הרצון של מהנדסי ערים, מעצבי פנים ואדריכלים לבצע מתיחת פנים למתחם הבורסה ברמת גן אינו חדש וצף מדי פעם, אף ששינויים מרחיקי לכת טרם בוצעו. מעניין, אם כן, לראות מה מתכנן דור העתיד של האדריכלים ומעצבי הפנים למתחם המפורסם, שמשמש כמרכז העסקים של העיר, אולם נחשב גם לאזור מפוקפק אחרי שעות העבודה.
כתבות נוספות במדור עיצוב ותכנון הבית:
בין ת"א לסין: מעצבים ישראלים שעיצבו בחו"ל
צפו: התוכניות של דור האדריכלים החדש
מטבח או תצוגת אופנה? הצצה לתערוכת עיצוב
ל-ynet הגיעו חלק מפרויקטי הגמר של הסטודנטים במחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה במכללה האקדמית שנקר, אשר יוצגו בתערוכה בנושא שתיפתח ביום חמישי הבא ועד סוף החודש. לפניכם הצצה ראשונה.
הפרויקט מציע מרכז יום לנשים שורדות זנות, המהווה חלק שיקומי בחזרתן לחברה ולעבודה. "נפגשתי במשך שנה עם נשים שורדות זנות, 2 מהן עוסקות ב'מקצוע' כהשלמת הכנסה (אחת מהן היא מורה ואמא לילדים) ואחת ככורח המציאות", מספרת בר-נתן פייגנבוים.
לדבריה, "חקרתי את הנושא לעומק, בין השאר בסיוע ד"ר ענת גור מ'חכמת נשים' שחקרה את התחום שנים רבות, ולאה גרינפטר-גולד מהמטה למאבק בזנות. ראיתי איך נשים הללו מוחקות את הפנים ואת הפרטיות שלהן, עד שנותר מהן רק החוץ, המעטפת".
לטובת הפרויקט בחרה הסטודנטית במבנה נטוש ברחוב החילזון 9 ברמת גן, שעד כה שימש רק כמעטפת. "יצרתי טשטוש גבולות בין פנים החלל לחוץ, במטרה ליצור תחושת הגנה מהאזור הקשה בו עבדו הנשים. ביקשתי לספק להן שגרה נכונה ושומרת בהיותו של הפנים כמו החוץ, ולהיפך".
את המרכז שעיצבה היא חילקה ל-5 מבנים. מבנה הסעדה - מטבח תעשייתי לייצוא קייטרינג ושירותי הסעדה לנשים; סטודיו ריקוד - יאפשר לנשים להתחבר בחזרה לגופן; מרכז פנאי - חלל פנאי ורוגע עם ספרייה משותפת; חלל תמיכה - מקום מפגש קבוצתי ואישי לנשים; ומעון ילדים - מיועד לילדים ונשים ומכיל גם סטודיו ללימודי סייעות וגננות לבנות.
צפו בתמונות מתוך הפרויקט של ליאור בר-נתן פייגנבוים:
הפרויקט מציע נקודת מבט חדשה על מתחם הבורסה, דרך צירי התנועה אותם חוצים מדי יום אלפי אנשים.
"עיצבתי רמפות ייחודיות המחברות בין המפלסים השונים ומספקות מענה לצרכים הפונקציונליים של העוברים ושבים במרחב הציבורי", אומרת ויסנר, "באופן זה נוצרות מגוון חוויות אורבניות: החל מפיקניק בסביבה ירוקה, עד לרכיבה בשבילי אופניים וסקייטינג בפארק".
צפו בפרויקט של שלהבת ויסנר
הפרויקט בוחן את תגובתם של אנשים במרחב הבורסה לאירוע "זמני ושטותי", והופך את הרחוב ללוח משחק ארעי. באופן זה הוא מהווה עבורם טריגר להתעוררות, לגילוי סקרנות ולהנעת פעולה בתודעה חופשית.
"בעולם חסר מנוח, בו העבודה הופכת לחלק אינטגרלי מחיי היומיום של בני האדם, מתרחש תהליך של ספק-דיפוזיה ספק-עיוות בין זמן עבודה לזמן חיים", מסבירה גולן, "תודעתנו מועמסת, מקום העבודה הופך לבית שני והבית נאלץ לקבל על עצמו פונקציות חדשות. טשטוש הגבולות סודק את מוסד הבית ומציב את האדם כנווד אורבני הנע בין קליפות בעלות פונקציות ביתיות".
לדבריה, "באופן פוטנציאלי, נוודות טומנת בחובה עירנות - אולם זאת אינה מנוצלת כיוון שתודעתנו אינה פנויה. הפרויקט מציג כיצד ניתן לגרום לאדם להיות עירני לסביבתו ולהגיב אליה".
צפו בהדמיות מתוך הפרויקט של מתן גולן:
מה הקשר בין יציאה מהארון, תהליך מורכב בפני עצמו, ובין מתחם הבורסה ששינה את פניו משנות ה-60 של המאה הקודמת ועד היום? "פרויקט הגמר שלי עוסק ברגשות, והוא צמח מתוך תהליך היציאה שלי מהארון", משתף טשרכי.
לדבריו, "בדומה למה שעבר עלי, ביקשתי לבדוק האם ניתן לבצע תהליך דומה על מתחם הבורסה. כלומר, האם ניתן להאניש את המתחם ולהוציא ממנו אלמנטים חבויים שאינם גלויים לסביבה כולה?".
בעקבות שאלות אלה יצא טשרכי לבחינה מדוקדקת של האזור וגילה מספר מקומות שנגעו בו מבחינה רגשית. "החלטתי 'להוציא מהארון' את החללים הסודיים, ולחשוף אותם באמצעות מחיצות וספסלים שמדברים באותה שפה", הוא אומר, "יצרתי אותם מחומרים זהים, אך הם נבדלים בצורניות המשתנה לפי המקום בו הם נמצאים ובהתאם לרגשות הצפים באותה נקודה".
צפו בתמונות מתוך הפרויקט של אליאל טשרכי:
הפרויקט נולד מתוך עמדה ביקורתית כלפי ההתנהלות הכלכלית-חברתית המאפיינת את מתחם הבורסה. לשם כך יצרה כהן חברה שיתופית-כלכלית, המבוססת על העיקרון של תן וקח ועל שוויוניות בייצור ובצריכה.
"באמצעות פילטרים חברתיים טושטשו ההיררכיות הקיימות בין תושבי ועובדי מתחם הבורסה, תוך התייחסות לתחומי העניין שלהם אחרי שעות העבודה", היא מציינת, "הפרויקט מספק פתרון לחללים הפרטיים באזור, בהם חניונים, משרדים וגגות, לאחר שעות הפעילות; ומאפשר להשתמש בהם למפגשים חברתיים ולקיום אירועים אלטרנטיביים".
צפו בתמונות מתוך הפרויקט של שני כהן:
הפרויקט נולד מתוך ביקורת על האינטנסיביות הרועשת במתחם הבורסה, באמצעות חוויה ייחודית של הליכה בתוך כלי נגינה אורבני המשמיע את צלילי הרחוב ומתמקד בסאונדים משתנים.
"בהשראת לקות השמיעה שלי, תכננתי חלל דמוי אפרכסת בכניסה לתחנת הרכבת ז'בוטינסקי - אזור המאופיין ברעש ועמוס בתנועת אנשים ותחבורה", מסבירה מגן, "האפרכסת כאובייקט 'מאזין' בנויה מחומרים מבודדי רעש ומאפשרת תנועה בדממה, לאורכה נקבעו חריצים דרכם חודרים צלילי הרחוב. ההבעה הארכיטקטונית של החריצים על החזית מהווה את הביטוי המוזיקלי ששומעים בחלל".
צפו בהדמיות מתוך הפרויקט של עדי מגן:
"מתחם הבורסה מהווה עבורי מיקרוקוסמוס לחברה הישראלית, ההופכת ליותר ויותר מעמדית ואינה מאפשרת שוויון הזדמנויות", אומר שסל, "ברוח זאת, פיתחתי משחק המשקף את הסוגיות החברתיות והכלכליות הבוערות בישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי באזור".
איך משחקים? "השחקנים מסווגים בהתאם לרמתם הכלכלית, כשהתקדמותם תלויה בביצוע פעולות המזכות אותם בכסף", הוא מוסיף. לדבריו, המשחק תוכנן ומשוחק בטכנולוגיה של מציאות רבודה (AR), המספקת רובד נוסף לסביבה הנתפשת באמצעות אביזרים דיגיטליים, כמו משקפיים או טלפון סלולרי.
צפו בפרויקט של ארנון שסל