שהם, גם ביבי בדיוק מבקר באוגנדה!
נכון! שמענו את זה בחדשות המקומיות, וזהו. בשדה התעופה כאן לא היה שום דבר מעניין, בביקורת הדרכונים רק שאלו איפה טיילנו לפני.
ומה ענית?
טיילתי בניו־זילנד שלושה חודשים ובאוסטרליה שלושה חודשים ואז בנפאל פגשתי מישהי שהתנדבה באתיופיה וגיליתי שלטוס לאתיופיה יוצא יותר זול מאשר לפיליפינים. נחתתי באתיופיה עם עדי שהכרתי בנפאל, התחלנו באדיס־אבבה הבירה. אתה הלבן היחיד בערך. כשיצאנו מהשדה תעופה היה ממש מוזר, הרגיש בבית, אוויר נעים, הרבה עצי אורן, תחושה של ירושלים והמון אתיופים. יש פה טבע לא נגוע, אתה הולך ויש מרחבים שלמים של ירוק, נהרות שנשפכים ומלא מים. מדמיינים שאתיופיה זה כמו מדבר וכשמגיעים, הכל ממש ירוק ומלא מים.
איך המקומיים?
באתיופיה יש משהו אגרסיבי מאוד בצורה שהם מול אנשים לבנים. רוצים לקחת אותך לנסוע במונית שלהם ולא של אחרים, שואלים אותך שאלות. אבל אנחנו מרגישות מאוד בטוחות, זה לא שונה ממקומות אחרים במזרח או בדרום אמריקה. אין תחושה שהולכים לרצוח אותי, אולי רק תחושה פחות נעימה כי רואים שאתה זר. לפני יומיים הלכנו למעיינות חמים והיינו הבנות היחידות הלבנות. המבטים שהם נעצו בנו שנכנסנו למעיינות ובכלל המבטים כל הזמן הזויים לגמרי. מביך. לפעמים יכבדו אותך כי אתה לבן ולפעמים יסתכלו בעין עקומה. באוגנדה יותר מנומסים, שואלים מה שלומך. התחושה יותר רגועה ונעימה ביחס לאתיופיה. יש פה המון שפות והם לא מבינים אחד את השני אז הם מדברים פה אנגלית ביניהם.
לאיזה נוף התעוררת הבוקר?
אני ישנה במעין קאמפ־סייט בתוך בונגלו. קמים לרחבה ענקית של דשא, הרבה ירוק, עצים וקופים על העצים – שחורים, לבנים ואפורים. אנחנו על שפת אגם ומכתש, מלא עצי בננות. הכל ירוק ומים, אקונה מטטה. אפריקה יבשת לא נגועה, לא סגרו את הטבע בגדרות, אנשים חיים פה בכפרים וזה הבית שלהם. עשינו ספארי בסירה והמדריך גר בכפר וזו החצר האחורית שלו, שם הוא גדל כל חייו, ליד הפילים וההיפופוטמים.
קוראים לך שהם פלד ולאבא שלך אייל פלד.
נכון, אבל הוא לא אייל פלד מהטלוויזיה. הייתה תקופה שבמשפחה היינו עובדות על כולם שזה הוא והיו בטוחים שטיילנו המון בעולם. ואגב, אבא שלי מגיע בסוף החודש עם חבר, נטפס ביחד את הקילימנג'רו. הרבה שנים אנחנו חושבים על זה. זה מרגש!
מכירים מישהו רחוק?