ויש ריבוי מים הסכנה גדולה יותר. שכיחות המחלה עולה בחודשי הקיץ.

 

מהלך המחלה: הנגיף עלול לגרום לדלקת מוח קשה ולפגיעות נוירולוגיות בלתי־הפיכות.

 

מניעה: החיסון ניתן בשתי מנות בפער של חודש. מי שקיבל חיסון בעבר צריך מנת בוסטר. תופעות הלוואי של החיסון נדירות ודומות לשפעת.

 

קדחת דנגי (Dengue Fever) (גם בדרום־אמריקה ובמרכז אמריקה)

 

מחלה שנגרמת על ידי וירוס שמועבר על ידי עקיצת יתוש האֵדֶס, שעוקץ בדרך כלל מוקדם בבוקר או בשעות אחר הצהריים. הקדחת נחשבת למחלה הוויראלית השכיחה ביותר שעוברת בעקיצת יתוש, והיא נפוצה ביותר בהודו ובתאילנד, שבה האזורים הנגועים ביותר הם האיים בדרום, בהם קופנגן וקוסומוי. המחלה שכיחה בחודשי הקיץ ובסוף תקופת המונסון.

 

מהלך המחלה: 7־5 ימים אחרי העקיצה מופיעה מחלת חום קשה, שמלווה בכאבי ראש, שרירים ועצמות ולעיתים גם בפריחה.

 

מניעה: אין חיסון נגד המחלה ולכן המניעה היא בעיקר באמצעות התגוננות נגד עקיצות היתוש. במקרה של הדבקה הטיפול הוא באמצעות מנוחה ושתייה מרובה. לעיתים יש צורך באשפוז, בעירוי נוזלים ובהשגחה.

 

דרום־אמריקה ומרכז אמריקה

 

זיקה (Zika)

 

שנת 2016 אופיינה בהתפשטות נרחבת ביותר של מגפת נגיף הזיקה בדרום־אמריקה. עד כה נדבקו בנגיף אלפי בני אדם, רובם בברזיל. עד כה ידוע שהנגיף עובר בעיקר בעקיצת יתושה, אבל גם ביחסי מין דרך נוזל זרע של גבר נגוע.

 

מהלך המחלה: הנגיף דוגר בגוף 12־3 ימים לפני התפתחות הסימפטומים. תחילת המחלה מתבטאת בחום, בפריחה, בכאבי פרקים ובאודם בעיניים. במקרים נדירים ייתכנו סיבוכים נוירולוגיים כמו תסמונת גיאן־בארה (Guillain-Barré syndrome), הגורמת לשיתוק. לרוב המחלה קלה. בהדבקה של נשים בהיריון קיימת סכנה לפגיעה קשה בעובר, הכוללת חוסר התפתחות המוח.

 

מניעה: מדענים עובדים בחודשים האחרונים על פיתוח חיסון, והוא צפוי להיות מוכן רק לקראת 2018. אין תרופה לזיקה, והדרך היחידה להתמודד עם הנגיף היא להתמגן מפני היתושים.

 

לישמניה (Leishmania)

 

מחלה שנגרמת על ידי טפיל שעובר בעקיצת זבוב החול וגורם לכיבים קשים בעור. לעיתים עלולה המחלה לנדוד מהעור ולפגוע בחלל הפה והאף. המחלה שכיחה מאוד באזורי הג'ונגלים של האמזונס. רוב הישראלים שחלו במחלה ביקרו בג'ונגלים של בוליביה באזור הפארק הלאומי מאדידי (Madidi).

 

מניעה: אין חיסון נגד המחלה, לכן ליוצאים לאזורים המועדים מומלץ להקפיד על ביגוד ארוך ולהימרח היטב בחומר דוחה יתושים. אם נעקצתם, המחלה מופיעה כחודש־חודשיים אחרי השהות בג'ונגל. אם מופיע פצע שלא נרפא מומלץ לפנות למרפאה טרופית לאבחון ולטיפול מתאים.

 

 

חיסונים בסיסיים לכל המטיילים:

 

הפטיטיס A, הפטיטיס B, טטנוס אחת לחמש שנים, שפעת.

 

לילדים: חיסוני שגרה בטיפת חלב ובבית הספר. מעל גיל 65: פנאומווקס לדלקת ריאות.

 

לאלה יש להוסיף על פי אזורים:

 

מזרח אירופה: הפטיטיס A, הפטיטיס B, טטנוס.

 

אפריקה: קדחת צהובה, דלקת קרום המוח (מנינגיטיס), טיפואיד, כלבת, טיפול מונע למלריה.

 

דרום־אמריקה ומרכז אמריקה: קדחת צהובה, מלריה וטיפואיד.

 

הרפובליקה הדומיניקנית והאיטי: טיפול מונע למלריה.

 

אסיה: טיפואיד, פוליו, כלבת, קדחת צהובה, קדחת יפנית, טיפול מונע למלריה.

 

 

* הערה: הנתנים מתייחסים למטיילים בסיכון גבוה. למטיילים בסיכון נמוך נדרשים פחות חיסונים. יש להיוועץ במרפאת מטיילים להתאמת החיסונים על פי מסלול הטיול.

 

itaygalmd@gmail.com