פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
הבעל הודה בביצוע מעשים מגונים חמורים בבתו הצעירה מאז מלאו לה שש, ועד שנעצר כשהייתה בת 15. התיק הפלילי הסתיים בהסדר טיעון, שבמסגרתו הוא נשלח ל-4.5 שנות מאסר ושילם פיצוי לבתו. ב-2010 התגרשו הצדדים בהסכמה והמשיכו לדון בעניינים שבמחלוקת: תשלום הכתובה, חלוקת הרכוש ועוד.
האישה טענה שאלימות קיצונית של בן זוג מהווה עילה לחלוקת הנכסים באופן לא שוויוני, מה גם שמעשיו החמורים של הבעל אילצו אותה לעצור את התקדמותה המקצועית ולהקדיש זמן לטיפול בבתה, שהיה כרוך בהוצאות רבות.
אף שהודה במעשיו במשפט הפלילי, בהליכי הגירושים התעקש הבעל שלא היו דברים מעולם, ושהודה רק כדי לגונן על בתו, שלא תצטרך להעיד בבית המשפט.
מעבר לכך, השניים נחלקו בעוד שורה של סוגיות הנוגעות להחזר מזונות, שימוש בדירה, רכב, ועניינים אחרים.
הרב עידו שחר ציין כי מדובר ב"תיק מעורר חלחלה" והוסיף שבטענות הבעל "אין אמת בלשון המעטה". הוא הבהיר שגם לפי ההלכה היהודית, אדם שהודה בפני עדים אינו יכול לחזור בו.
בסוגיות חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים קבע הדיין שיש "לערוך איזון שאינו שוויוני המשקף את הפגיעה הכלכלית שגרם הבעל לאישה, ולהגדיל את חלקה של האישה בנכסים המאוזנים. הגם שמדובר בנזקים שיתהוו לאחר מועד הקרע, תחילתם כעשור לפני הפירוד ומועד הקרע".
פסק הדין, שאליו הצטרפו אב בית הדין הרב שלמה שטסמן והרב אייל יוסף, נחתם בשורה של החלטות. נפסק כי האישה זכאית לכתובה ולתוספת כתובה. כמו כן, נכסי הצדדים יאוזנו באופן שאינו שוויוני, לטובת האישה, באופן שחלקה יגדל בסך של 150 אלף שקל.
עוד נקבע שהאישה תשלם לבעל עבור השימוש שעשתה בחלקו בדירתם המשותפת, והשיתוף בדירת הצדדים יפורק לאלתר. לאישה תהיה זכות קדימה לרכוש את הדירה.