לפני כחודשיים אורית בנבנישתי עברה טלטלה. מצד אחד, מנכ"לית חברת כוח האדם וההשמה, תגבור, נחשבת לאחת הנשים החזקות במשק. ביחד עם אחיה דורון בנבנישתי, מנהל הפיתוח העסקי של החברה, הגדילה את הכנסות ורווחי החברה עם שווי של כ-100 מיליון שקלים. שכרה נאמד ב-1.9 מיליון שקלים בשנה החולפת.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
מאידך, פורסם כי חברת תגבור, שמעסיקה כ-11 אלף עובדים במשרה חלקית ועוד כ-6,000 במשרה מלאה, בעיקר בתחומי הסיעוד והאבטחה, ביטחה את העובדים באמצעות סוכנות עד לב - חברת בת של תגבור (50%) שהוקמה ב-2002 כשיתוף פעולה בין תגבור לסוכנות הביטוח מדנס שבבעלות שוקי מדנס.
עד לב סיפקה את הביטוח הפנסיוני לעובדי תגבור, וגזרה עמלה מהקרנות וביטוחי המנהלים של אותם עובדים. מהפרסומים עולה, בין היתר, כי בטווח השנים 2013-2007 הרווח הנקי והדיבידנדים שגרפה תגבור עמד על כ-4 מיליון שקלים. מכאן שהחברה המשפחתית, שרשמה רווח נקי של 5-4 מיליון שקל בשנה, רושמת גם רווח נקי של מאות אלפי שקלים נוספים מתשלומי הביטוח של עובדיה.
עוד עלה מהדו"חות הכספיים, כי במהלך השנים 2015-2014 שולמו לבנבנישתי 125 אלף שקלים עבור שיווק הפוליסות של קרנות הביטוח לעובדים לשעבר בחברה - אותם עובדים שצורפו על ידה לביטוחים ולמוצרי הפנסיה של הקרנות.
אורית בנבנישתי נולדה בקונטיקט. היא היתה בת 8 כשעלתה לארץ עם הוריה ואחיה. הזכרונות הראשונים שלה מהארץ המובטחת קשורים למערכת החינוך. היא זוכרת שהרגישה בדיוק כמו כל עולה חדש, אלא שבאופייה התחרותי וההישגי, לא נתנה לעצמה לשקוע. בנבנישתי היתה תלמידה מצטיינת, השתלבה בתנועת נוער והוכרזה כאלופת ישראל לתיכונים בריצות 400 ו-600 מטר.
היא מחזיקה בתעודות תואר ראשון במתמטיקה וסטטיסטיקה, ובתארים ראשון ושני במשפטים. בנבנישתי נשואה ואם לשני בנים, מתגוררת ברמת אביב. והמודל שלה, איך לא, היא אמה, רינה בנבנישתי, מייסדת תגבור ומבעלי השליטה בחברה.
06.30: מתעוררת ועוברת על העיתונים.
08.30: מגיעה למשרד. יום העבודה מתחלק בין ביקורים בסניפי החברה, ופגישות עם לקוחות, שפזורים מהצפון ועד הדרום. אני חברה בוועד המנהל של מספר עמותות, וכחברה בנשיאות הארגונים הכלכליים, משאירה את סוף יום העבודה לפגישות בנושאים אלו.
18.00: חוזרת הביתה. זמן להיות עם המשפחה.
"גדלתי בבית שתמיד חלם בגדול. לכן אולי תחושת ההצלחה, כמו גם הידיעה שמתייחסים אלינו כחברה גדולה, כשזכינו במכרז הקלדניות לבתי המשפט".
"בהיבט המקצועי, סגירה של מכרזים גדולים והעובדה שהצמחתי חברה טובה. לפני 18 שנים החברה גדלה ופיצלנו אותה פיזית. אני עברתי לבניין ההנהלה ברמת גן וההורים נשארו בסניף הראשי בתל אביב - מה שמאוד הקל על ההתנהלות שלנו כמשפחה עם ילדים קטנים. באותם ימים התמניתי למשנה למנכ"ל, וכמה שנים לאחר מכן הפכתי למנכ"לית החברה.
בהיבט הארגוני, ההישג הוא שטוב לאנשים לעבוד בתגבור. ובהיבט האישי: שני בניי ובעלי. הישג נוסף הוא הזכייה של החברה במכרז של הביטוח הלאומי להשמת בעלי מוגבלויות".
"לפני כמה שנים הפסדנו במכרז בגלל שלא הערכנו נכון את המתחרים. לקחתי את זה מאד קשה".
"אמא שלי, שהקימה חברה, בזמן שלנשים עוד לא היתה אפשרות לפתוח תיק במס הכנסה. היא דוגמא בעיניי לאמירות כמו "המעז מנצח". היא גם אשה פעילה בגילה, שנראית נהדר, יזמית, חריפה ומלאת אנרגיות. גם היום, בגיל מבוגר יחסית, היא פעילה בחברה. דוגמא ומופת עבורי".
"את הנשמה. עובד שפועל כשחקן נשמה, ותמיד ישאף להשקעה, ביצוע והתקדמות גם בפעילות היומיומית, ולא רק יחשיב את הקידום בדרגות ובתנאים".
"כדאי להימנע מלדבר על מעסיקים קודמים. זה פחות רלוונטי, כי יש לבחון כל מקרה לגופו. מה גם, שאני יכולה להתקשר אליהם בעצמי ולאמת עובדות אם אני רוצה בכך. בנוסף, לא הייתי רוצה שעובדים לשעבר שלי ידברו עליי. כדאי ומומלץ לשקף גישה פרואקטיבית בעבודה: יזמות, מרץ, רוחב לב, חברתיות".
"אני לא נוהגת לפטר מהר, וכך גם המנהלים שעובדים איתי. מהבחינה הזאת אני סמן ימני בארגון. לפני שמפטרים עובד, נותנים לו את כל ההזדמנויות שאפשר להשתפר ולהוכיח את עצמו. כל התהליך לאחר ההחלטה על פיטוריו, נעשים בהתאם לחוק".
"בעיקר ברגישות, תוך מתן הזדמנות עבורו להתבטא".
"שתמיד אשתדל עבורם, שתמיד אפשר לפנות אליי ואולי שאני לא מתכוונת לפרוש לפנסיה".
"את הבעיות האישיות שלי. אני משתדלת כמה שיותר שלא להביא אותן לעבודה".
"באמצעות יחס אישי ואוזן קשבת".
"אמצעי שחייבים לדעת לנהל אותו. לדעתי, על כל אזרח לעבור קורס בניהול כסף".
"בבסיסה זו כלכלה טובה. אבל בשנים האחרונות הרגולציה גוברת ומכבידה על המגזר העסקי. זה עומד לרועץ".
"אני מלכת ההולה-הופ. תני לי חישוק ואראה לך מיד כמה סיבובי מותניים".
כאשה העומדת בראש קבוצת החברות וכדור שני לאמי, שהקימה את החברה ועמדה שנים רבות בראשה, ברור שהנושא היה תמיד קרוב לליבי ובראש מעייניי. מאז ומתמיד דאגתי לצמצם ככל הניתן את הפערים ואני גאה לבשר, כי נכון להיום, אין בחברת תגבור פערי שכר בין נשים וגברים המכהנים בתפקידים דומים.
יתרה מכך, בחברת תגבור מועסקות יותר נשים מגברים (אולי בשל אופי העיסוק), לרבות בדרג המנהלים, ואף אצל לקוחות החברה איני מבחינה בפערים משמעותיים ובכלל.
כידוע, חברת תגבור משתתפת קבועה בדירוג מעלה כבר 5 שנים ונושא הפער עולה בכל שנה. יכול להיות שהטענה הרווחת לפערים בתנאי העסקתם של נשים וגברים נובעת בשל הסטטיסטיקה המבוססת על ממוצע שכר - אישה המועסקת כ-160 שעות עבודה בפועל, בעוד שגבר מועסק בדרך כלל במשרה מלאה בהיקף 186 שעות חודשיות. מכאן לדעתי נובע הפער הנטען.
חברת תגבור הינה חברה בורסאית. נכון שלאמי ולי תפקידים בכירים בחברה, אך מבחינה מקצועית בנושא הבנים שלי (האחד סטודנט בן 25 והשני חייל. י"ו) אני מאמינה שעליהם לעבוד כשכירים / עצמאים במקומות אחרים לפני שיגיעו לקבוצת תגבור. לגבי הרצונות האישיים שלי, ברור שכאמא אני רוצה שהדור השלישי יעבוד בחברה.
לפעמים זה די מעייף ונוצרים מצבים מצחיקים. לדוגמא, פעם הגעתי לכנס ספקים כיו"ר חברת השמירה רשף, והיו בטוחים שבאתי לכתוב את הפרוטוקול. התרגלתי תמיד לתקן, להעמיד את האנשים או הנוכחים על דיוקם. גדלתי בבית של שוויון מלא, לכן אינני מתעסקת בזה ולא חושבת על זה.
אני חושבת שבמדינת ישראל ובכלל בעולם, פני הדברים וההתייחסות משתנים, זה תלוי בנו - האם אנחנו ממש רוצות בתפקיד. ככל שלחלומות שלנו יש תוכנית עסקית - נגיע למטרה.
אין לי בעיה עם מתחרים. אני מנכ"לית חברה שתחרות הינה שם המשחק במגרש שלה. כולם ראויים ולכולם יש מקום.
גדלתי לתוך תגבור, אז לא נתתי לזה מחשבה. רק אני בטוחה שהייתי ממשיכה להירתם לטובתן של עמותות ולתרום מזמני וממרצי לוועדים המנהלים שלהן וליתר הפעילויות. כיום, אני פעילה בעמותה לקידום החינוך ובעמותות נוספות, ונהנית בעיקר לנוכח שינויים שאנו מצליחים לחולל לטובת הדור הבא".
בנוגע לפרסומים אודות פרשת הפנסיות לעובדים ורווחי המיליונים, בנבנישתי השיבה כי "תגבור פועלת בהתאם להסכמים ולפי כל חוק״.