מדי פעם, בין פועל בניין סיני מבוטן בתוך יסודות האצטדיון האולימפי בבייג'ינג, לבין אם חד הורית ברזילאית שהכסף המיועד לה הופנה לניקוי הבריכה האולימפית בריו, בשם אחוות העמים כמובן, עלה במוחם הקודח של גיבורינו רעיון. בואו ניקח את התחרויות המסורתיות שאופיינו כחובבניות, ננסה לגייס אליהם את המקצוענים ונהפוך את מסיבת הספורט ההמונית שלנו, ליותר אטרקטיבית, כדי לעשות יותר... כסף.
אך אליה וקוץ בה. מסתבר שגם הוועדות המארגנות של ענפי הספורט האחרים מורכבות בעיקרן מגברים מערביים מעונבים עם חליפה שהמטרה הכללית שלהם היא לעשות כסף, והנה התוצאה:
מישהו בשלוחה הדרום אמריקאית של פיפ"א חשב שזה רעיון נהדר לקיים את הקופה אמריקה דווקא ב-2016, במקביל ליורו, פחות מחודשיים לפני האולימפיאדה. כך נוצר מצב בו שני מפעלי הכדורגל הבינלאומיים החשובים ביותר, למעט המונדיאל, משוחקים כמעט במקביל לאולימפיאדה ומטילים על טורניר הכדורגל שלה צל כבד. גם גיוסו של ניימאר לנבחרת האולימפית המקומית לא יטשטש את העובדה שאחריי קיץ עמוס במותחנים ודרמות, לאף אחד לא באמת איכפת מי יזכה פה בזהב.
במשך שנים הדירו שחקני הטניס הבכירים את רגליהם ממגרשי הטניס האולימפי. פיט סאמפרס, למשל, שמשל במשך שנות ה-90 בעולם הטניס הופיע רק פעם אחת באולימפיאדה בתחילת דרכו (1992). התפנית הגדולה החלה באתונה 2004 במהלכה החלו להעניק ראשי ה-ITF (התאחדות הטניס העולמית) דירוג על משחקי הטניס באולימפיאדה. השנה שוב פסקה ה-ITF, שכנראה הבינה את גודל המפלצת שיצרה, על ביטול הענקת נקודות דירוג לאולימפיאדה כשנשיאה החדש, דייויד הגארטי, טוען כי הסיבה המרכזית כך היא ש"באולימפיאדה אתה משחק בשביל לכבד את המדינה שלך, לא בשביל נקודות". מישהו ב-ITF דאג לשבץ את רבעי גמר גביע הדיוויס (מפעל שבו אתה כנראה לא אמור לשחק בשביל לכבד את המדינה שלך) פחות מחודש לפני תחילת האולימפיאדה. התוצאה? קרב הטיטאנים מארי - ג'וקוביץ' שהיה אמור להתרחש בין בריטניה וסרביה על מגרשי הדיוויס, איבד מערכו. האולימפיאדה, לעומת זאת, רק הרוויחה.
שום לברון לא יבוא, גם קרי לא. אבק הכוכבים שה'דרים טים' המקורית השאירה מאחוריה ימשיך ללוות את נבחרת ארה"ב
בשעה שהיא דורסת כל מה שזז. חודשיים אחרי הפסגה שאליה מגיע עולם הכדורסל מדי שנה, שוב נצפה במשחקים כמו זה מול ניגריה ב-2012 שנגמר ב-83 הפרש. ונכיר באמת, מה שהתחיל כמהלך שיווקי מבריק, קשה לצפייה ברוב הזמן, ופשוט מביך. הוועד האולימפי צריך להגיד תודה לאלוהים שהאחים גאסול ושות' נולדו, כי בלעדיהם באמת לא היה על מה לדבר.
מה מבקש מולטי-מיליונר צעיר ונערץ שמבלה את זמנו במשחקים שלווים במרבדי דשא אינסופי? זה פשוט, חומר נגד יתושים. ובמקרה הזה, בלי זיקה. הפחד מהוירוס עשה את שלו והרס את חזרתו של הגולף לאולימפיאדה לאחר 112 שנים. בזה אחר זה פרשו טובי הגולפאים, כשבסופו של דבר נמצא צדיק בסדום, המדורג ה-5 הנריק סטנסון השוודי, שהסכים לחשוף את גופו לסכנה והציל את האולימפיאדה מפאדיחה רצינית. ובמילים אחרות, לא רוצים - לא צריך. ובכל זאת, יאללה לטיסיה.