פסטיבל קול המוזיקה: מקום לברוח אליו ולהתענג
פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון אמנם מתקיים כבר 32 שנה, אך עם זאת מצליח לשמר רעננות מפתיעה. הפסטיבל, המתמקד במוזיקה קאמרית, מציג מבחר מופעים עדכני והרכב נגנים צעיר ומבריק. כל שנותר הוא למצוא דרך להביא לאירוע המקשיש קהל שיוריד את ממוצע הגילאים
מדי קיץ זה 32 שנים מתקיים בקיבוץ כפר בלום שבעמק החולה המוריק פסטיבל למוזיקה קאמרית, ועל אף גילו המופלג, לא נס לחו. להפך, שלא כדרך הטבע, הפסטיבל צעיר מתמיד, ויש בו משהו תמים ואינטימי: נגנים צעירים במכנסיים קצרים וכפכפים, רובם בראשית שנות ה-30 שלהם, מתערבבים בקהל חובבי מוזיקה, רובם מכסיפי שיער. אך כולם חולקים אהבה משותפת למוזיקה המתבצעת בקבוצות כלים קטנות, אינטימיות, ובהרכבים שונים ומשונים.
פסטיבל "קול המוזיקה בגליל העליון" הוא רצף של חמישה ימים שגדושים, מבוקר ועד לילה, בעשרות קונצרטים קאמריים - תזמורתיים ומקהלתיים; חזרות פתוחות לקהל; מפגשים עם אמנים; סרטים ושילובי אמנויות.
"אין לי עניין במוזיקה שתעשה 'נעים באוזן' ושתדגדג בעדינות את המאזינים, או שתביא להם רק את המוכר והמיין-סטרימי", אומר צבי פלסר, המנהל האמנותי של הפסטיבל ובעצמו צ'לן בעל קריירה בינלאומית ענפה: "אנחנו רוצים לעשות מוזיקה שתעורר את הקהל, שתסקרן אותו, שתניע אותו ובעיקר תחולל האזנה אקטיבית". ואת הקונספט הזה פלסר מממש באמצעות מה שאני מכנה: פסטיבל של עירובין. הפסטיבל מערב סגנונות, מערב תקופות, מערב הרכבים ומערב אמנויות. וזה קורה לא רק בין קונצרט לקונצרט, אלא בתוך המופעים עצמם. כך למשל החל, מופע הפתיחה של הפסטיבל, בקונצ'רטו של אנטוניו ויואלדי (בן המאה ה-17 ומאבות הברוק) שבמרכזו כלי לא שגרתי בדרך כלל – הבסון.
משם ללואיג'י בוקריני, לכאורה מלחין קלאסי, אך בעל התמחות חריגה לתקופתו: גיטרה ספרדית. ואז קפיצה למאה ה-21 בדואט של מחול, קטע מתוך "פנים אל פנים" יצירתו של הרקדן המעולה מיכאל גטמן, עם אלדד בן ששון. והיצירה המרכזית של הערב: "מעשה בחייל" של המודרניסט הרוסי הגאוני בן המאה ה-20, איגור סטרווינסקי.
את "מעשה בחייל" לא נשמע בדרך-כלל באולמות הקונצרטים, שכן מדובר למעשה במעין הצגה מוזיקלית. סטרווינסקי הלחין את המוזיקה של יצירת המופת הזו, כרקע למחזה קאמרי קטן. סיפור על חייל, נגן כינור, שמוכר את כינורו לשטן תמורת ספר שמגלה את סוד העושר. למותר לומר שהחייל יגלה בהמשך הדרך כי העושר אינו מביא אושר, וכי מי שנופל לפיתויי השטן אינו יכול להיחלץ מהם. היצירה הזו עלתה בעבר בפורמט של מיני-הצגה עם שחקנים ופעלולים למיניהם.
בגרסה ששמענו בכפר בלום הטקסט כולו הושמע מפיו של קריין בודד (הזמר והמלחין ערן צור) ששיחק את התפקידים השונים. המוזיקה של סטרווינסקי גאונית, מורכבת ועם זאת קליטה מאוד, ואף היא לעצמה ממחישה את קונספט העירובין: תערובת סגנונות ממארשים, מחולות (טנגו, רגטיים, ואלס) ועד לכוראלים ועוד.
דוגמא אחרת לזן המופעים הלא-שגרתיים שהפסטיבל מביא, שמענו בקונצרט הבוקר: גרסה חריגה יחסית לסונטת ארפג'יונה המפורסמת של פרנץ שוברט.
זו סונטה מופלאה, נוגעת ללב, ששוברט, מוכה מחלת העגבת, הלחין בשיא דכאונו. במקור היא נכתבה לארפג'יונה (כלי דמוי גיטרה שנגנו עליו עם קשת) ולפסנתר. אך הגרסה ששמענו היא עיבוד מודרני שנכתב לגיטרה (בתפקיד הפסנתר) ולצ'לו (בתפקיד הארפג'יונה). הביצוע, בנגינתם של שני מבצעים צעירים ומזהירים - הגיטריסט הקרואטי פטריט צ'קו והצ'לן הישראלי המבריק הרן מלצר – היה שובה לב.
"מוזיקה היא סוג של תקשורת. ואני מבקש לגוון ולהגדיל ככל האפשר את המנעד התקשורתי הזה", אומר צבי פלסר, "והתוצאה מדברת בעד עצמה: לא ראיתי בהרבה פסטיבלים בעולם קהל מעורב כל-כך, שממש אכפת לו מהמתרחש, קהל ערני ומגיב ואקטיבי".
ואפרופו קהל, אי-אפשר שלא להיווכח בתופעה המטרידה, מנת חלקם של אולמות הקונצרטים הקלאסיים בעולם כולו: הקהל הולך ומתבגר, חלקו קשיש ממש. וקהל צעיר – אין. אמנם כעשרים אחוזים מבאי הפסטיבל הם קהל חדש, אך דומה שהם מגיעים בשיטת חבר מביא חבר. עובדה: הקהל כולו מבוגר מאוד. אמנם מדובר בקהל מעולה, קשוב ומבין, אך יש משהו מדכדך בעובדה שאין לראות בעין את הדור הבא של המאזינים.
אין לי ספק שפסטיבל כפר בלום חייב למצוא דרכים להביא קהל צעיר. זו ממש צריכה להיות משימת-על לשנה הבאה. ויש אפשרויות. השנה למשל ראינו כיצד פסטיבל ישראל מארגן באופן יזום הבאה של מאות צעירים לאירועיו – בעיקר תלמידי בתי ספר למשחק וסטודנטים למוזיקה – תוך סבסוד כמעט מלא של הכרטיסים, ומפגשים יזומים עם האמנים. זה מודל שראוי לאמץ גם בגליל. אולי למשל שיתוף פעולה בין הפסטיבל לבין מכללות צפוניות כמו תל חי, צפת ועמק יזרעאל? ומה עם מגמות לאמנות בבתי ספר תיכוניים בצפון?
בהמשך השבוע צפוי עוד ערב-רב של מופעים ונצביע על אחדים: הערב (ה') ינגנו חברי תזמורת הקאמרטה הישראלית וסולנים, קונצרט שלם שכולו על טהרת כלי נגינה ששרדו מן השואה. בצד יצירות משל מאהלר, באך, ברוך הם ינגנו את היצירה שעל שמה הערב כולו "כינורות של תקווה" מאת אוהד בן-ארי, פסנתרן, מנצח ומלחין רב-תחומי ורב-סגנוני. קודם לכן, אחר הצהריים, יתקיים קונצרט לכל המשפחה שתכליתו לעודד הקשבה למוזיקה קלאסית בקרב ילדים. המופע יביא לקט יצירות משל באך, ויולדי, מוצרט, היידן.
מחר (שישי אחר הצהריים), עוד קונצרט לכל המשפחה: "דירה להשכיר" הקראת ספרה הקלאסי של לאה גולדברג בשילוב קטעי נגינה משל ויואלדי, ראמו, קופרין, מארה ואחרים.
ובשבת, קונצרט סיום, עם בכורה עולמית ל"מזמורים" - יצירה מקורית של מתן פורת - רפסודיה לקלרנית סולו ורביעית כלי קשת, בכיכובו של נגן הקלרינט הישראלי-הבינלאומי המעולה חן הלוי.
פסטיבל "קול המוזיקה בגליל העליון" הוא זירת מפלט מענגת, גדושת התלהבות, עם נגנים צעירים ומעולים במיוחד, בשילובים מוזיקליים רעננים, וכל זאת בסביבה כפרית רוגעת. מה צריך יותר.