משהו קטן רוטט וטו-או-אוב

None

יש פה משהו בעיר הזאת, או יותר נכון ביבשת כולה, שאין בשום מקום בעולם. משהו מפליא במימדים שלו, באפשרויות שלו ובמרחב שהוא תופס. לא, זה לא הגרנד קניון, גם לא תופעת דריי באר ואפילו לא קוסטקו. זה משהו אחר לגמרי שבטח לא שמתן לב אליו, אבל אני בטוחה שנשאבתן פנימה ביום שרגליכן דרכה במסגד שבנו במיוחד לכבודו.

 

ושוב, אני לא מדברת על הכנסייה על השדרה חמישית, בית הכנסת בווילאמסבורג וגם לא המסגד מול הפרידום טאוור - משהו קצת יותר פרגמטי והרבה ויותר פרקטי לחיי היום יום. מדובר כמובן ב-בד בט׳ אנד ביונד,יותר נכון קיר הגאדג׳טים, ממש בכניסה מצד ימין. לא, לא הקטן הפספוס שעולה לגובה של 2.5 מטר - ההוא אחריו שמתחיל בגובה הריצפה ונגמר אי שם מעבר לענני האיוורור הממוחזר לקראת גלאי העשן משנת 1973.

 

כן, כן, הקיר הזה שאת עומדת מולו ודבר ראשון מביטה למעלה, מנסה להבין אחרי 17 מטר של אביזרים - מה עוד יש שם למעלה שפיספסת. איזה עוד אפשריות יש מעבר לאופק ולהנמכה בתיקרת הפלקל שאולי עוד לא כיסו בדונם קיר לפנייך בגובה העיניים. ובטוח יש עוד. ואחרי השתהות ככה של משהו כמו 22 עדכונים בפייסבוק (לא - לא שלך, את עוד בשלב ששכחת בכלל לעשות צ’ק אין), הגלגלים ישר מתחילים לעבוד ולחשב מה עוד אין:

טוב, אז את הקולף אבוקדו עם הידית האנטי-חליקרית יש כבר - לא, לא האדום - רק הירוק - כשבעודי חותכת הוא ישתלב בצבעי הסוואה ישר עם הפרי (או ירק - עוד לא הצלחתי להבין) כדי שחס וחלילה שאר החברים שלו לא יקלטו שדוקא אותו העלו לגרדום.

 

את המבשיל בננות שתוך כדי גם מכין לילדים סנדוויצ’ים בבוקר כבר יש לי, אותו הורדתי כבר לעגלה בקנייה של המגלען תותים (הבנתן נכון - מגלען את כל הגרעינים הקטנים קטנים על התות).

 

אני רואה פה גם את מקשקש החביתות הוויירלס שעם תנועת הקישקוש גם מטעין טלפונים (אנדרואיד, כרגע רק בבתא עם אייפון).

רגע ומה זה בקצה ממש….אה….חבל…חשבתי שאין לי…..אבל זה כבר אולד ניוז…..המקרים מישמישים וכשהם נכנסים לתנור עם הקייק מיקס שוקולד (האורגני שהוכן בערבות הלואר איסט סייד) ישר שולח וואטסאפ לחמותי, שתאכל את הלב, שכלתה לא כזאת לוזרית כמו שהיא חשבה. (הרי מה זה תואר ראשון בהנדסה, שני במנהל עסקים, קריירה טרנז אטלנטית (שכרגע על הולד), שלושה ילדים וגידול בנה אם אני לא ממש חזקה במטבח). אז את זה כבר יש רק אני צריכה לעדכן לגירסה 17.4

 

 

 

מאז שאני פה בארצות הברית של אמריקה רכשתי, איחסנתי, זרקתי, קניתי, עדכנתי, החלפתי, חיפשתי ושברתי כמות בלתי נקלטת של גאדג׳טים לבית ולשימוש אישי. לא, לא רחפנים או קוצץ שערות אף שמתחבר לאייפון. גאדג׳טים שבכלל לא מובן איך אבותינו שרדו ללא קיומם - מזלג שמצפצף כשעברת את מכסת הקלוריות היומית, מתקן לאייפון שמתחבר לאסלה, קולף אספרגוס (רק אספרגוס) ומתקן להחזיק בננות - לא, לא את כל האשכול - רק בננה אחת כשאת רוצה לאכול אותה.

 

ואני קולטת אותו. את ההוא בצד, נחבא כזה, כמעט מוסתר בצניעות. כדי שאף אחד לא ממש יראה ויקנה כאילו הוא הגיע בכלל לקיר הזה בטעות. אני מסתכלת לצדדים, מוודאת שאף אחד לא רואה שאני מתקרבת. בכל זאת - בחורה בגילי המתקדם (32.5). בוחנת אותו מקרוב - קימורים עגולים, אפשרות להחזיק ביד אחת, נעים למגע. מדליקה וכמעט מתעלפת מעונג - הוא רוטט, מתחמם ונראה שיכול לעשות את העבודה ללא משחק מקדים - ישר ולעניין. מיי קיינד אוף גאי….אה….גדג׳ט.

 

קוטפת מהר מהמדף, רצה לקופה ובורחת הביתה. רק שאף אחד לא יראה שאני משתמשת בכזה לבד. הרי בדרך כלל מישהו אחר דואג לי לתוצאות.

מהר מסתגרת בחדר אמבטיה - עדיין סקפטית ששוב נפלתי לבור הזה של הקניות חסרות תכלית שמרכולתן ימצאו את עצמן במגירת הבאלגן או השם ישמור בפריזר מתחת למדף של הבטריות.

 

נועלת את הדלת, מתפשטת וניגשת לעבודה. מדליקה. הוא מתחמם. אחלה….אנחנו בדרך המלך…..מקרבת….מנסה זווית כזאת….זווית כזאת……מלמעלה…..מלמטה…….וואוו ……לא יאומן……..אני בשוק……….ללא מילים………מצחקקת………ממשיכה……מקדימה…..מאחורה…….משנה כיוון……..מתקרבת לסוף…..עוד טיפה……רק בפינה הזאת עוד קצת……..כמעט נגמר…….וויש אחרון……ו………….done.

נושמת בכבדות. כואבת טיפה היד. המכשיר חמים בידי, טיפה לח.

 

אבל התוצאה הושגה במלואה. אמנם הייתי סקפטית (עוד בפולניה היא היתה סקפטית).אבל אמונתי באלוהי מכשירי החשמל הידניים שאין להם ממש כל תכלית חוץ משימוש חד פעמי ואח״כ לעלות אבק על המדף העליון בארון המסדרון׳ חזרה ובגדול.

 

גבירותי ורבותי - גאדג׳ט ידני, אלחוטי, קל משקל, מעוגל, מייצר אדים לאידוי ויישור בגדים.

המצאת המאה, לא?!

רגע…..על מה אתן חשבתן?

 

 

חוץ מליהנות מכל רגע במנהטן ועדיין גם לקטר, חן מנהלת בלוג ״באמאשלי בניו יורק״ ובו המלצות סיורים, חוויות משפחה וסיפורי אמהות בעיר הגדולה.

 

http://beemasheli.blogspot.com/