פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
20 יורשים של המנוחה, שהלכה לעולמה ב-2005, הגישו את התביעה נגד מי ששימש אפוטרופוס לרכושה החל מ-2004, והחזיק בייפוי כוח לביצוע פעולות בחשבונותיה. מרבית ההליכים, בהם פירוק השיתוף בדירתה, הסתיימו בהסכמה, אולם נותרה מחלוקת ביחס לכ-67 אלף שקל שהועברו מחשבונה ב-2008 לטובת חוב אישי של האפוטרופוס לאחד הבנקים.
בתביעתם ביקשו היורשים לחייב אותו להשיב סך נומינלי של כ-46 אלף שקל – 70% מהסכום - בניכוי חלקו של הנתבע בעיזבון, העומד על כ-30% מהסכום.
מנגד, הנתבע טען שהכסף "נלקח" ללא ידיעתו, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו נגדו. הוא הוסיף ששילם חלק מהוצאות המנוחה מכיסו הפרטי, כולל הוצאות קבורה ואזכרות, בסכומים העולים על סכום התביעה, כך שבכל מקרה הוא לא צריך להחזיר דבר.
אלא שהשופט בן שלו לא השתכנע וקבע שטענת האפוטרופוס שלפיה הכסף נלקח שלא בידיעתו היא חסרת בסיס. השופט ציין שלא ברור כיצד ומכוח מה ניתן היה להורות על מימוש סכום שנמצא בחשבונו של צד שלישי – במקרה הזה המנוחה – אלמלא מישהו הבהיר לבנק על זיקה כלשהי בינה לבין הנתבע.
למעשה, הסביר השופט, טענת ההגנה של הנתבע היא כזאת הנקראת בעגה המשפטית "הודאה והדחה". במצב כזה, הנתבע הוא שצריך להוכיח, להציג ראיות של ממש ולשכנע שאין עליו חובה להחזיר את הכסף, אולם הוא לא עשה זאת.
כמו כן, השופט שלו לא השתכנע שהנתבע שילם הוצאות של המנוחה מכספו האישי, וכב בפסק הדין: "לו זה היה המצב, חזקה שיכול היה הנתבע להציג תדפיסי חשבון אישיים שיתמכו בטענה זו, וממילא יכול היה הנתבע לדרוש השבת תשלומים אלה עוד בחיי המנוחה".
על כך הוסיף השופט שהאפוטרופוס העדיף להתחמק ממתן תשובה עניינית לשאלה מדוע כלל לא אזכר טענה זו בהליכים קודמים שניהלו הצדדים: "לא למותר לציין כי דין וחשבון מפורט על אודות ההתנהלות השוטפת בכספי המנוחה על ידי הנתבע, לא מצאתי בתיק האפוטרופסות. גם דברים אלה, אומרים דרשני".
לפיכך, בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה. השופט שלו הורה לאפוטרופוס לשלם לתובעים כ-46 אלף שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 6,500 שקל.