התאונה הקטלנית התרחשה ביולי 2012 כשנהג המלגזה פרק ממשאית משטחי עץ במשקל של 1,500 ק"ג כל אחד, והמשטח האחרון נפל על נהג המשאית שעמד בסמוך. לפני כשנה הורשע הנהג בגרימת מוות בנהיגה רשלנית בבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז.
בנוסף הוא הורשע בנהיגה ללא היתר במלגזה וללא ביטוח. הוטלו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה למשך שבע שנים וקנס של 10,000 שקל.
הנהג ערער למחוזי על ההרשעה והעונש, וטען שלא יכול היה לצפות שנהג המשאית יבצע פעולה בלתי סבירה וייגש לדלת המשאית לפני שפעולת הפריקה הסתיימה. הוא הוסיף כי לא הוכח שהתנתקות המשטח התרחשה בשל רשלנותו ולא בגלל כשל בקשירתו. הוא הוסיף שמכיוון שהתאונה התרחשה בזמן נהיגה במלגזה, לא היה מקום לפסול את רישיונו לנהוג בכלי רכב אחרים.
המדינה טענה מנגד שבזמן התאונה היה שדה הראייה של הנהג חסום לגמרי בשל המטען רחב הממדים, והוא ידע שהמנוח בסביבה, אך למרות זאת לא וידא שהוא רחוק מהמלגזה ושהשטח סטרילי. לדבריה, רשלנות המערער חמורה במיוחד מכיוון שבעבר היה מעורב במקרה דומה שבו השתחרר מטען בזמן פריקה.
השופטים אברהם טל, יעקב שפסר ושמואל בורנשטין דחו את הערעור על הכרעת הדין. לדבריהם, רשלנותו של נהג המלגזה הייתה חמורה ומשמעותית, שכן הוכח שהוא לא הביט לצדדים אף שצפה שהמנוח ייעשה את דרכו למושב הנהג במשאית בסמוך לפריקת המשטח האחרון.
עם זאת הם קיבלו את הערעור לעניין העונש. הם ציינו כי אף שבדרך כלל העונש הראוי לנאשם שגרם ברשלנות למות אדם הוא מאסר בפועל, יש לבחון תמיד את נסיבות המקרה הספציפי.
השופטים הדגישו כי לנהג המשאית המנוח רשלנות תורמת גבוהה שכן כנהג מנוסה ידע שעליו להתרחק משטח הפריקה. השופטים התחשבו גם בכך שלמערער אין עבר פלילי וכי הוא נשוי ומפרנס ששה ילדים.
בנסיבות אלה ראו השופטים לנכון להקל בעונשו: הם קבעו שהוא ירצה ששה חודשי עבודות שירות וכי עונש הפסילה לשבע שנים יחול על נהיגה במלגזה, בעוד שלגבי נהיגה ברכב פרטי הפסילה תהיה ל-30 חודשים בלבד. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.