פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בתום היום הראשון ללימודים בספטמבר 2014 הגיע האב לאסוף את בתו מבית הספר ביבנה, אולם לחרדתו גילה שמבלי להודיע לו העבירה אותה גרושתו לבית ספר בחיפה. הוא פנה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתביעה דחופה להשיב את הבת לאלתר לביתה ולבית הספר ביבנה. לאחר כמה דיונים קבע בית המשפט שהבת תסיים את שנת הלימודים בחיפה, ולאחר מכן תשוב להתגורר באזור יבנה.
בסוף אותה שנה הגיש האב לבית משפט השלום ברחובות תביעת פיצויים נגד עיריות יבנה וחיפה. הוא טען שהן היו חייבות לקבל גם את הסכמתו - הן לביטול הרישום לבית הספר ביבנה והן לרישום לבית הספר בחיפה. משלא עשו זאת, הסביר, הן הפרו ברגל גסה את כללי המשפט המנהלי, עצמו את עיניהן וגרמו לו מפח נפש.
מנגד טענו העיריות שפעלו בהתאם לדין ולהנחיות משרד החינוך, והגישו הודעת צד שלישי לגרושתו של התובע, בטענה שאם יחויבו בפיצוי כלשהו, היא זו שתצטרך לשאת בו, כיוון שהיא "המזיק האמיתי".
הגרושה טענה בתגובה כי לבעלה לשעבר לא נגרם נזק כלשהו, וכי המעבר היה צעד הכרחי שאינו סובל דיחוי עבור הילדה ולטובתה.
השופטת יעל טויסטר ישראלי ציינה שהשאלה שבפניה טרם נדונה בבתי המשפט. לאחר שסקרה את הנחיות משרד החינוך וכללי המשפט המנהלי, היא קבעה שהרשויות התרשלו כשלא יידעו את האב בדבר השינוי ברישום. לטעמה הן היו צריכות להפעיל שיקול דעת, ולגלות מודעות למורכבות הסיטואציה של הורים גרושים, כולל לאפשרות שאחד מהם מנסה לבצע פעולות חד-צדדיות.
בפסק הדין נקבע: "משהובא לידיעת פקיד הרישום כי הורי הקטין גרושים או פרודים, מוטלת עליו החובה לדרוש ולקבל את פרטי ההורה האחר, לצורך יידוע ההורה האחר בדבר פעולת הרישום ו/או ביטול הרישום".
בנוסף הבהירה השופטת טויסטר ישראלי כי הטלת האחריות על הנתבעות נועדה להגן על ערך חשוב – מעורבות שני ההורים בחינוך בתם.
לעניין הנזק, השופטת השתכנעה כי לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה, והחליטה על פיצוי בסך 36 אלף שקל. נקבע כי האישה תשפה את העיריות ב-50% מהסכום ומהוצאות המשפט (8,000 שקל) בשל פעולתה החד-צדדית.