"מלאך של אמא": פוטנציאל עצום, ביצוע בעייתי

סדרת המתח החדשה "מלאך של אמא", שעוקבת אחרי פרשת רצח, מביאה עמה דמויות, משחק וצילום מקצועיים ומלוטשים - אבל לא מצליחה לספק ערך מוסף מעבר לעלילה הבלשית. הבעיה העיקרית נעוצה בתסריט

לפעמים תזמון הוא עניין קריטי. מה שמקורי עכשיו עלול לעייף בעוד שנתיים-שלוש - עשור במונחים טלוויזיוניים. לפני כמה שנים מותחנים סקנדינביים היו הדבר הכי מרענן בטלוויזיה. כש"פארגו" עלתה היא שינתה את כללי המשחק במגרש של דרמות המתח. "מלאך של אמא", שעלתה אתמול (א', YesDrama), נראית כמו ניסיון להתחקות אחר הסימפטומים של המותחנים האלה, אבל מעבר לעובדה שהיא התפרצה למסיבה באיחור, היא מתקשה לספק את הדבר עצמו. 

 

עם שם כמו של טלנובלה ארגנטינאית, "מלאך של אמא" סובבת סביב ציר סיפורי שיש בו אינסוף נקודות כניסה רגשיות שאמורות למשוך אותנו פנימה. העלילה המרכזית נעה סביב פסיכולוגית בשירות בתי הסוהר, שבמקביל לטיפול שהיא מעניקה לאסיר שרצח את שני הילדים שלו (ולא מדובר בספוילר אלא באירוע המכונן של הסדרה) חווה אובדן של הבן הקטן שלה בנסיבות מסתוריות.

 

במקביל פועלות בסדרה שלוש דמויות נשיות נוספות, שלכולן קונפליקט רגשי שקשור בקשרי הורים-ילדים: אם אתיופית שהקהילה שלה נידתה אותה והבן שלה הופך לשעיר לעזאזל בחקירת הרצח; אמא לבחור בן 21 עם תסמונת הממוקמת איפשהו על הספקטרום, שמנסה להגן עליו בעקבות המעורבות שלו בסיפור, וחוקרת המז"פ בפרשייה שעוברת איזו דרמה רפואית משל עצמה ובמקביל מתמודדת עם מערכת יחסים טעונה עם אמא שלא רואה אותה.

 

הפוטנציאל עצום, כי החוויות הרגשיות שעומדות בבסיס של כל עלילה הן חזקות, ועלילת מתח עם כל האדרנלין שבה אמורה להעצים את הממד הרגשי. וניכר ניסיון תסריטאי של היוצרת – קרן וייסמן, שחוותה אובדן אחות בתור ילדה – ליצור דמויות שאינן סטריאוטיפיות – חוקר המשטרה הוא טיפוס קולני וחסר טאקט, למשל. והצילום והמשחק מקצועיים ומלוטשים, אבל התסריט מקשה שוב ושוב על התמסרות לסדרה.

 

זה מתחיל מהמוות של הילד, שנדמה שאין לו קשר לכל מה שקרה לפניו. למעשה המוות הזה הוא הדבר המפתיע היחיד שקורה בשני הפרקים הראשונים, למרות שזו בעצם ההתפתחות היחידה שאנחנו יודעים בבירור שעומדת לקרות. המתח נבנה באמצעים מלאכותיים ולפעמים גסים – כמה פעמים אפשר לדחוף מדליה לסצנה עם קלוזאפים חוזרים ונשנים, כדי שנבין שהיא חשובה?

 

הדיאלוגים לא תמיד תואמים את המורכבות של הסצנה. לעתים הם מביכים - וביצועים מקוטעים ואיטיים כשחלק מהסצנות ארוכות בצורה לא פרופורציונלית אף שהן לא תורמות להתפתחות של העלילה. סצנת בית הכנסת עמוסת ניצבים אבל הרפ"ק

הוא מחלקת משטרה של איש אחד: מגיע לזירת הרצח ומטפל בהורים, מבצע את החקירות ואז נוסע לעצור חשודים.

 

בשניים מתוך עשרת הפרקים שלה, "מלאך של אמא" אכן מותחת ברובה ולסיפורים שמרכיבים אותה יש פוטנציאל, אבל מתח כשלעצמו הוא כבר לא סיבה להתמכר למותחנים. חייב להיות סוג של ערך מוסף שהצופה יקבל אחרי שהמתח משך אותו פנימה. אם "מלאך של אמא" תצליח להתעלות מעל סיפור עלילה בלשי לנרטיב מעורר מחשבה, היא תהפוך למה שהקומוניקט הגדיר כ"מהפנטת, אפלה, מחשמלת ומטרידה".