תביעה: הדייר המוגן מת - בנו נדרש להתפנות

קשיש שהתגורר בתנאים מוגנים בדירה בדרום תל אביב הלך לעולמו. בעלי הנכס דרשו מבנו לעזוב, אבל ביהמ"ש קבע: הוא עומד בקריטריונים המזכים להישאר

עו"ד מרווין ניסן כהן פורסם: 31.07.16, 23:09

בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישו בעלי דירה בדרום תל אביב, שבמסגרתה דרשו לפנות את בנו של הקשיש שבמשך עשרות שנים גר בה בתנאים מוגנים עד שהלך לעולמו. השופטת עידית ברקוביץ קיבלה את טענת הבן שלפיה הוא עומד בקריטריונים המזכים אותו להישאר בנכס.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בעלי דירה הגישו לפני את תביעת הפינוי לפני כשלוש שנים נגד שלושה אחים, שלטענתם פלשו אליה והתנחלו בה לאחר מות אביהם. שניים מהאחים כלל לא הגיבו לתביעה, ואילו השלישי הודה שהוא מתגורר בדירה אך טען שהוא עושה זאת באופן חוקי.

 

לטענתו הוא עומד בתנאי החוק המזכים אותו בדיירות מוגנת: בשנה וחצי האחרונות לחיי אביו הוא התגורר עמו במקום, ואין לו דירה אחרת.

 

התובעים טענו מנגד שמדובר בשקר. לדבריהם לפני הפלישה הוא גר בדירה אחרת ששכר בעיר, והם הגישו לבית המשפט צילומים של חדר-גלריה ששכר במספרה. בתגובה ענה הבן שהחדר במספרה לא היה ביתו, אלא מקום מפלט, פינה רגועה ושלווה שבה יכול היה לשהות מדי פעם, בזמן שהתגורר עם אביו הקשיש שסבל מבעיות רפואיות קשות.

 

הנתבע הזמין עדים רבים, בהם חברים ושכנים, שתמכו בגרסתו וסיפרו שחי עם אביו וסייע לו בפעולות היומיום.

 

ואכן, השופטת עידית ברקוביץ קיבלה את גרסת הבן שלפיה חי עם אביו במשך כשנה וחצי, ועל כן הוא עונה על התנאי הראשון לזכאות לדירה: מגורים עם הדייר המוגן לפני פטירתו.

 

התנאי השני לדיירות מוגנת הוא היעדרו של מקום מגורים אחר, ובהקשר זה קבעה השופטת שבעלי הדירה לא הוכיחו שהבן התגורר בגלריה דרך קבע.

 

היא ציינה שבכל מקרה המגורים שם אינם חוקיים, מכיוון שהמספרה נשכרה למטרה מסחרית בלבד, כך שהנתבע הצליח להוכיח כי לא הייתה לו דירת מגורים אחרת מלבד הדירה של אביו.

 

מאחר ששני התנאים להוכחת זכאות לרשת דיירות מוגנת הוכחו, התביעה נדחתה והשופטת קבעה כי הוא זכאי להמשיך לגור בדירה בתנאים שבהם שכר אותה אביו המנוח. התביעה התקבלה נגד שני האחים האחרים שלא התגוננו מפני התביעה.