מה שקורה בקפריסין

נסענו לבילוי קיץ משפחתי באי מזרח תיכוני קטן. ואז הדברים נהיו מוזרים

אני חייב להודות כי הייתי במעט מדינות שיש להן את היופי של קפריסין. אני גם חייב להודות כי אני מברך על כך, מהסיבה שאין בה באמת יופי, בקפריסין. סתם מקום. אפילו שפה אין להם שם. שפה, דבר בסיסי — לא טרחו להמציא. הילדים שלי המציאו שפה בגיל שבע, רק כדי שאני לא אבין אותם, אבל לקפריסאים לא היה תחת לזה. לא היה להם זמן להמציא שפה לעם שלהם. אלוהים, כמה ירודים אתם יכולים להיות כאומה, אם אפילו שפה לא טרחתם להמציא? לא, בואו באמת תיקחו את השפה של היוונים השיכורים מהארץ הסמוכה ותשתמשו בה. מאוד בוגר. המון גאוות יחידה.

 

יש שלב בנמל התעופה, וזה קורה גם בטיסה קצרה לקפריסין, שאתה עומד מול בודק הדרכונים, והוא יושב בעמדה המעט מוגבהת שלו כמו איזה אציל פולני, מחזיק את הדרכון שלך ומתבונן בו ואז בך, ובמרבית המקרים יש רגע שבו הוא מסתכל על הדרכון שלך שוב, ואז עוד הפעם עליך. באוויר מתפשטת אווירה של חשדנות, ואלה רגעים מוזרים, כי בסך הכל נעשה בהם דבר שאתה לא אמור לחשוש ממנו. מה בעצם המבחן שאתה צריך לעמוד בו ברגע הזה? להיות אתה עצמך? על פניו, דבר פשוט, לא? אתה הרי עצמך, אז למה שתפשל? איך בכלל אפשר לפשל? מה, פתאום תיראה כמו החתול שמיל? כמו יגאל עדיקא? אבל הבודק לוקח את הזמן ומעיין בתמונה, ואתה מרגיש שזה המאני טיים שלך, שאתה חייב להיות טוב עכשיו ולהתאמץ כדי להיות דומה לעצמך, אבל אין לך מושג איך עושים את זה, וזה מפחיד, כי אם תיכשל במבחן שבו הדבר היחיד שבודקים זה אם אתה דומה לעצמך, במה לא תיכשל? 

 

חסדי ה' יתברך, ופרצופי המזוקן והבלתי מרשים, הכולל אף גדול מדי ותצורה שמזכירה לפעמים קישוא, מוכר לאי אילו מאמצעי התקשורת, וגם הטייס זיהה אותו והזמין אותי לסיור עם הילד בתא הטייס. במהלך הסיור המודרך התחוור לנו דבר די מדהים: מטוסים אינם נוסעים ברוורס. אין להם את היכולת הזו. אם מטוס הנמצא על המסלול הישר צריך להסתובב, הרי שיגיע מעין טרקטור גדול ויגרור אותו אחורנית. אתם קולטים את העניין הזה? מטוס — פאקינג מטוס! — אחת ההמצאות המרשימות של האנושות, קופסת פח ענקית שמסוגלת לעוף מעל העננים, לא מסוגלת לנסוע על הקרקע ברוורס! מה נסגר איתכם? אתם אמיתיים? רוורס? שם נתקעתם? אחיין שלי בגיל שנה וחצי כבר זוחל ברוורס, אז מטוס? אתם, שהמצאתם ציפור פלדה שסוחבת בבטנה אלף איש מעל האוקיינוס, אשכרה לא יכולתם להוסיף גם רוורס? שם התעייפתם, ברוורס? בפיאט 127 של דוד שלי בסבנטיז היה רוורס, ולכם אין את הפונקציה הזו?

 

עכשיו, אני לא שופט אתכם, או־קיי? זה דבר מורכב לבנות מטוס, צריך לחשוב על המון פרטים, לחשב את גודל הכנפיים והמנועים וכל מיני שיט מהסוג הזה, יכול לקרות שברח לכם העניין של הרוורס, סבבה? זה אנושי. גם אני שוכח לפעמים דברים בסיסיים, כמו להרים את האסלה כשאני משתין או לכבות את המזגן בסלון לפני שאנחנו טסים לחופשה של שבועיים, אבל למה להינעל על הטעות? למה ב־2016 מטוס עדיין צריך שטרקטור יגרור אותו אחורה? מה זו ההשפלה הזו? זה כמו שאגיד לכם שסטפן קרי קולע מעולה ומוסר מדהים, אבל הוא לא יודע לכדרר. רוורס, אנשים. רוורס זה הבסיס. תחזרו לשולחן השרטוטים ותוסיפו את האופציה הזו. חמורים יודעים לעשות רוורס, מה יש לכם? 

 

 

כשנחתנו, אחרי שרבצנו שעתיים על ספסל בציפייה שיבוא מישהו מהסוכנות להשכרת רכב לטפל בנו, גילינו שבקפריסין נוסעים בצד שמאל של הכביש. ידעתם את זה? באיזה קטע בעצם הם נוסעים בשמאל? מי הם בכלל? זה כמו שבנס־ציונה יחליטו לנסוע משמאל פתאום. בשם איזה סטטוס אתם קוראים תיגר על המנהג העולמי? ולא, אתם ממש לא בריטניה, ולא משנה איזה קשקוש היסטורי שלכם מרמז על הקשר שיש לכם איתה. העניין הוא שהיינו באי שבו מתגוררים כ־80 אלף מקומיים וכל השאר תיירים, כך שרוב המכוניות על הכביש הן מכוניות שנשכרו על ידי התיירים, ולרוב המכוניות הללו אין מראה שמאלית. היא עפה. בשלב מסוים בנהיגה שמתי לב שכל מי שעל הכביש מתבלבל כל הזמן, אז הצעתי שנעבור כולנו לצד ימין. עם כל הכבוד, שהמיעוט המקומי יתאים את עצמו אלינו.

 

באחד הימים על האי נסענו לפארק מים. באינטרנט כתוב שאין פארק מים כזה בכל המזרח התיכון, אבל מה בעצם התחרות? מה עוד יש במזרח התיכון? סכסוכי שבטים ולונה גל? על כל פנים, אם שאלתם את עצמכם מה יותר טוב מלהיות עם ילדים בקיץ החם בפארק מים, התשובה בפשטות היא: הכל. אם שאלתם את עצמכם מה יותר גרוע מלהיות עם ילדים בקיץ החם בפארק המים, התשובה היא מלחמת האזרחים בסוריה. כי במלחמת האזרחים בסוריה יש ימים שקטים יחסית, שגרה כזו, שאתה סתם בבית שלך במזגן, אבל בפארק מים הסיוט הוא פרמננטי. לא נפסק לרגע.

 

ולא תגידו שהלכתי למתקנים המפחידים. ממש לא. הגדולים שלי הלכו אליהם. אני הלכתי רק למתקנים שאפרת הכריחה אותי ללכת עם הקטנים. זה משהו שבגיל 40 כנראה קשור לתבונה שנוחתת עליך: אתה יושב קשור על סירה בצורה של דולפין שזזה במים בסיבובים מהירים, ובעוד הילד שלך אומר לעצמו, "אני חי את החיים, אין מאושר ממני על פני היקום", אתה שואל את עצמך: איך נקלעתי לחרא הזה? מה עשיתי בחיי לא נכון, שאני יושב כעת בחום הכבד על פלסטיק בצורת דולפין ומנסה לא להקיא? באיזה רגע בחייו של ממציא המתקן הוא אמר לעצמו שחסרה לאנשים היום תחושה איומה של סחרחורת? למה אין מתקן כזה שבו אתה יושב על כיסא נוח מול מחשב ומשוטט בפייסבוק? זה עובד כל כך יפה כל יום, אז למה להתעקש על דברים שמסתובבים מהר? למה הכל מסתובב כל הזמן בפארקים האלה? האבובים, המגלשות, למה שום דבר היום לא ישר ולאט? ומה הסיכוי שבריכות הילדים הגדולות בפארק המים הזה ובדומיו לא מלאות בפיפי? אני מביט באירופאים שמסתובבים שם. הבריכות מלאות ילדים, אבל יש דבר מוזר: השירותים ריקים. אין שם כלב מת. נאדה. אתה בא לשירותים, ואתה מרגיש כאילו הגעת לשמחה אצל אשכנזים. הכל שקט ודיכאוני יותר מהשירים של ערן צור. 

 

 

הו קפריסין. לצערי הייתי, ולא חלמתי חלום. 

 

daum30@gmail.com