רמי לוי תקשורת החלה לפעול ב-2011 לאחר שהגיעה עם פלאפון להסכם שימוש בתשתיות. עוד באותה שנה הגיש יועץ התקשורת דהן תביעה נגד החברה ונגד לוי עצמו לאכיפת התחייבות להקצאת 10% ממניות החברה או לחלופין לפיצוי של 2.5 מיליון שקל.
דהן טען שלוי ביקש את עזרתו כמומחה בתחום הסלולר, שכן לא היה לו שום ניסיון או ידע בתחום התקשורת. לאורך כמה חודשים הוא הדריך את לוי בנוגע לסוגיות הטכנולוגיות השונות, הגיש עבורו את הבקשה למשרד התקשורת וסייע לו להגיע להסכם עם פלאפון. לדבריו ההסכם בינו לבין לוי היה שהמניות יבואו במקום שכר עבור עבודתו, כפי שמעידות טיוטות ההסכם שהוחלפו ביניהם, אלא שבפועל לוי "זרק" אותו אחרי שהעסקה עם פלאפון נסגרה.
לוי טען מנגד שלא התגבש הסכם שניתן לאכוף, ושדהן לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו. לדבריו הוא רק שקל את האופציה להעניק לדהן מניות אך לא התחייב לכך – ולראיה לא חתם על ההסכם עמו.
עוד טען לוי שמעורבותו של דהן לא הניבה תוצאה מול פלאפון ואף להיפך. מכל מקום, המשא ומתן הראשוני עם פלאפון הופסק, וההסכם גובש רק בשלב מאוחר יותר, בעקבות מו"מ עם פרטנר וללא שום קשר לדהן.
השופט אהרן פרקש הבהיר שלעיתים ניתן להכיר בקיומו של חוזה גם בהיעדר הסכם חתום, למשל כששני הצדדים התנהגו בהתאם להסכמות. הוא האמין לגרסתו של דהן וציין שאם הנתבעים סבורים שאין ולא היה הסכם עם דהן, לא ברור מדוע הוא עבד עבורם. מנגד, עיון בטיוטות ההסכם מלמדות שבין דהן ללוי הייתה הסכמה עקרונית בדבר הקצאת מניות תמורת עבודתו.
נפסק שהתכתבויות בין הצדדים העידו שאף אחד לא העמיד את דהן על "טעותו" בנוגע לשותפות. לפי השופט, "מהתנהלות הנתבעים עולה, כי לאחר שנחתם ההסכם עם פלאפון לא התעניינו יותר בשירותיו של התובע... בנסיבות אלו עולה החשד לגבי תום לבם של הנתבעים בכוונתם להתקשר עם התובע בהסכם מלכתחילה".
השופט פרקש הוסיף שהעדויות וההתכתבויות מעידות על התנהגות בהתאם להסכמות, ומשכך ניתן להורות על אכיפת הסכם בעל-פה.
לפיכך הוא הורה ללוי להעביר לדהן 10% ממניות החברה תמורת השקעה יחסית בהתאם לשווי החברה ביום החתימה על ההסכם עם פלאפון. לוי וחברת התקשורת חויבו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של 100 אלף שקל.