פאן אמריקן ואינטרקונטיננטל

הטיסה הראשונה יצאה ב-28 באוקטובר 1927 מקי ווסט בדרום פלורידה להוואנה, בירת קובה, והובילה דואר. זו היתה הפתיחה לפעילות חברת התעופה הגדולה בעולם, שנמשכה עד שנת 1988.

במסגרת רשימת "גאוני המאה ה-20 בעסקים", לצד הנרי פורד, וולט דיסני, אקיו מוריטה (סוני) וביל גייטס, בחר השבועון "טיים" בג'ואן טריפ, מיסד חברת התעופה פאן אמריקן וחברת המלונות אינטרקונטיננטל, כטייס המאה.

לפני שהקים את החברה החדשה מאיחוד של שלוש חברות תעופה קטנות, הספיק טריפ לסיים לימודי מסחר ועסקים באוניברסיטת ייל, לנסות את מזלו בוול-סטריט ולהקים קו תעופה בין לונג-איילנד וניו-יורק להסעת לקוחות בעלי ממון, אשר בו הפסיד כסף, כיוון שהקדים את זמנו.

 

מחלקת תיירים

 

בשנות ה-20, כשתחבורה אווירית עדיין נחשבה להרפתקה, האמין בה טריפ אמונה ללא עוררין. הוא נכנס כשותף לחברה שהטיסה דואר בין ניו-יורק ובוסטון והחלה לטוס גם מאי לאי באיים הקריביים, הרבה לפני שמישהו חלם על טיסות נופש ותיירות.

ב-1945, כאשר מטוסי פאן אמריקן הסיעו כבר נוסעים ולא רק דואר, הוא ייסד את מושג מחלקת התיירים. קודם לכן רק בעלי "ממון" מופלגים יכלו להרשות לעצמם לטוס במטוסים. הטיסה הראשונה במחלקת תיירים מניו-יורק ללונדון עלתה 275 דולר, פחות מחצי המחיר של נוסע במחלקה ראשונה.

טריפ גם היה הראשון שהכניס מטוסי סילון (בואינג 707) לטיסות בין ניו-יורק ופאריז, ופתח באוקטובר 1958 את עידן דור הסילון. לימים רכש סדרת מטוסי 747, שגרמו הפסדים לחברת פאן-אם והיא פשטה את הרגל ב-1988, אחרי מותו.

 

אינטרקונטיננטל-מיזוג אוויר ובר בכל חדר

 

בשנת 1946, בעת שחברת התעופה עדיין שגשגה, עבר טריפ לשלב הבא של הגשמת חזונו: עסקי התיירות, שאז לא היו קיימים במושגים המוכרים לנו היום. הוא הקים חברת מלונות שתשרת את נוסעי פאן אמריקן באתרי נופש. בהשקעה של 25 מיליון דולר, הלוואה בנקאית והשקעות של אילי הון מטקסס, הוא יסד את חברת המלונות בדרום-אמריקה, במטרה לבנות או לשפץ מלונות קיימים בכל הארץ.

ב-1947 שונה שם החברה לאינטרקונטיננטל הוטלס קומפני. החברה השקיעה במלונות קיימים בעלי עבר זוהר שהיו בקשיים כלכליים, וגייסה משקיעים מקומיים לשם כך. המלון הראשון היה לאס-מרסדס בקאראקס, ונצואלה. אחריו באו מלון טמנאקו בקאראקס ומלון דל-לאגו במארקאיבו.

השנה היתה 1950, ובמלונות היו מיזוג אוויר, מכבסה ענקית, טלפון בכל קומה ובר משקאות בכל חדר. המלונות הבאים נבנו בצ'ילה, ולאחריהם נפתחו מלונות במקסיקו ובקולומביה. הפרסומות של רשת המלונות הראו בריכות שחייה עטורות דקלים ונערות בבגדי ים, וכן גינות נוי עטורות שמשיות מסביב לבריכות בלב נופים עוצרי נשימה. האוכל היה בסגנון מקומי, כל ארץ והאוכל הטיפוסי לה, וכך גם המוסיקה והופעות הבידור.

לקראת סוף שנות ה-50 נפתחו מלונות בברזיל, ארגנטינה, הרפובליקה הדומיניקנית והקריביים, שהולידו את נסיעות הנופש של חודשי החורף. אחר כך נבנו מלונות בווינה, קראצ'י, טהראן, בנגקוק, רנגון, סידני ומלבורן. כל מלון של החברה היה מיקרוקוסמוס בפני עצמו המייצג את הסיפור המיוחד למקום - על הארכיטקטורה, התרבות, והאווירה האופייניות לו. אחת מסיסמאות הפרסומת של החברה היתה: THINK GLOBALLY, ACT LOCALLY. הניהול, עם זאת, היה ברמה אמריקנית, עם הקפדה על השירות האישי ועל הפרטים הקטנים.

ב-1996 נמכרה אינטרקונטיננטל לחברת BASS הבריטית, יצרני בירה ובעלת רשת המלונות העולמית קראון פלזה.

 

אינטרקונטיננטל בישראל

 

ב-1964 נפתח על הר הצופים, שהיה אז בשליטת ירדן, מלון אינטרקונטיננטל בבעלות ממשלת ירדן, המשקיף על העיר. בספר "זרוק את המפתח", שכתב מקס המפטון, אחד ממנהלי החברה, מסופר על ערב הפתיחה המרהיב, בו נערכו מזנוני אוכל בסגנון מזרחי, עם כבשים צלויים שלמים, תרנגולי הודו ממולאים, שפע סלטים מזרחיים ועוגות מזרחיות. באותה שנה התקיים במלון כנס של ארגון ה"פתח". ב-1967, כשנכבשה ירושלים, הוא עבר לבעלות האפוטרופוס לנכסי נפקדים של משרד האוצר.

ב-1989 הסתיים הקשר העסקי והניהולי בין המלון לרשת אינטרקונטיננטל, והיום הוא נקרא מלון שבע קשתות. אגב, המלכה נור, שנישאה למלך חוסיין ביוני 1978, היא בתו של מי שכיהן אז כיו"ר חברת התעופה שייסדה את רשת אינטרקונטיננטל.

לאינטרקונטיננטל יש היום 147 מלונות בעולם. אחד המלונות האלגנטיים והיפים של הרשת שופץ בשנת 1969 באזור הלובר של פאריז. המלון המקורי נבנה בשנת 1870, בתקופת נפוליאון השלישי, ונותרו בו אולמות הפאר בעלי העמודים המוזהבים, והתקרות המצוירות עם דמויות של מלאכים מעופפים ונשות חצר בבגדים מפוארים. מלון אינטרקונטיננטל ביוקוהמה הוקם ב-1991 כמבנה חדשני בעל מגדל דמוי חרטום ניצב של אוניה העולה מתוך המים. משקיעים מקומיים השקיעו בו 37.3 מיליארד ין יפאניים, ויש בו 600 חדרים ו-41 סוויטות אירוח בסגנון יפאני. ב-1999 נפתח מלון דייוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב, בבעלות דייוויד טייג.

 

פורסם במגזין "ממון" "ידיעות אחרונות" ב-14.09.1999