השבוע הראשון של חלון ההעברות הסתיים והוא נתן סימנים ראשונים לנהרות הכסף שיזרמו במהלך הקיץ. ההשפעה של היורו בצרפת ברורה והשחקנים שהותירו רושם טוב במדי הנבחרות השונות, זוכים לעניין רב ברחבי היבשת. ברצלונה התחזקה בבלם נבחרת צרפת, פריז סן ז'רמן בקשר נבחרת פולין ו-ולנסיה בעולה הטרי לגמר, אבל אלה לא היו ההעברות הבולטות היחידות בשבוע החולף.
לא פחות משנתיים חלפו מפרישתו הרשמית של קרלס פויול ועד שברצלונה מצאה את הבלם שישתף פעולה עם ג'רארד פיקה, עם רכישתו של סמואל אומטיטי מליון, תמורת 30 מיליון אירו. אבל בעוד הצרפתי צריך להשפיע באופן מיידי על הקבוצה, ביצעו הקטלונים רכש חשוב לא פחות בטווח הארוך, בדיוק כדי למנוע את הריק המסוכן - זה שעשוי להיווצר בעידן שאחרי אנדרס אינייסטה.
דניס סוארס, קשר ספרדי בן 22, עזב רק לפני שנה את הקאמפ נואו ושכנע בתוך עונה אחת את ברצלונה לנצל את סעיף הקנייה בחזרה שלו. 3.25 מיליון אירו בלבד נדרשו כדי להשיב את השחקן הטכני שכבש בעונה שעברה חמישה שערים והוסיף 11 בישולים. הנתונים שלא נראים לעין, הם מה שנקרא "הבישולים לבישולים", קטגוריה שאפשר לקרוא על שמו של אינייסטה.
סוארס נולד בגליסיה והצטרף כנער לאקדמיה של מנצ'סטר סיטי. הוא שיחק רק פעמיים בקבוצה הבוגרת של המועדון לפני שהתפתה לחזור לספרד ולחתום בקבוצת המשנה של ברצלונה. הוא התחשל בעונת השאלה בסביליה ובעונה שעברה עשה את הפריצה המשמעותית בוויאריאל.
"מהרגע שעזבתי, רציתי לחזור ועכשיו החלום התגשם", אמר עם הצגתו בקטלוניה והתייחס גם להשוואות לשחקן האהוב ביותר בספרד: "אנדרס אינייסטה הוא מודל לחיקוי". כובש שער הניצחון בגמר מונדיאל 2010 כבר בן 32 ובעונה החולפת, אנריקה היה צריך לחלק את העומס לאורך העונה כדי לקבל את אינייסטה בשיאו בשלבים המכריעים, דבר שצפוי לקרות גם העונה.
סרג'י רוברטו עשה זאת לא רע, אבל מרגיש בנוח יותר בחלקו הימני של המגרש וארדה טוראן התקשה להביא את יכולותיו לידי ביטוי באחת מעמדות הקישור. דווקא ראפיניה העניק לברצלונה מימד של דינמיות ביציאה קדימה, עד שנפצע באופן קשה. בניגוד לשלושה, דניס סוארס הוא בדיוק השחקן שיכול לתת מהספסל תחכום וגיוון וכמו אינייסטה, אוהב לברוח לאגף שמאל כדי לנצל את האחד על אחד. אל תופתעו אם גם הפעם החפיפה תסתיים בהצלחה.
בטשואיי הוא עוד ניסיון של הבלוז למצוא יורש לדידייה דרוגבה. כמו החלוץ מחוף השנהב, גם הבלגי הצעיר הגיע ממארסיי ועל סגנון המשחק הדומה אין צורך להרחיב. ההשוואות הרבות הובילו את החלוץ בן ה-22 להגיד עם חתימתו: "אנחנו שני אנשים שונים. אני מכבד את הקריירה של דרוגבה ואני מתכוון לתת את כולי". גם בטשואיי יודע שה"יורשים הקודמים", רומלו לוקאקו ורדאמל פלקאו, לא מצאו את מקומם בסטמפורד ברידג'.
הצל של לוקאקו הוא עוד דבר שמלווה את הקריירה של בטשואיי. במשך שנה אחת הם אפילו היו יחד במחלקת הנוער של אנדרלכט, אבל לוקאקו תמיד היה צעד לפניו, בין אם זה בליגה הבלגית, ביציאה לחו"ל או בנבחרת הלאומית. לפחות בעידן של מארק וילמוטס, לחלוץ של אברטון לא היו מתחרים.
למאמן בלגיה יש כביכול אופציות רבות בהתקפה עם ארבעה חלוצים שיהיו בעונה הקרובה בפרמייר-ליג, אך מעט מאוד גיוון. לוקאקו, בטשואיי, דיבוק אוריגי וכריסטיאן בנטקה - כולם חלוצי חוד חזקים וגבוהים. בכל המשחקים ביורו, לוקאקו פתח בהרכב ובכולם הוא גם הוחלף. בהפסד לאיטליה במשחק הראשון, עלה אוריגי מהספסל, בשניים הבאים היה זה בנטקה ובשמינית הגמר, קיבל סוף סוף בטשואיי את ההזדמנות.
הוא נכנס כשבלגיה כבר הייתה ביתרון וכבש את השער השני מתוך ארבעה מול הונגריה. וילמוטס התרשם וביצע את אותו חילוף גם בפיגור מול וויילס, אבל המשימה הייתה גדולה מידי על בטשואיי. זו עשויה להיות הבעיה גם בצ'לסי, כל עוד דייגו קוסטה באיזור. לשם המחשה, מארסיי לא ניצחה בעונה שעברה באף אחד מהמשחקים שבהם עלה בטשואיי מהספסל. את הנתון הזה צריך לקחת בעירבון מוגבל מכיוון שלקבוצה מדרום צרפת הייתה עונה רעה מאוד, אבל הדבר מלמד אולי על היכולת של החלוץ שכבש 17 שערים, לחולל שינוי.
קשה לראות את אנטוניו קונטה מעדיף את בטשואיי על דייגו קוסטה ולמרות אהבתו של האיטלקי למשחק עם שני חלוצים, שיתוף פעולה ביניהם נראה רחוק מהמציאות. אצל המאמן האיטלקי, החלוצים פחות זוהרים ואלה שכן פרחו אצלו ביובנטוס, היו דווקא נסוגים יותר כמו קרליטוס טבס ומירקו ווצ'יניץ'. מעבר לכך, בשתי עונותיו הראשונות בטורינו, אף חלוץ לא כבש יותר מעשרה שערי ליגה. מיצ'י, לתשומת לבך.
התפקיד הקשה ביותר הקיץ בכדורגל העולמי נפל על כתפיו של אדם אלמוני למדי. מורכבת יותר מניהול ברצלונה, שיקום צ'לסי או הנהגת ריאל מדריד היא משימתו של ג'ון רודקין - המנהל המקצועי של לסטר סיטי. המאמן לשעבר הוא האחראי על בניית הסגל שינסה לשחזר את ההצלחה הכמעט בלתי אפשרית מהעונה שעברה. פעם אחת כבר הוכיחו השועלים שהכל אפשרי, האם יעשו זאת שוב?
אפשר וצריך לצאת מנקודת הנחה שהסגל של לסטר לא מספיק טוב. לפני שאתם קמים בהזדעקות, הכוונה היא כל שחקן בפני עצמו. אם משווים בכל עמדה עם שאר קבוצות הצמרת האנגליות, קשה להתחמק מהמסקנה שהאלופה נחותה יותר. מה שהביא את האליפות ונותן ללסטר את היתרון, הוא התלכיד שבנו רודקין וראניירי. ופה בדיוק המוקש.
לסטר צריכה לחזק את הסגל מבלי לפגוע בתלכיד, להביא שחקנים טובים יותר מהקיימים, אבל כאלה שיסכימו לבצע את אותה עבודה שחורה. בנוסף היא זקוקה לשחקנים שיגיעו עם הרבה ציפיות ויהיו מוכנים בעת הצורך לשבת על הספסל לטובתם של שחקנים אפורים דוגמת מארק אולברייטון וג'פרי שלאפ.
בשבוע החולף, הודיעה לסטר על שתי החתמות יקרות בקנה המידה שלה - נמפאליס מנדי תמורת כ-15.5 מיליון אירו ואחמד מוסא בעבור 16.6 מיליון אירו. הראשון, 1.68 מ' של אנרגיה ועבודה קשה בקישור, הגיע מניס בגיל 24. המחשבה הראשונה היא שהוא הובא כדי להחליף ביום מן הימים את אנגולו קאנטה, אבל השילוב של השניים עשוי ליצור מפלצת דו ראשית של ממש במרכז השדה. לעומת זאת, הקבוצות באנגליה למדו להכיר את לסטר ובעונה הבאה יסתגרו מולן, מה שדורש דווקא יותר תחכום באמצע.
לשם כך, הובא אחמד מוסא מצסק"א מוסקבה. השועלים שברו את שיא ההעברות המזערי שלהם באופן יחסי, כדי להנחית את הניגרי הפעלתן. הוא יחגוג באוקטובר 24 ונמצא על פניו, גם כן לפני שיא הקריירה. הוא ייתן ללסטר אלטרנטיבה באגפים וכחלוץ שני לצד ג'יימי וארדי וגם ניסיון קריטי בליגת האלופות. יש לו מהירות מסחררת, אולם המעבר מהליגה הרוסית לפרמייר-ליג עלול להיות מאתגר, בלשון המעטה, כפי שיעידו אנדריי ארשבין ויורי ז'ירקוב.
חשוב לא פחות הוא המאמץ המוצלח עד כה, להשאיר את גיבורי העונה שעברה ובראשם וארדי, מחרז וקאנטה. אלא שעולה השאלה האם השלד הזה טוב מספיק כדי להתמודד בזירה האנגלית המתחזקת, במקביל לליגת האלופות. האם ווס מורגן ורוברט הות' שהפכו מצמד הבלמים המושמץ בליגה לאחד המובילים שבה, יכולים להמשיך ולהשתפר או שיש לפרקם? אם ג'ון רודקין ימצא את התשובות הנכונות, האליפות של לסטר לא הייתה הפרק האחרון באגדה.
חן עזרא שחקן מתסכל יעידו בוודאי כל האוהדים של הקבוצות בהן שיחק. אהבת הכדרור שלו מונעת ממנו למסור בתזמון הנכון ולעתים נראה שרוב השחקנים בארץ מקבלים החלטות טוב ממנו. גם מבחינת מספרים, עזרא מאוד לא יציב. בשנתו האחרונה בנתניה והראשונה בחיפה הוא כבש ביחד 21 שערים אבל לאחר מכן ירד לחמישה בלבד. בעונת 2014/15, הרשית שמונה שערים ובישל 11, אבל את השנה האחרונה סיים רק עם ארבעה כיבושים.
חן עזרא שחקן מסוכן. הוא דורש טיפול מיוחד בתוך המערכת הרגישה של הפועל תל אביב. הוא כבר בן 27 ועדיין לא ביצע את השדרוג האמיתי שמצפים ממנו, למרות הכישרון הגדול. הוא לא ביסס את מעמדו בחיפה גם כשהיה שחקן מוביל וגם כששיחק לצד שחקנים בכירים אחרים. עזרא הוא הימור ואחרי העונות המאכזבות והמטלטלות שעברו האדומים, הימורים הם הדבר האחרון שהפועל תל אביב צריכה.