הערב האחרון עם דניאל: "את האימא הכי טובה בעולם"

שבוע לאחר שבנה נרצח ביריות במהלך השוד בפיצרייה בנשר, מספרת האם דיאנה חייקין על המילים האחרונות ששמעה ממנו, ועל הלילה הנורא: "איבדתי בן וחבר נפש". המשטרה טרם עצרה חשודים במעשה. האם: "חשוב שהם יקבלו עונש"

 

סלון הבית דומם. דממה של אבל. מחר הם יקומו מהשבעה, ודיאנה חייקין לא יודעת איך תמשיך הלאה בלי בנה הבכור דניאל שנרצח בשבוע שעבר בנשר בעת שנקלע לשוד בפיצרייה. "הוא היה בשבילי בן וחבר", סיפרה אתמול בראיון ל"ידיעות אחרונות".

 

האח אילן (11.5) פורץ בבכי קורע לב ומקבל ליטופי ניחומים. האח הקטן שון (8.5), אומרת האימא דיאנה, "לא ממש מבין את המשמעות של מה שקרה. שניהם היו מאוד קשורים לדניאל. תמיד עזר לטפל בהם. החליף חיתולים, הוציא אותם מהגן ומבית הספר. ילד מאוד אחראי ומעורב בחיי המשפחה. תמיד צחקנו שמי שתתחתן איתו תקבל אבא מוכן".

 

 

בחודשים האחרונים עבד דניאל (19.5) בחברת שליחויות כדי לסייע בפרנסת המשפחה ולחסוך כסף לקראת לימודים. אמו משחזרת את הלילה האחרון: "בשש בערב דניאל ישב בסלון, לקח את המצית של בעלי במקום את שלו והסביר 'אני רוצה שהמצית של אבא יהיה אצלי'. אחר כך נעל נעליים, הסתכל עליי וצחק. שאלתי אותו למה אתה מסתכל עליי? והוא אמר - 'את יודעת שאת האימא הכי טובה בעולם' - והלך. זהו, אלו היו המילים האחרונות ששמעתי מפיו".

 

ב-23:23 בלילה התקשר חבר של דניאל וסיפר שהיה שוד בפיצרייה ושדניאל נפצע. "נסעתי לשם. בדרך ראיתי אמבולנס והרבה משטרה. הכול היה סגור מסביב ולא נתנו להתקרב. נסעתי לבית החולים ובדרך קראתי באינטרנט שהיה שוד בפיצרייה בנשר וצעיר בן 20 נפצע אנוש. ידעתי שמדובר בבן שלי. זה היה נורא. הבנתי שהמצב גרוע מאוד אבל בכל זאת הייתה לי תקווה שיצליחו להציל אותו".

 

.

"כשהגענו אמרו לנו שדניאל בחדר הלם ושנחכה. בתוך עשר דקות הגיעו 50 חברים שלו. דניאל נכנס לניתוח. אחרי רבע שעה העובדת הסוציאלית קראה לי וקיבלתי את הבשורה שלא הצליחו להציל אותו. יצאתי החוצה בהיסטריה. אני זוכרת שהייתי על הרצפה ושהרימו אותי בחזרה לבית החולים. במהלך הלילה ביקשו שניכנס לזהות את דניאל. נכנסתי לחדר וראיתי אותו בפעם האחרונה. זה היה מעמד מאוד קשה. דניאל נפטר בבית החולים שבו הוא נולד". לדבריה, ראש עיריית נשר אבי בינמו ומנהלת מחלקת הרווחה היו לצדה במהלך הלילה הנורא ההוא.

 

על מהלך השוד היא מספרת: "דניאל היה בפיצרייה כדי לאסוף משלוחים בזמן שהשודדים הגיעו. הם דרשו כסף וירו. העובדים התכופפו. הבנתי שדניאל לקח משהו וזרק על השודדים ואז הם ירו בו. אין לי ספק שגם אם היה עובר ליד היה נכנס לעזור. זה היה דניאל. מילדות". לדבריה, רק לאחר האסון נודע לה כי ביום הרצח בנה לא שובץ לעבודה, וכי החליף חבר.

 

"הייתה בינינו אהבה גדולה וקשר מאוד מיוחד. קשה לעכל את המוות של ילד שכל כך אהבנו, שאהב את כולם, שנתן את הנשמה לכולם. למשפחה, לחברים".

 

היא מספרת על מקרה נוסף המלמד על אופיו: "שבועיים לפני הרצח השכנים שלנו נתקעו עם פנצ'ר ורצו להזמין גרר, אבל אז דניאל עבר לידם והחליף להם את הצמיג. הם רצו לתת לו כסף, והוא סירב. זה היה דניאל".

דיאנה מקווה שהרוצחים ייתפסו. "חשוב שהם יקבלו עונש. לי זה לא יחזיר את דניאל, אבל הם צריכים לשלם על מה שעשו. אני רוצה לדעת שהם בכלא".

 

האלימות המשתוללת ברחבי המדינה מדאיגה אותה: "איך כלי הנשק מגיעים לעבריינים? חשבתי שאני חיה במדינה מסודרת ולא אלימה. חשבתי שאני חיה בגן עדן ופתאום גיליתי שאני בגיהינום. לא נתפס לי שדניאל נרצח. לא נתפס שבן אדם רוצח בגלל כסף. לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן. הייתי מאוד מחוברת אל דניאל. הוא חסר לי כל כך. השיחות שלו".

 

היא מבקשת מראש הממשלה, מהשרים ומהח"כים: "שימו קץ לאלימות. אין מצב שאנחנו קוברים את הילדים שלנו. זה לא צריך להיות כך".