לילה טוב

סיור מיוחד שיתקיים הערב במסגרת אירועי הלילה הלבן יגלה לכם איפה מבלים כל היפים והנכונים בתל-אביב, מי מגיש את הוויסקי הכי משובח ולאן יוצא המאיון העליון

עם הלילה שלי היה לילה. פאב ועוד מועדון, מועדון ועוד פאב. אבל היום הלילה עבורי הוא בעיקר מיטה ושינה טובה. לכן, ההצעה לחזור לכמה שעות לימים שבהם היינו בני עשרים ובני שלושים — לימים שבהם הרמנו צ'ייסרים בלי הכרה כל לילה, והכרנו כל מועדון הכי קטן בתל־אביב — נראתה מפתה מאוד.

 

למשימה התגייס דורון עוזר, מדריך טיולים שמכיר את תל־אביב ואת חיי הלילה שלה כמו את כף היד המחוספסת שלו. דורון ערך לי סיור אישי במקומות הבילוי הכי חמים שיש לתל־אביב להציע: את אותו הסיור הוא יקיים גם הלילה עבור אורחי הלילה הלבן שיירשמו מראש. הסיור, פלוס אלכוהול, מתקיים בחסות "מינהלת עיר, עולם ותיירות תל אביב", ומזמין את המשתתפים להרפתקה לילית, או כמו שעוזר מכנה אותה: "הצצה לסצנת חיי הלילה של העיר ללא הפסקה, הזדמנות לשמוע איך ההיסטוריה הידועה של שדרות רוטשילד פוגשת את העידן החדש, סצנת הסטארט־אפ, המסעדות, והברים האפלים".

 

למי הסיורים האלה בעצם מיועדים?

 

"לכל מי שרוצה. גם לצעירים, אבל אני מניח שבעיקר למבוגרים יותר ולאנשים מהפריפריה, שחיי הלילה של תל־אביב פחות מוכרים להם, אם בכלל. גם תיירים בהחלט באים בחשבון".

 

מה לך ולחיי הלילה?

 

"נולדתי בתל־אביב, בצפון, ומאז לא עזבתי אותה. אני עורך בה סיורי לילה כבר 12 שנה. אני אוהב את חיי לילה ואוהב מוזיקה, אז נפלא. התחלתי את חיי הלילה שלי כילד ברוקסן. הייתי אחראי שם על הבר. אלו היו ימים נפלאים".

 

דייט וויסקי יפני

 

נפגשנו, חפים מאלכוהול, בנקודה שמחברת את שדרות רושטילד עם רחוב הרצל. הערב יופיעו ברחבה הזאת אמני רחוב מהארץ ומהעולם, אבל אנחנו בדרכנו לכוסית הראשונה, שמחכה לנו בבבר־מועדון "רוטשילד 12". בחוץ מתגודדים עשרות צעירים, ובפנים מתקלט די־ג'יי. הערב תצפה לכם שם מסיבת ריקודים עד השעות הקטנות.

 

לא רחוק משם נמצאים "ג'ימי הו?" ו"בילי ג'ין". פעם שכנה ב"ג'ימי הו" כספת של בנקים, והיום תמצאו שם מועדון־בר מצליח, עמוס בצעירים, ברמנים וברמניות מצודדות והופעות. אה, גם שומרי סף חמורי סבר.

 

גם ב"בילי ג'ין" הלקוחות צעירים. אפילו מאוד. הזקנים שבהם בני 25, ובהתאם לכך, המקום התחיל לשקוק חיים רק לקראת השעה 11 בלילה. "הצעירים לא באים לכאן לדייט", מספר דורון, "אלא כדי להכיר מישהו או מישהי לדייט".

 

עדיין פיכחים, הפלגנו ל"תיאו בר" (שדרות רוטשילד 31), בר עמוס גרפיטי והופעות, שידוע בוויסקי המשובח שלו. בסוף השבוע הנוכחי, גם בלי קשר ללילה הלבן, יתקיים שם סופ"ש שכולו וויסקי. "הוא כולל הרצאות על וויסקי וטעימות", מבטיח דורון עוזר, "ותמצאו כאן את הוויסקי היפני, שמביני דבר טוענים שהוא טוב יותר מאחיו הסקוטי".

 

עוד כוסית, והגענו ל"סושיאל קלאב" (אחד העם 52). מסעדה מפונפנת, "עם טונה אדומה מוקפצת, שעועית יפנית ובמיה אינדונזית", מתפייט המדריך שלנו. "לכאן באים אנשים עם כסף, לפעמים עם הרבה כסף". מאחר שכסף הוא לא בדיוק החבר הטוב שלנו, המשכנו לפאב "אוטו" הסמוך, שהאווירה המשוחררת של הבר שלו בולטת מאוד על רקע הסושיאל קלאב המעונב להפליא. כאן תמצאו שולחן סנוקר ומכונות משחק ישנות, כמו פקמן ופינבול, מתחם ספות מפנק וחלל מואר יחסית, שמקנים למקום תחושה של בר שכונתי ידידותי. יחד עם זאת, ניכרת השקעה בעיצוב המשודרג של המקום, גם בתפריט ובאלכוהול. נאמנים לרוח השכונתית מוצע כאן שפע אלכוהולי במחירים זולים יחסית ומבחר קוקטיילים.

 

אחרי שעה של סיור, מקדם את פנינו "כולי עלמא" המקסים ברחוב מקווה ישראל 8. מדובר במתחם חנויות ומחסנים קטנים שהפך לבר ומועדון, ומארח די־ג'ייז מרחבי העולם והארץ, הופעות ומסיבות. בקומה הראשונה תמצאו בר סגור עם רחבת ריקודים. בחוץ חצר רחבה מאובזרת בבר משלה, מטבח ומקרן וידיאו ארט. בקומה העליונה מרפסת ארוכה המקיפה את המתחם כולו. הקו המוזיקלי מגוון, ונע בין מוזיקה אלקטרונית, שחורה, סול, פאנק ומוזיקה אתנית. סטייל יש שם בשפע, וכמובן קהל היפסטרי מכל גוני הקשת והאופנה.

 

"כולי עלמא זה 'כל העולם' בארמית", מסביר דורון, "זה נראה לבעלי המקום כמו כינוי שמבטא היטב את המחשבה שהובילה לגיבוש הקונספט".

 

על הקירות מתנוססים שפע של גרפיטיז. באחד החללים האינטימיים מוצגת תערוכה נאה בהחלט. האמן המוכשר מציג את עצמו בפנינו בכינוי "מוחה". "מוחה זה זבוב ברוסית. ככה החברים שלי קוראים לי", הוא אומר. "בעבודות שלי יש הרבה מוטיבים של בעלי חיים. לא שאני אידיאליסט ובא לחדש משהו. פשוט יש לי מה להגיד על כל דבר". בחלל אחר מופיעה להקת "סביר". מוזיקה אתנית יפהפייה זה שם המשחק. הצעירים מתנועעים־רוקדים לאיטם, וגם אנחנו משתדלים. בעיקר משתדלים.

 

אני שואל את דורון למה המועדונים הגדולים פינו את מקומם לקטנים. "המועדונים הגדולים פשטו רגל", הוא מסביר. "זה לא עובד יותר מפעם בשבוע. קשה למלא מקומות כאלה יותר מאשר מדי פעם. האומן 17, למשל, פתוח פעם בשבוע, בזמן שהמועדונים הקטנים פתוחים כמעט כל יום".

 

אומרים שיהיה פה שמח

 

כל תל־אביבי כמעט מכיר את בית אריאלה. מוסד תרבותי בעל שם ברחוב שאול המלך, סנטימטרים ספורים ממוזיאון תל־אביב, התיאטרון הקאמרי והמשכן לאמנויות הבמה. אז קבלו את בית אריאלה השני. הבר־מועדונצ'יק של אריאלה לאנדה, אשת חיי לילה ותיקה וחביבה להפליא, מי שהייתה בעלת הבר האהוב "ג'ואיש פרינסס". הבר הנוכחי ממוקם ברחוב הרכבת, והערב יתקיים שם מרתון סטנד־אפ לתפארת: עידן ברקאי ועמית הרשקוביץ', סטנדאפיסט הבית של אסף הראל, יופיעו שם לצד מצחיקנים אחרים.

 

"הבר פועל כשנה", מעדכנת אותנו לאנדה, כשהיא מניחה לפנינו עוד צ'ייסר וויסקי שקשה לסרב לו. "יש כאן מוזיקה, תערוכת צילום מתחלפת וערבי קריוקי, וזה כיף גדול. בלילה הלבן כל סטנדאפיסט יופיע כעשרים דקות ויקשקש את השטויות שלו", היא צוחקת. "אני מקווה שיהיה מצחיק ושמח וכולם ייהנו. אתם בטח שואלים למה פתחתי את המקום הזה? הוא נולד בגלל שאני אוהבת את חיי לילה ואוהבת מאוד תרבות, ואני מנסה לשלב בין שניהם".

 

עד איזו שעה המקום פתוח בדרך כלל?

 

"לרוב עד שנמאס לי. זה בדרך כלל עד שתיים־שלוש בלילה, עד שאחרון הלקוחות הולך, או שאני מבקשת שיילך. ביום חמישי אין מצב שהמקום ייסגר לפני ארבע־חמש בבוקר. מבטיחה".

 

חיי לילה כאלה עדיין מתאימים גם לי או שאני כבר יכול לפרוש לפנסיה?

 

"אין גיל ללילה", היא מוזגת עוד צ'ייסר ומניחה אותו על הדלפק. "אתה יודע בת כמה אני? 48. ואם אני עוד יוצאת לבלות — גם אתה יכול בקלות".

 

צודקת ועוד איך אריאלה. אז ניסיתי. נשבע שניסיתי. אחרי שלוש שעות וחצי של נדודים בין הברים השונים באזור, ולא־זוכר־כמה־אלכוהול, הגעתי למסקנה שעדיף לילה לבן רק פעם בשנה. איכשהו נחתתי בבית. איכשהו נכנסתי למיטה. כמה שתיתי? אלוהים יודע, אבל באמת שהיה כיף. •

 

 

הסיורים בהנחיית דורון עוזר ייצאו הערב בשעות 21:00 ו־22:45. נפגשים בפינת רוטשילד־הרצל בתל־אביב. לפרטים נוספים: 5166188־03