בגד, גוף

זינה הגיעה ממוסקווה, שין–יי מטאיוון, וקייל מניו–יורק. שלושה כוכבים עולים של להקת המחול בת־שבע, מדגמנים ביגוד אורבני קשוח ומספרים על המאבק בבי־די־אס במסעות ההופעות באירופה, איך התרגלו לאזעקות צבע אדום ולמה למרות הכל הם החליטו לקרוא למקום הזה בית. הפקת אופנה עירונית פרו–ישראלית זינה הגיעה ממוסקבה, שין–יי מטייוואן, וקייל מניו–יורק. שלושה כוכבים עולים של להקת המחול בת–שבע מדגמנים ביגוד אורבני קשוח ומדברים על ההתמודדות עם חרמות של ה–BDS ואזעקות והבחירה להישאר כאן, למרות הכל. וגם על מה שהם עדיין מתקשים להבין: החיבה המקומית לכפכפים. פרויקט אופנה עירוני, פרו–ישראלי

במשך שנים מושכת להקת המחול בת־שבע רקדנים זרים מצטיינים מהעולם ששואפים להצטרף להצלחה הבינלאומית של המנהל האמנותי והכוריאוגרף אוהד נהרין, האיש והגאגא. רובם משתלבים עד מהרה בהווי המיוחד של הלהקה ובחיי התרבות והלילה של תל־אביב. אבל לא משנה כמה קוסמופוליטי ואוניברסלי עולם הריקוד — שמאפשר גם למי שאינם דוברים את השפה להשתלב בו בטבעיות — למציאות המזרח התיכונית חוקים משלה ודרכים לנפץ גם את מה שנראה כמו בועה אמנותית מבודדת.

 

 

החודש למשל אסר המוזיקאי והמלחין בריאן אינו, פעיל בארגוני החרם התרבותי על ישראל (BDS), להשתמש במוזיקה שלו, ששובצה במופע "שלוש" (שיעלה ב־28 בחודש במשכן לאמנויות הבמה בתל־אביב). בהופעה הקרובה היא תוחלף בקטע של אהד פישוף. גם המסע של הלהקה (שפותחת את העונה עם "עבודה אחרונה" שתעלה בשישי ושבת, 16 ו־17 בספטמבר) בשבוע שעבר לצפון איטליה לווה בהפגנות פרו־פלסטיניות. ונהרין גם התייחס לכך בשיחה עם הקהל שערך אחרי הקרנת הסרט הדוקומנטרי "מיסטר גאגא" על אודותיו. "אילו חרם תרבותי על הלהקה שלי היה יעיל ותורם לפתרון, הייתי מחרים בעצמי את הלהקה", אמר לקהל. "זה צעד חסר טעם".

 

השבוע, כמה ימים לאחר שחזרו מאיטליה, ביקשנו משלושה רקדנים צעירים מהלהקה לספר לנו איך נראים החיים בישראל, על המורכבות והקונפליקטים שהיא מספקת, מנקודת מבטם. וכמובן, לדגמן בגדי ערב עם נגיעת

ספורט ומחול.  

 

מי אנחנו? 

זינה (נטליה) זינצ'נקו (29). נולדה במוסקבה, למדה באקדמיה למחול של רוטרדם. הצטרפה ללהקה לפני כחמש שנים.

 

שין־יי שה (32). נולדה בטייוואן, בעלת תואר ראשון במחול מאוניברסיטת אילינוי (ארה"ב), רקדה בלהקת "ליסער" של הכוריאוגרפים לי שר וסער הררי בניו־יורק. הצטרפה לבת־שבע ב־2014.

 

קייל שוריך (24). נולד בניו־יורק, בוגר בית הספר לאמנויות ג'וליארד. לפני שנתיים התקבל לאנסמבל, הלהקה הצעירה של בת־שבע — והשנה הצטרף ללהקה המובילה.

 

 

 

למה לי פוליטיקה 

זינה: "במסע ההופעות האחרון באיטליה, מרגע הנחיתה במילאנו ועד הטיסה בחזרה לישראל, הייתה עלינו שמירה של המשטרה. בדרך כלל יש מאבטח אחד, אבל הפעם היו ניידת צמודה וצוות שוטרים שעברו איתנו מעיר לעיר. בטורינו נערכה הפגנה רועשת מחוץ לאולם, וגם במהלך ההופעה של 'שלוש' היו קריאות ושירה בתוך האולם נגד הכיבוש.

 

"בעבר זה עירער אותי, אולי כי יש לי גם שורשים יהודיים מצד אבא. כשהצטרפתי ללהקה לפני חמש שנים, נסענו להופעות בבריטניה, הייתה קבוצה בתוך האולם שהפריעה לנו במהלך ההצגה, וזו הייתה הפעם הראשונה שגיליתי שהפוליטיקה יכולה לחדור לאמנות. זה היה מאוד כואב רגשית. ממש התמוטטתי בבכי. אפילו נקעתי את הרגל בסיבוב הזה".

 

קייל: "התרגלתי למצב די מהר, אולי כי הגעתי לארץ במהלך 'צוק איתן'. אני זוכר שאמא שלי, שליוותה אותי לכאן, לא האמינה שהיא משאירה אותי פה, עד שהיא הבינה שהחיים פה נמשכים למרות כל מה שקורה בחוץ. גם אותי זה הפתיע: איך ברגע אחד אתה יורד למקלט ושומע את הטילים מתפוצצים, ואז יוצא החוצה והכל נמשך כרגיל".

 

 

שין־יי: ״כשעמדתי לעבור לארץ, אוהד נהרין כתב לי מייל ועידכן שיש עכשיו הפסקת אש. אני מרגישה שאני במקום בטוח, ויש ארגון שדואג לי".

 

תל־אביב, יא חביבי 

שין־יי: "אני מתה על הים ועל האנשים. כולם פה מסבירי פנים. גרתי בעבר בארה"ב, אבל רק פה, בפעם הראשונה מחוץ לטייוואן, הרגשתי בבית. מה שהדהים אותי בהתחלה זה שאיך שנכנסת השבת — פתאום חלק מהחנויות נסגרות ויש פה שקט ורוגע שמכריחים את כולם להוריד הילוך".

 

זינה: "אני אוהבת את הארץ הזו. כל הזמן אנחנו מקבלים הזמנות: בואו לארוחות שישי, מה פתאום שתישארו לבד בראש השנה. אנשים פה מלאי חיים. כולם נותנים את הלב ביצירה שלהם".

 

קייל: "בניו־יורק הרגשתי שהאנרגיה שעוטפת הכל כבדה. היא שאבה ממני כוחות. למרות שתל־אביב היא אורבנית ותוססת, אני מוצא בה משהו רגוע. נעים לי פה".

 

ריקודי זוגות

זינה: "לאחר קשר של שלוש שנים, עברתי לאחרונה פרידה".

 

קייל: "באנסמבל פגשתי רקדנית אמריקאית והתאהבנו. היום אנחנו גרים ביחד ביפו".

 

שין־יי: "יש לי חבר ישראלי כבר חצי שנה והוא, כמו שאתם אומרים, 'משהו־משהו'. אני מודה לכוכבים שמצאתי אותו. האמת, זה קרה בזכות אוהד. פגשתי אותו באירוע של גאגא בנוגע לזכויות האזרח".

 

מה ישראלי בעיניכם?

 

שין־יי: "המילים 'יאללה, קדימה'".

 

זינה: "תחושת האוויר לנשימה שיש פה".

 

קייל: "חוף הים".

 

 

איפה אני מתפרק 

קייל: "אני עובד כדי־ג'יי במועדון כולי עלמא בתל־אביב, אבל דווקא לפעמים אחרי שבוע מתיש של הופעות וחזרות, אני הכי אוהב לשבת מול הטלוויזיה ולהזמין פיצה".

 

זינה: "אני מתה על ברים של קוקטיילים ובתל־אביב יש כמה מאוד מוצלחים".

 

שין־יי: "בטבע".

 

משבר אימון 

זינה: "אנחנו עובדים בסטודיו כל יום מעשר בבוקר ועד שש בערב. אם יש עבודה חדשה, אז יותר שעות. בשביל המופע 'עבודה חדשה' הייתי צריכה גם להתאמן בריצה, בנוסף לאימוני הריקוד. בשנים האחרונות אני מתרכזת ביוגה וכיום אני גם מעבירה שיעורים. העבודה על הגוף לעולם לא נגמרת. ככל שאתה מתבגר אתה מבין את הצורך לחבר בין הגוף לנפש, ובמקביל אתה כל הזמן מנסה לראות איך אתה מותח את הגבולות. משנה הרגלים".

 

שין־יי: "אני עושה גם מדיטציות".

 

קייל: "בשנה שעברה קרעתי את המיניסקוס ועברתי ניתוח. כל רקדן יודע שהוא צריך לישון כמו שצריך ולהקפיד על תזונה נכונה, אבל הפציעה אותתה לי שהייתי צריך להיות קשוב לגוף שלי. להבין מתי אני מעמיס עליו, מתי הוא מותש".

 

ילדים סורגים לאלוהים 

זינה: "אני לומדת פסנתר, וגם — אל תספרו לאף אחד — סורגת. חוץ מזה אני רוצה להוציא כבר רישיון נהיגה".

 

שין־יי: "אני מתה ללמוד עברית, אבל כמו שאתם אומרים, 'לאט־לאט'. בינתיים אני לומדת לתפור".

 

קייל: "אני מנסה להיכנס לעולם הסטיילינג. שין־יי הייתה הראשונה שדיגמנה עבורי".

 

רדיו גאגא

זינה: "לפני שהצטרפתי לבת־שבע התכוונתי כבר לפרוש, ואוהד נהרין החזיר לי את התשוקה לרקוד. במהלך צילומי הסרט הדוקומנטרי על אוהד ('מיסטר גאגא' של תומר הימן) פגשתי את נטלי פורטמן ששאלה אותי: למה את לא משחקת? וזה עורר בי מחשבות. אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, כי ריקוד זו עבודה קשה ומחייבת, אבל בכל יום אני מנסה להיות נוכחת, להרגיש, להיות לגמרי פה".

 

קייל: "אוהד נתן לי להיות עצמי. בעבר למדתי בבתי ספר קשוחים וניסיתי להתאים את עצמי למסגרת. בבת־שבע יש לי את ההזדמנות לרקוד כמו שאני רוצה. למרות זאת, אני מודע לכך שקשה לי להיות רחוק מהמשפחה בניו־יורק, ולכן אני לא רואה את עצמי ממשיך לחיות פה. למרות שאני צעיר יש לי גם מחשבות על שינוי קריירה. אולי ליצור מוזיקה משלי".

 

שין־יי: ״אוהד גאון. אני לייט בלומר והוא עוזר לי לגדול. הוא השראה. אני ארצה לקחת את השפה שלו, את כל מה שלמדתי כאן, לטייוואן. רוצה להתחיל לדבר איתם גאגא".

 

רק רוצים למדוד 

קייל: "אני אוהב אופנת רחוב בריטית, אבל מנסה לגעת באסתטיקה מכל מיני מקומות ותרבויות. ליצור מראה שמשלב בין ראפר אמריקאי להומלס".

 

שין־יי: "אני לא מגבילה את האהבה שלי. צבעים, חולצות לבנות פשוטות, נוח, לא־נוח. אני מנסה ואוהבת הכל".

 

זינה: "אני מג'נגלת בין כמה דמויות. גם טום־בוי, וגם שמלת ערב מפילה ועקבים. אוהבת להשתנות. דבר אחד אני לא מבינה, גם אחרי חמש שנים בארץ, איך הישראלים מגיעים בכפכפים למופעי מחול". •

 

סטיילינג: לימור ריחנה

 

ע' סטיילינג: רותם גרנות

 

איפור: נורית חן לסולו

 

שיער: סהר קבלו 

alonihadar@hotmail.com