העליון קבע: עריכת סרטים נחשבת "תעשייה"

עיריית ת"א דרשה לחייב חברת פוסט פרודקשן שפעלה מתחומה בשיעור ארנונה גבוה משום שהיא אינה "יצרנית". בתום מאבק משפטי ארוך נקבע אחרת

רו"ח דוד נחמני פורסם: 17.07.16, 20:17

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה במחלוקת משפטית בין חברה לעריכת סרטים לבין עיריית תל אביב, שדרשה לחייב אותה בארנונה גבוהה יותר על משרדיה משום שעיסוקה אינו "מלאכה ותעשייה". השופטת דפנה ברק ארז קבעה כי בשל השינויים הטכנולוגיים, עיסוקה של החברה הוא תעשייה לכל דבר ועניין, ועל כן היא זכאית לשלם ארנונה בשיעור מופחת.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בספטמבר 2013 קיבלה "ברודקאסט וידאו" מכתב ממנהל הארנונה של עיריית תל אביב שלפיו החל מתחילת השנה שונה סיווג הארנונה שלה מ"מלאכה ותעשייה" ל"בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". המשמעות הייתה העלאת תעריף הארנונה.

 

מדובר בחברה שנותנת שירותי פוסט-פרודקשן ליוצרי קולנוע וטלוויזיה שבמסגרתם היא הופכת חומר גלם מצולם לסרט ערוך. ערר שהגישה החברה נדחה על ידי ועדת הערר, שקבעה כי פעילות החברה קרובה יותר במהותה ל"מתן שירותים" ולא מדובר ב"מפעל תעשייה". גם ערעור שהגישה החברה לבית המשפט המחוזי נדחה.

 

בערעור שהגישה החברה לבית המשפט העליון היא טענה שבחדרי העריכה שנמצאים בנכסיה "הופכות שעות רבות של צילומי וידאו למוצר מוגמר ערוך ומוכן להקרנה באמצעות מערכות עריכה מתקדמות ומכונות אפקטים שעלותן מאות אלפי דולרים". היא הוסיפה שגם אם היא אינה יוצרת "יש מאין" היא יוצרת "יש" חדש מחומרי גלם שמובאים אליה ולכן יש לסווגה כבית מלאכה ותעשייה.

 

מנהל הארנונה טען מנגד, כי החברה לא עוסקת בייצור אלא נותנת שירותים ליוצרי קולנוע. לדבריו, לא ניתן לראות ב"פוסט פרודקשן" מלאכה או פעילות תעשייתית ואין הבדל מהותי בין עריכת סרט לפעולה שמבצע עורך דין.

 

אולמות תעשייה מהבילים

השופטת דפנה ברק ארז ציינה שההבחנה בין "תעשיה" ל"שירותים" הופכת עם התפתחות הטכנולוגיה למורכבת ומגוונת. היא קבעה שבכדי שפעילות תסווג "תעשייה" עליה להיות "ייצורית". עם זאת, ביישום המבחן יש לתת משקל משמעותי לתמורות שחלו בתחומי הכלכלה, התעשייה, המסחר והתעסוקה: "פעולות שבעבר נעשו באמצעות מכונות תעשייתיות גדולות מתבצעות כיום על ידי מחשבים. את הדין יש לפרש באופן שיהלום את המציאות הטכנולוגית והכלכלית של היום".

 

השופטת בחנה את פעילות החברה ומצאה שהיא ללא ספק יוצרת "יש", וסיכמה כי המונח "תעשייה" צריך לשקף את ההתפתחויות שחלו במציאות הכלכלית והטכנולוגית בעשורים האחרונים. השופטים אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן הצטרפו למסקנתה, כך שהערעור התקבל.

 

כדאי להפנות את תשומת הלב לקביעה המהותית של בית המשפט העליון – שלמעשה מדריכה את רשויות המס לתת משקל לשינויי המציאות בשטח ולפרש את חוקי המס בהתאם למציאות הטכנולוגית הנוכחית. בהקשר זה יצוין שחברות תעשייתיות זכאיות להקלות בארנונה ובמס הכנסה. במידה שהן מייצאות (באופן ישיר או עקיף) בשיעור של 25% מהתוצרת שלהן, אז הטבות המס גדלות והן יכולות לשלם מס מופחת של 9%-16% בלבד (לעומת 25% שמשלמת חברה רגילה).

 

אז איך יסווגו חברות המפתחות תוכנות או אפליקציות? למיטב ידיעתי, נכון להיום רשות המסים מאמצת גישה שאינה מעודדת להכיר בהן כחברות תעשייתיות הזכאיות להטבות מס. כפי שמראה פסק הדין הנוכחי – פרשנות זו אינה הולמת את העידן הנוכחי.