עוד ישמעו את 'התקווה' בריו / טור

ההישגים של ספורטאי משלחת ישראל למשחקים הפראלימפיים אולי לא עומדים עד כה בציפיות, אבל אברהם תשובה מבקש להיאזר בסבלנות ומאמין שמדליית הזהב היא רק עניין של זמן. וגם: איך הספורטאים הסינים מצליחים להפתיע את כולם?

מאז יום חמישי, עת החלו התחרויות במתקני הכפר הפראלימפי בריו, ולאחר ההד התקשורתי שעטף את ספורטאי המשלחת טרם המשחקים - ציפו רבים שהנה תתחיל משלחת ישראל כבר לקטוף מדליות.

 

עד מהרה התברר שכדי לזכות במדליה בתחרות הפראלימפית, יש להתכונן לפחות ארבע שנים לפני תחילת התחרויות וגם אז המדליה לא מובטחת. הקושי נובע מסיבות רבות אבל העיקרית שבהן היא העובדה שמול ספורטאינו עומדים יריבים שגם הם התכוננו שנים וגם להם תשוקה עזה לקטוף מדליה. ברגע זה של תחילת התחרות, בכל אחד מהענפים נכנסים (לא תמיד במודע) גורמים נוספים מעבר ליכולת המקצועית הבסיסית, כמו למשל מידע על היריב, מתח, התרגשות, ריכוז, כוח רצון, נחישות ועוד.

 

 

דוגמאות לכך ניתן היה לראות בפתיחה של ענבל פיזרו ובמקצה המוקדמות של מורן סמואל. שתיהן הופתעו מספורטאיות סיניות. מתברר שהספורטאים הפראלימפיים הסינים אינם משתתפים בדרך כלל בתחרויות גדולות לפני האולימפיאדה ולכן המידע עליהם מועט. אולי בעתיד יצטרכו לשקול מעקב הדוק יותר אחרי יכולות הספורטאים הפראלימפיים שעתידים להתמודד מול ספורטאינו.

 

אף על פי שטרם הצליחה משלחת ישראל לזכות במדליה, אני מעריך שבקרוב יתנוסס על לוח זוכי המדליות גם שמה של ישראל. פוטנציאל ההישגים יכול להגיע מענפי החתירה, השחייה, הקליעה, השייט, האופניים, הטניס, הכדורשער, הקיאקים ואולי גם מענף הבוצ'יה.

 

 

הבוקר יגיע לכפר גדי ירקוני, ספורטאי עיוור שישתתף במרוץ המרתון ביום התחרויות האחרון. הוא לא צפוי לזכות במדליה, אבל הוא בהחלט יכול לשמש דוגמא ומופת לכוח רצון, נחישות ודבקות במשימה תוך התגברות על מוגבלותו הקשה, ובכך לתת דחיפת עידוד לחבריו במשלחת.

 

אני מאמין שזה רק עניין של זמן עד שקהל הצופים יאזין לצלילי ההמנון הישראלי, התקווה, בריו.