33 שקלים למכתב? ייצוגית נגד עיריית רמת גן

תושבים שקיבלו התראה לתשלום ארנונה חויבו על ידי משרד עו"ד חיצוני לשלם עבור "הוצאות גבייה". השופטת נזפה בעירייה: מניין לך הסמכות?

עו"ד ענת צבי פורסם: 25.08.16, 07:07

בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לאחרונה בקשה לתובענה ייצוגית נגד עיריית רמת גן בגין חיוב ב"הוצאת גבייה" של 33 שקלים, שנשלח לתושבים חייבי ארנונה על ידי משרד עורכי דין חיצוני. בדיונים שיתקיימו בתובענה ייקבע האם ובכמה יפוצו חברי הקבוצה שנדרשו לתשלום.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

שלומי אבני, תושב העיר, לא שילם בזמן חשבון ארנונה וקיבל מכתב התראה בדואר רשום ממשרד עורכי דין הפועל בשם העירייה שבו נדרש לשלם את החוב בתוספת "הוצאות גבייה" בסך 33 שקל. המכתב הציב אולטימטום שלפיו אם החוב לא יסולק בתוך 30 יום, תגיש העירייה תביעת חוב להוצאה לפועל.

 

לאחר שהעירייה לא נענתה לפניותיו, הגיש אבני בקשה לאישור תובענה ייצוגית שבה עתר להשבת "הוצאות גבייה" שלקחה העירייה ביתר מהתושבים. לטענתו, גביית הוצאות בגין משלוח מכתב "התראה" או "דרישה" ביחס להיטלים שונים היא מוגבלת. הסכום המרבי למכתב בדואר רשום הוא 23 שקלים, ומאחר שהעירייה ניסתה לגבות 33 שקלים – הרי שהפרה את התקנות.

 

אבני הוסיף שהגבייה כשלעצמה אינה חוקית. לדבריו הוצאות הגבייה המותרות היחידות הן ההוצאות הריאליות והסבירות בפועל שהוציאה העירייה בגין הוצאת המכתב, ולא הוצאות "משפטיות".

 

מנגד טענה העירייה שהגבייה היא מנהלית מכוח פקודת המסים גבייה, אולם נשלחה במסגרת גבייה משפטית לצורך הגשת תובענה בלשכת ההוצאה לפועל. היא הוסיפה שלא מדובר בחיוב בתשלום אלא בבקשת "תשלום רצוני". לשיטתה, תובענה ייצוגית אינה הדרך המתאימה למקרה זה, כיוון שהקבוצה התובעת אינה הומוגנית וכל מקרה ייחודי.

 

תשלום בהתנדבות?

השופטת יהודית שיצר ציינה שמכתב ההתראה שנשלח לאבני התייחס לכל הפחות גם לגבייה מנהלית. היא הבהירה שרשות מקומית לא רשאית לפעול לגביית אותו חוב בו זמנית בשני המסלולים – גם המנהלי וגם המשפטי.

 

לפיכך העריכה השופטת שיצר שיש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, ולכן אישרה את הבקשה. היא סברה שדווקא תובענה ייצוגית היא הדרך המתאימה לבירור העניין, בשל הסכום הנמוך שלה, ריבוי התובעים האפשרי והרתעת רשויות ציבוריות.

 

"לכאורה, תמוה ביותר, כיצד זה רשות ציבורית, שמחויבת בחובות הגינות ותום לב מוגברות, רשאית לדרוש מהנישום כל סכום עבור הוצאות הגבייה, למרות שהוא חורג מהסכום המקסימלי הנקוב בתקנות הגבייה, ולמרות שהסכום לא בהכרח מגיע לרשות הציבורית", כתבה בפסק הדין. "מניין נוטלת לעצמה הרשות סמכות לדרוש תשלומים מחד, ומאידך לטעון שהתשלום הוא 'רצוני' – כלומר בהתנדבות?".

 

בהקשר זה הוסיפה השופטת שיצר שכשמשרד עורכי דין פרטי מייצג רשות ציבורית עליו לנהוג בהתאם לנורמות החלות עליה. היא חייבה את העירייה בהוצאות המבקש בסך 10,000 שקל, והורתה לה לפרסם הודעה בדבר בעיתונות.