למפתחת המשחקים בליזארד יש שיטה: היא לא ממציאה ז'אנרים או מנסה לחדש. אנשיה פשוט עוקבים אחרי טעויות של אחרים — ולא חוזרים עליהן. כך, המשחקים שהחברה משיקה מגיעים עם רמת הליטוש הגבוהה ביותר בתעשייה. בשלב הזה הם ממשיכים ללטש את המוצר עוד יותר, לאורך שנים ארוכות.
בחודש מארס האחרון, למשל, שיחררה החברה טלאי לדיאבלו 2 — משחק בן 16(!) שנה. ממשיכו, דיאבלו 3, השתנה בארבע השנים מאז השקתו מהקצה אל הקצה: אלמנטים שלא עבדו כראוי נעלמו, ואת מקומם תפסו חדשים.
עכשיו, לאחר שנים של מבט מהצד, מנסה בליזארד לעשות למשחקי פעולה מרובי משתתפים את מה ש־Warcraft עשה למשחקי אסטרטגיה ודיאבלו עשה למשחקי פעולה/תפקידים מגוף שלישי. לניסיון הזה קוראים Overwatch, וחודש לאחר ההשקה שלו אפשר כבר לומר בוודאות שמדובר בלהיט עצום. אם זה יזכה לאותה תשומת לב של בליזארד כמו עמיתיו — אין סיבה לחשוש להתיישנותו.
סוד ההצלחה של Overwatch טמון ב־21 הדמויות שלו. כל אחת מהן ייחודית, שונה וכיפית בדרכה. אם דמות הרופא בדרך כלל משעממת, כאן יש כמה רופאים עם יכולות שונות לגמרי. וגם דמות ה"טנק" — השחקן שיכול לספוג המון נזק ומיועד למשוך את האש — מקבלת פרשנויות מעניינות וחדשניות.
החצי השני למתכון ההצלחה הוא ההתמקדות בכל מה שחיובי. לאחר כל שלב, המשחק יציג לכם את הנתונים שהכי ימצאו חן בעיניכם — כמו ההישגים שאליהם הגעתם — ולא סתם נתונים סטריליים על היחס הקר בין האויבים שהרגתם לבין המיתות של הדמות שלכם. בנוסף, הנקודות שאותן הוא מספק מתגמלות עבודה קבוצתית: אין הבדל בין הרג אויבים לבין ריפוי חברים לקבוצה — שתי הפעולות מזכות אתכם במספרים מאוד דומים של נקודות.
הוסיפו לכך מפות מתוכננות היטב, ומערכת עלייה בדרגות, שמאפשרת שדרוגים קוסמטיים נחמדים (לא שדרוגי משחקיות — אלה פתוחים מהרגע הראשון), ותקבלו שעות על גבי שעות של הנאה לכל דמות, ואתם הרי לא תסתפקו בהתמקדות באחת בלבד.
נכון לעכשיו, Overwatch כבר רכש לעצמו קהילה גדולה מאוד של שחקנים, ואם משחקים אחרים של בליזארד הם דוגמה לתמיכה שלה יזכה מהחברה, נראה שהקהילה הזו תישאר איתו לשנים ארוכות.
אז בין אם בא לכם לשחק בכותר פעולה מרובה משתתפים אך תמיד חששתם לשחק עם אנשים אחרים, ובין אם מאחוריכם מאות שעות בקרבות האונליין של Call of Duty — זה משחק שתרצו לנסות.