באמת רגע גדוש ומורכב.
"זה הוליד הרבה מחשבות, למשל, גם על זה שהחיים שבירים ומהירים, והזמן לא מחכה לי, תובנות של הגיל. אבל אני מודה שנפתח בי אז גם חלון של דאגה, מחשבה לאיזה עולם הם יגדלו. זו לא שאלה של ימין או שמאל. באופן כללי אני מודאגת היום. אני חושבת שאי־אפשר לא למצוא פתרון. תקראי לזה שלום או הסדרים, תקראי לזה מה שאת רוצה. בשביל להמשיך לחיות, צריך שיקרה פה משהו. אי־אפשר לדחות ועוד לדחות. זה מוביל לאיזושהי תהום. המדינה משתנה. לצערי, אני חוששת שאנחנו מתחילים לאבד משהו מיסודות הדמוקרטיה".
את מרגישה שיש ניצני פשיזם בפתח?
"'פשיזם' זו מילה יותר מדי חזקה. יש פה מספיק אנשים שלא ייתנו לפשיזם לקרות, אני מקווה שזו לא תמימות מצידי לחשוב ככה, אבל אני כן מרגישה שיש פה היעדר סובלנות מזעזע, סתימת פיות. יש פה קומץ שמנסה לסתום לאנשים פיות".
ומה את חושבת על ההתנהלות של שרת התרבות מירי רגב – למשל, על החלטתה לקנוס מוסדות תרבות שלא יופיעו בהתנחלויות ועל חוק הנאמנות בתרבות שיזמה?
"ההתערבויות של הפוליטיקאים והרצון לשלוט על התקשורת ועל תכנים תרבותיים הם סכנה גדולה לדמוקרטיה ולחופש הביטוי. אתה יכול לא להזדהות או אפילו לתעב, אבל רדיפה אחרי אנשים שחושבים אחרת ממך היא סוף לצביון החברתי שלנו. מירי רגב עושה נכון מאוד כשהיא מדברת על הקצאת כספים לפריפריה. בתפיסת עולמי אני מאמינה שצריך לקחת מאלה שיש להם ולתת לאלה שאין להם, אני רק מקווה שהכסף יגיע באמת לאלה שזקוקים לו. מצד שני, יש לי בעיה עם הסגנון שלה. לא צריך לכפות. אני לא מבינה, אם מישהו לא חושב כמוך, את רודפת אחריו?
הראיון המלא יחכה לכם ביום שישי במוסף "7 ימים". בואו לבחור את השיר הכי יפה של נורית גלרון באפליקציית ידיעות אחרונות