חופשייה ולא מאושרת

None

שמחה מהולה בעצב. כך אפשר להגדיר את שחרורה של אתי אלון מכלא נווה תרצה אתמול, לאחר שריצתה 14.5 שנות מאסר. אמה, רחל מקסימוב, שהייתה הגורם היציב והתומך העיקרי בה במהלך כל שנות מאסרה והבטיחה לה כי תמתין לה מחוץ לכלא ותסייע לה בהליכי השיקום, לא הייתה שם. רק לפני שבוע קמה אלון - עובדת הבנק למסחר שמעלה בכספי הבנק בהיקפי ענק והביאה לקריסתו - משבעה על מות אמה ז"ל, שנפטרה בגיל 70 ממחלת הסרטן, בטרם הספיקה לחזות בבתה משתחררת מהכלא.

 

 

צפו ברגע השחרור

 

אלון ואחיה עופר מקסימוב, שלא התראו במשך כל השנים הללו בהוראת בית המשפט, קיבלו היתר מיוחד מהשב"ס לצאת להלוויה, שהתקיימה בחשאיות, הרחק מעיני התקשורת, בנוכחות בני המשפחה המצומצמת ובפיקוח המשטרה. את השבעה עצמה, מספרת מקורבת למשפחה, "עופר ואתי ישבו בבתים נפרדים".

 

זו הייתה הפעם השנייה שהאחים נפגשו מאז שהפרשה התפוצצה, באפריל 2002. הפגישה הקודמת התרחשה לפני שש שנים, במאי 2010, כשאבי המשפחה, אביגדור מקסימוב, נפטר בגיל 64 ממחלה. "עופר ואתי קיבלו רשות מהשב"ס לצאת להלוויה, וגם ישבו ביחד שבעה באותו הבית. התקשורת לא ידעה, כי גם לא שמעו על מות האבא, אבל ברור שהייתה בהלוויה משטרה סמויה", סיפרה ל"ידיעות אחרונות" בזמנו גרושתו של עופר, יפה מקסימוב. "אחרי חמישה ימים היה בר מצווה לבן שלנו, אז תוך כדי השבעה עופר קם כדי להיות באירוע".

 

אבל לא רק הוריה של אלון לא המתינו לה מחוץ לסורגים. גם בניה לא היו שם. כשנעצרה, הם היו בני ארבע ותשע. מאז התנתק הקשר איתם, והם אפילו לא הגיעו לבקר אותה בכלא. לדברי מקורבת למשפחה, כשאלון יצאה לחופשות והתגוררה בבית אמה בחולון, בנה הבכור לא הסכים לפגוש אותה, ורק בן הזקונים הגיע לבקר אותה שם. גם אחותה מיכל נמצאת איתה בקשר.

 

 

אלון, שהייתה נשואה לשלומי, בעל חנות לירקות ופירות, התגרשה ממנו שנה לאחר שנכנסה לכלא. "הם התגרשו בהסכמה, ואני מבינה אותו", אמרה יפה מקסימוב. "איך גבר יכול להישאר שנים לבד כשאשתו בכלא? היום שלומי כבר התחתן והילדים גרים איתו". במסגרת הגירושים, שלומי קיבל את הדירה המשותפת שהייתה להם בחולון, וסוכם כי אם אלון תכתוב ספר על הפרשה, היא תקבל מחצית מהתמלוגים, וכל אחד משני הילדים יקבל 25%. שלומי אלון אמר ל"ידיעות אחרונות": "אין לי קשר לאתי אלון, ואני מאחל לה הצלחה בדרכה החדשה".

 

מי שכן המתין לצאתה של אלון אתמול, מלבד העיתונאים והצלמים הרבים, היו בנותיו של אחיה עופר. הבת הבכורה, נואל, מנהלת עבור אלון את הקשר עם התקשורת.

 

אלון תחזור לגור בבית אמה ז"ל, אבל לא תוכל להיפגש עם אחיה עופר כשייצא לחופשות מהכלא, כל עוד היא נחשבת לאסירה משוחררת ברישיון. נאסר עליה ליצור קשר ישיר או עקיף עם אחיה ולא לקבל ממנו כספים. אם ייווצר צורך שתשהה עם אחיה באותו מקום באחד האירועים לזכר אמם, לא תתקיים ביניהם כל שיחה. בתנאי השחרור שלה נקבע שאם תחליט בכל זאת להיפגש עם אחיה, זה יקרה רק לאחר שנה ובהסכמה ובפיקוח של הגורמים הטיפוליים מטעם הרשות לשיקום האסיר ולאחר שתתקבל עמדת המשטרה בעניין.

 

בהיעדר בעל והורים, תחת האיסור לקיים קשר עם אחיה עופר, חייה של אלון מחוץ לכלא לא יהיו קלים. היא תעבוד במשרה מלאה, תהיה במעצר בית לילי משעה עשר בערב ועד שש בבוקר למחרת ותיאלץ להתייצב במשטרה אחת לשבועיים. עופר, מספרים מקורבים למשפחה, כבר קיבל הצעה מבמאי יהודי בהוליווד לעשות סרט על הפרשה כשישתחרר.

 

בשם האח

 

אתי אלון (49) נולדה בחולון וגדלה בצילו של אחיה הבכור עופר. בת למשפחה פטריארכלית חצי בוכרית חצי פרסייה, בת חמש נפשות. עופר הבכור, אתי האמצעית, ומיכל בת הזקונים. כסף לא היה חסר. אביה אביגדור ז"ל היה איש עסקים שניהל מספר חנויות בחולון. אמה רחל ז"ל הייתה עקרת בית. המשפחה חיה ברמה גבוהה, אבל עופר היה המלך בבית. "אני אמרתי לאתי 'את תמיד תהיי ממושמעת לעופר'", העיד האב אביגדור במשפטה של אלון. "'מה שהוא רוצה - את תעשי לו'. זה החינוך שהיא קיבלה אצלי בבית".

 

אלון למדה בבית הספר היסודי "תבור" והמשיכה לתיכון "קוגל", ותמיד בלטה כתלמידה חכמה שלבושה במיטב האופנה. בצבא שירתה כאחראית לשכה בפרקליטות הצבאית ביפו, ותעודת השחרור שלה מלאה בהמלצות טובות. את בעלה לשעבר שלומי הכירה בגיל 21, מיד אחרי השחרור, הם התחתנו בבת ים ונולדו להם שני ילדים. אלון למדה באוניברסיטה הפתוחה לתואר ראשון בכלכלה, אך לא סיימה את הלימודים. בשנת 1994 הגיעה לעבוד בתור כספרית בבנק למסחר ברחוב לילנבלום בתל־אביב, שם עלתה על מסלול קידום. בתוך חמש שנים מונתה לסגנית מנהל מחלקת השקעות בבנק, נבחרה מספר פעמים לעובדת מצטיינת, קיבלה בונוסים וזכתה בתעודות הוקרה על עבודתה.

 

כל זה לא מנע מאחיה עופר, שהפך למהמר כפייתי, להרוס לה את הקריירה ואת החיים. מגיל צעיר ניהל עופר אורח חיים בזבזני ובמשך השנים התמכר להימורים. הוא נהג להמר בבתי קזינו ברומניה במיליוני שקלים בחודש, ומהר מאוד נקלע לחובות כספיים, הסתבך בהלוואות ענק לבכירי השוק האפור עם ריבית שלא היה מסוגל לעמוד בה, והחל לקבל איומים על חייו. כדי להחזיר את החובות מכר עופר חלק מהחנויות והעסקים של אביו, וכשגם זה לא עזר, פנה כמוצא אחרון לאחותו אתי.

 

"זה קרה ב־16 במארס 1997, וזה יום שייזכר כנראה עד סוף ימיי", סיפרה אלון בראיון בלעדי ל"7 ימים" חודש אחרי שנכנסה לכלא. היא הייתה אז בתחילת ההיריון השני שלה. "עופר היה אמור להחזיר לי כסף לכיסוי המחאה שנתתי לו, אבל הודיע לי שאין לו במה לשלם. אמרתי לו שאני מחזירה את ההמחאה, אבל הוא התחנן ואמר לי שזה יהיה הסוף שלו", סיפרה והמשיכה: "אמרתי לו שאני חייבת, והוא אמר 'תבקשי מהמנהלים שלך שידחו את זה'. אמרתי לו: 'אבל אי־אפשר לדחות צ'ק', והוא אמר: 'תדעי לך שאם את מחזירה את הצ'ק היום אני מת, אין לך אח', וניתק את הטלפון".

 

אלון האמינה. "הבנתי שיקרה אחד מהשניים: או שיקרה לו משהו רע, או לי. ובאותו רגע אמרתי לעזאזל, מאיפה אני אביא את הכסף הזה? אני חייבת לכבד לו את הצ'ק כי הוא בסכנה, אני לא יכולה להחזיר את הצ'ק וגם לא לשבור תוכנית חיסכון שאין לי. אז לא הייתה לי ברירה. שברתי פיקדון של אחת הלקוחות ולקחתי 20 אלף שקל. הפקדתי אותם לחשבון שלי וכיבדתי לו את הצ'ק". אבל עופר לא הסתפק בזה, והתחיל להעביר לאחותו צ'ק אחרי צ'ק. בהתחלה העביר מקסימוב את הכספים שקיבל ממנה ישירות לבעלי החוב. אחר כך נפתח לו קו אשראי באמצעות בני רביזדה, שהלווה לו כספים בריבית, שנפרעו על ידי אלון והועברו על ידי רביזדה למפעילי ההימורים. מקסימוב הימר בבתי הימורים רבים בארץ (באזור ירושלים, בספינות באילת ובמקומות נוספים) וברומניה. אלון הלכה ושקעה והסתבכה עם אחיה ועם המעילה שהתחילה בלית ברירה - עד שלא יכלה לה יותר.

 

עו"ד יאיר רגב, לשעבר ראש מפלג החקירות של יחב"ל, שעמד בראש צוות החקירה של הפרשה, נזכר אתמול בתחילתה. "ב-25 באפריל 2002 אתי אלון התייצבה בליווי פרקליטה, עו"ד בני נהרי, במשרדי מחלק ההונאה של מחוז תל־אביב והתוודתה על מעילת הענק שביצעה. בהתחלה לא הבינו את חומרת המעשה, ואפילו רצו לזמן אותה ליום אחר מאחר שלא היה שום מידע או תלונה בעניין. אבל אתי התעקשה להסביר, וסיפרה בחקירתה כי החל ממארס 1997 ועד אפריל 2002 גנבה מלקוחות הבנק סכום של 271 מיליון שקל באמצעות 206 חשבונות פיקטיביים שפתחה, בהם העמידה הלוואות מסוג בלון, ואת כספי ההלוואה משכה לרשותה. היא עשתה העברות פנימיות בתוך הבנק, שברה פיקדונות של לקוחות, העמידה הלוואות פיקטיביות על שמם של לקוחות, ואז משכה את כספי הלקוחות מחוץ לבנק".

 

איך זה נעשה?

 

"במשיכת מזומן מהקופה עצמה, כביכול בשם הלקוח, משיכת צ'קים בנקאיים פיקטיביים והעברות בנקאיות. על מנת לטשטש את עקבות המעילה ולמנוע את חשיפתה, אלון שינתה את פרטי הדואר של הלקוחות ואת מספרי הטלפון שלהם כדי שלא יהיה ניתן ליצור איתם קשר בלעדיה, ושלחה אליהם מכתבים פיקטיביים שמפרטים את מצב החשבון שלהם כביכול. אלון עשתה הכל כדי לכסות את חובות ההימורים של אחיה, ובאפריל 2002, בעקבות ביקורת פתע של בנק ישראל, חשבה שעלו עליה והחליטה להקדים ולהסגיר את עצמה.

 

"היינו בהלם, ובעקבות הודאתה הרחבנו את מעגלי החקירה כדי לגלות את הנסיבות שאפשרו את המעילה במשך כל כך הרבה שנים ולנסות לאתר את הכסף בדחיפות. היו ארבעה מעגלי חקירה שנמשכו כשנתיים: המעגל הראשון היה אתי אלון, אביה ואחיה. המעגל השני - איתור הגורמים בשוק האפור שאליהם זרמו כספי הבנק. הצלחנו לתפוס 38 מיליון שקלים שהגיעו לבכירים בשוק האפור. במעגל השלישי היו המנהלים נושאי המשרה והדירקטורים בבנק, שאפשרו את המעילה בשל רשלנות, עצימת עיניים וחוסר מקצועיות. בעקבות ממצאי החקירה הם נאלצו לשלם פיצויים של מיליוני שקלים למדינה. המעגל הרביעי היה פירמת רואי החשבון 'קסלמן את קסלמן', שפיקחה על פעילות הבנק למסחר ונאלצה לשלם פיצוי של 20 מיליון שקלים למדינה על המחדל".

 

נחיתה קשה

 

האימה וההלם ניכרו היטב בפניה של אתי אלון, שנשברה לרסיסים בזרועות בעלה דאז שלומי עם הישמע גזר הדין ששלח אותה ל־17 שנות מאסר בפועל, והטיל עליה קנס כספי בגובה 5 מיליון ש"ח. על אביה אביגדור נגזרו 6 שנות מאסר בפועל, וקנס בגובה מליון ש"ח. האח עופר מקסימוב נידון ל־15 שנות מאסר בפועל וקנס בגובה 3 מיליון ש"ח. "במהלך כל החמש שנים האלה עשיתי הרבה פעולות להסתיר את המעילה" סיפרה אלון בראיון. "אבל עשיתי גם הרבה פעולות שיגלו אותה. רציתי שיקרה משהו. שלא ימשיך ככה. אני מאמינה בחטא ועונשו, וכל הזמן ידעתי שאני עומדת לקבל את העונש. תמיד ראיתי את הסוף שלי, וחלמתי בלילה שאני בבית סוהר".

 

מאותו רגע הפכה אלון למספר: 1135075, חלקה תא עם עוד שתי אסירות בכלא, ומרמת חיים גבוהה שהתרגלה לה, נפלה לתהום.

 

ההתחלה הייתה קשה. "אתי בכתה המון", מספרת אסירה שהתוודעה לה בכלא. "היא הייתה מסוגרת בתוך עצמה, ולא רצתה לדבר עם אף אחת. היה לה קשה לעכל שהיא בכלא ויש סדר יום עם הספירות, הנהלים והתורנויות. לקח לה המון זמן להיפתח. אבל עם הזמן היא נפתחה והחלה להשתתף בסדנאות וחוגים, הייתה בחוג לספּרות, פרויקט של הנקת גורי ארנבות, עשתה הרצאות לאסירות, עזרה להן ללמוד לבגרות, כתבה את העיתון בכלא, "נווה תקווה" שמו, ואף השתתפה בהצגות שעלו בכלא - ויחד עם כל זה, אומרים גורמים בשב"ס, היא הייתה אסירה עצובה ובודדה, שלא התחברה לכל אחת.

 

אחרי שנה בכלא התגרשה. אביה היה בכלא, אחיה היה בכלא ואמה הייתה היחידה שביקרה אותה והחזיקה אותה שם שפויה. אלון שמרה כל השנים האלה על קשר מעולה עם גרושתו וילדיו של עופר אחיה. יפה מקסימוב ביקרה אותה בהתחלה פעמיים. "היא נכס", סיפרה בראיון. "כשהיא תצא אני מאחלת לכל בוס לקבל עובדת כמוה. היא בחורה טובה, אמא מקסימה ודודה נהדרת לילדיי. הם חולים עליה‭."‬ לשאלה מה עובר על אלון בכלא היא סיפרה: "אתי חסרת ישע היום. מה שהיא תרצה ממני, אתן לה. כואב לי עליה. היא שקטה, לא מתערבבת עם אחרים‭."‬ כל השנים האלה אלון גזרה על עצמה שתיקה תקשורתית. בכלא מספרים שהיתה כותבת כל הזמן ושוקדת על הספר שלה. אבל כמה שהתאמצה להיות אסירה ממושמעת וטובה, ולמרות שוועדת השחרורים שליד השב"ס תמכה בשחרור מוקדם שלה, בפרקליטות המדינה לא היו מוכנים לשמוע על כך. לפני שנה, לאחר שאלון ריצתה שני שלישים מתקופת מאסרה והומלץ לשחררה, הפרקליטות ערערה על ההחלטה וטענה כי הכספים שאלון גנבה שימשו למימון ארגוני פשיעה, וכי אלון אף לא עדכנה את ועדת השחרורים על כך שטרם שילמה את הקנס שהוטל עליה בסך 5 מיליון ש"ח. בית משפט לעניינים מינהליים בלוד קיבל את ערעור המדינה, וקבע כי אלון תישאר למילוי עונשה הפסוק. בפברואר 2016 דחתה ועדת השחרורים את בקשת השחרור של אלון בנימוק שהיא אינה בשלה עדיין לשיקום פרטני. אלון טענה כי היא מוכנה לעבוד בכל עבודה שיטילו עליה. מפקדת כלא נווה תרצה, סגן גונדר שרה פרידמן, סברה אחרת. במכתב לוועדה היא כתבה כי כשאלון עבדה במפעל לייצור וילונות ופריטי אמבטיה באזור התעשייה ברמלה, הייתה עדה לניסיון גניבת וילון, אך בחרה לא לדווח עליו לממונים. לטענתה של סגן גונדר פרידמן, מדובר באירוע משמעותי שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום. אפילו העובדה שבעל המפעל בעצמו כתב לוועדה מכתב בו שיבח את עבודתה של אלון והצהיר שהוא מוכן להעסיקה במידה ויוחלט להעניק לה שחרור מוקדם לא סייעה לה. הוועדה הודיעה כי ייערך דיון נוסף בעוד חצי שנה, ובהסכמת הפרקליטות היא תשוחרר אז, אם תימשך התנהגותה הטובה.

 

מתחילה מחדש

 

אתי אלון לא הרימה ידיים. לקראת הדיון בוועדה שהתקיים השבוע, היא מצאה עבודה בראשון לציון, במסגרת תוכנית השיקום שלה לאחר השחרור, אולם נאמר לה כי היא חייבת לעבוד בעיר מגוריה חולון. במסגרת ההגבלות נאסר עליה לבוא במגע עם כסף או חשבונות וגם לנסוע במוניות או בכלי רכב פרטיים, אלא רק בתחבורה ציבורית. ביום שהשתחררה הגיעה לביתה באוטובוס. "עופר מאוד מצטער על מה שגרם לאתי ואמר לי שכשהוא ייצא מהכלא, הוא יעשה הכל כדי לעזור לה להשתקם", סיפרה יפה. אבל נראה שקשר הדם בין השניים, והחינוך שקיבלה בבית להערצת האח, חזקים יותר מהכל. כשנשאלה באותו ראיון האם הייתה שבה ומסייעת לאחיה אחרי הכל, השיבה: "חשבתי לעצמי, אחרי כל הבלגן שגרמתי וכל הבלגן שנהיה לילדים שלי, אלוהים, מה יקרה אם עופר יבוא ויגיד לי שוב, 'תעשי ככה וככה על מנת להציל אותי?' ‬כששאלו אותי על כך במשטרה, אמרתי, 'לא, היום אני לא אעשה כלום‭,'‬ אבל אחר כך הלכתי לחדר וחשבתי, מה, את מי את משקרת? הלא אם הוא יבקש, את תעשי את זה. וזה אחרי כל הסבל שנגרם" .

 

ומה באשר לילדיה? את האהבה שלה אליהם אי־אפשר לכמת. למרות הנתק ממנה, הם היו איתה לאורך כל המאסר. היא תלתה מעל מיטתה את מערך המבחנים והשיעורים שלהם, הייתה מתקשרת ומתעניינת ובעיקר מתגעגעת. "החיים של הילדים שלי היו יכולים להיראות הרבה יותר פשוטים ואני סיבכתי אותם", אמרה בראיון. "ואיך אני מפצה את הילדים, זה כבר לא בידיים שלי. אני מודעת לכך שהמשפחה שלי הייתה קיצונית. אבל אני מודעת לכך שאם יש מישהו במשפחה שלי שיכול היה לעצור את זה, אולי זאת אני".

 

עד אתמול אלון התגוררה באגף השיקום של הכלא שנקרא "צימרים" - יחידות מגורים שבכל אחת מהן גרות 3 אסירות, והשתתפה במקביל בסדנאות טיפול קבוצתיות עם אסירות שישבו על עבירות מרמה. בחופשות מהכלא היא הייתה מטפלת באמה החולה.

 

בשיער שחור טבעי, בגיל 49, כשמאחוריה משברים וטרגדיות, אתי אלון יצאה אתמול אל החופש. "עשיתי טעות נוראית, שילמתי ואני משלמת עליה מחיר כבד מאוד, וזה ילווה אותי כל החיים", אמרה אלון למקורביה. "היא הפסידה את בעלה, איבדה את ההורים שלה, פספסה את כל שנות הילדות היפות של הבנים שלה, החמיצה קריירה מצליחה שהייתה יכולה להיות לה בבנק, ונותרה היום חסרת אמצעים ומעמד", אומרים מקורביה, "אבל היא אישה חזקה, ואנחנו מאמינים שהיא תעמוד מהר מאוד על הרגליים". בקרוב תתחיל אלון לעבוד במוקד טלפוני.

 

יועץ התקשורת של קמפיין המשפחה לשחרור אתי אלון מהכלא בר סיטון מסר אתמול: "לאחר 14.5 שנים קשות אתי אלון היא אישה משוחררת. זה היה מאבק קשה ארוך ועיקש. ועתה כל שנותר לנו זה לתת את השקט לה ולילדיה כדי שתוכל להמשיך את השיקום שהחלה לפני שנים. אין לנו אלא להודות לעם ישראל על תמיכתו האדירה באתי ובשחרורה. בלעדיהם זה לא היה קורה". ¿