חשבתם שהגרנולה העפשושית הזו, שעליה שופכים יוגורט חמוץ, ותכף אוכלים ונדקרים בשיניים, זה מיזלי? אם ד"ר מקסימיליאן בירכר־בנר (Benner־Bircher), ממציא המיזלי השווייצרי, היה טועם את התועבה הציונית הזו — הצבא השווייצרי היה טומן טובלרונים בתרמילו, כהרגלו, ומתגייס כולו להגן על המעדן הנפלא שזכה לגרסה כה נושכת ועפיצה, פה בארץ חמדת אבות.
לא. המיזלי השווייצרי הוא מטעם קריר, רך כשלג ומשובץ פירות ואגוזים ותפוחים.
הסוד הגדול? טוב, נו. השריה!
שף שטפן צזה (Stefan Ceza) ממלון זייגרהֶה (Saigerhöh) ביער השחו, פשוט אינו יודע מה הולך להתנחשל ממפגשנו התמים במסעדת המלון.
כבר שבוע שאני רודפת אחריו: המיזלי שלו, במסעדת הבוקר של המלון, הוא אחד הטובים שפגשתי. לזה, בדיוק, התכוון ד"ר בירכר־בנר: קטיפתי, חלבי־פירותי, עם דגני שיבולת שועל נמסים בפה. ביקשתי מאחד משוליות הטבחים להגיד לי רק דבר אחד: במה מַשְׁרֶה השף שטפן את תערובת הדגנים?
"אוח, אבל זה סוד מקצועי!" התנצל השוליה בגרמנית סנטימנטלית.
פניתי לרב־המלצרים: רק תגיד במה הוא משרה את הקוואקר? "ניין־איש קאן נישט" — הוא מסרב: "מכל האזור באים אלינו לאכול את המיזלי הזה!"
אני מבקשת ממלצרית חמודה לפגוש לשנייה את שף שטפן.
"זי מוּס ווארטן" (עלייך להמתין), עונים לי, ואני ממתינה עד ששטפן נעלם.
ביום האחרון נתנו תשר נאה לאחד המלצרים בתוספת מילות הערכה. האיש נמס. שריר הפרגון כלפי עובדים קפוץ מאוד גם שם, כנראה.
מיד ביקשתי גם ממנו. הוא רץ למטבח וחזר, עם השף.
ביטֶה, שמעתי את עצמי בתדהמה, מרצה בגרמנית שוטפת, המיזלי שלך הוא וונדרבאר. איך?
"שתי דקות", ביקש שטפן, "ויהיה לך כתוב". וכעבור שתי דקות אכן היה לי.
אז למה אני עצבנית? בגלל החום! (עיינו בבקשה ב"פתיל רוזט" של אפרים קישון).
שף שטפן המוכשר והטוב! אינך יודע שהאהבלה המתרפסת מולך, בגרמנית משובשת — הולכת להפיץ את הדף הזה ברחבי ציון מחוף אל חוף. למה? כי אני יכולה! ותודה לך מראש, בשם כווולם.
הרומן שלי עם מר מיזלי/קוואקר התחיל בעיר סנט־גאלן, בשווייץ, ממש מזמן. המארח שלנו היה מר טוני שפילמן, יהודי שווייצרי אינטליגנטי, שביקש את רשותי להזמין עבורי מנת מיזלי לקינוח. אני נסתי מן השולחן.
"אולי תסמכי עליי?" ביקש טוני. "אנחנו מגישים את המיזלי מצונן, ממותק מעט, עם פירות, ומי שרוצה מקבל קצפת".
צריך להוסיף? המיזלי הוגש בגביע זכוכית מפואר וצונן, עם תותים ואוכמניות טריים וכרבולת של קצפת. גם בלעדיהם היה זה מעדן עם שובל של יתרונות בריאות.
מאז אני מחפשת אותו. בדיוק כך. מוכנה להתפשר על הקצפת. ב־Hiltl הצמחונית המפורסמת בציריך הייתה מנה לא רעה, אבל זו הפעם הראשונה, ביער השחור, שזכיתי לגרסה משופרת יותר מן המקור.
מה פירוש השם הזה, מיזלי? כנראה דייסונת, תרביך קטן או תערובת קטנה. Müsli אגב כותבים עם אוּמלאוּט על האות u, ללמדנו שמדובר בכיווץ דיפתונג. כלומר, כיווץ של שתי תנועות.
אזרחים בלתי שווייצרים, שאין להם מקש של אומלאוט במקלדת, כותבים את כיווץ הדיפתונג עצמו: Muesli. מכאן, כנראה, יש המבטאים בשגגה מוּזלי במקום מִיזְלי שבעיניי היא ההגייה הקרובה למקור. נכון, יש גם האומרים: פיכס, דייסה! ובורחים. אך יש רבים ונבונים שנשארים וזוללים בנחת ומכינים לבד.
דיאלוג אמיתי (לא נגעתי): "יופי, עירבבת והשרית את חומרי המיזלי, אז מה עושים איתו עכשיו?" מקשה מאזינה אחת.
עכשיו? כמובן שמשליכים את הדייסה הזאת לפח.
"ברצינות? מה, לא אופים בתנור?"
לא. מטגנים בשמן עמוק.
"ברצינות?"
ובכן, לא. את המיזלי, בניגוד לגרנולה, רק משרים וזוללים טרי. כבר הבהרתי שמדובר בפצצת בריאות ואנרגיה.
1. הסוד הראשון של מיזלי מוצלח: הוא השריה סבלנית. הפנמתם? מי שפותח שקית תערובת מיזלי, או סבור שלא נורא, גם גרנולה בסדר, זורק על זה יוגורט ומיד אוכל — פשוט לא מבין את המאכל, ואז תוהים מה מוצאים הגויים בדרעק הזה.
2. הסוד השני, רבותיי: תפוחי עץ! את תערובת המיזלי פיתח הרופא והתזונאי השווייצרי ד"ר מקסימיליאן בירכר־בנר, שהיה מנהלו של סנטוריום בציריך. מדהים! מטרתו של בירכר־בנר הייתה דווקא לשלב בתזונת החולים תפוחים טריים שהיוו בעיניו תרופת פלא לשלל מחלות!
3. הקוואקר, מתברר, היה רק הנספח. ואת הקוואקר הזה השרה בירכר־בנר במיץ תפוחים סחוט לילה תמים.
4. הנוסחה המקורית: לא תאמינו! כף אחת של קוואקר לא מבושל, מושרה עם שני תפוחים מגוררים, עם מים ומיץ לימון. שהשם ירחם. אבל אנחנו אומה קשת יום, השורדת כאן בדם ובדמעות. לפיכך נפרוש מן הבטון היצוק הזה, למקומות רכים יותר המכילים גם חלב.
5. הכינותי מראש: בירכר־בנר הורה להשרות את המיזלי שלו לילה תמים. המיזלי הנפלא של שף שטפן ממלון Saigerhöh מושרה במשך 24 שעות! שיא של דחיית סיפוקים, אבל התוצאה משתלמת.
6. מיזלי מוצלח: שישכיח מכם את רעבון השעות הקרובות, מוכן מכמויות שוות של חלב (או חלב עם שמנת) פלוס יוגורט ומעט מיץ תפוחים טבעי, כמובן, שמספק מתיקות, ופיסת תפוח. ודבש.
7. את פיסות התפוח: אפשר להמיר בפיסות אגס בשל שמפריש גם הוא נוזלים מתוקים.
זה המתכון הנכסף. זכותכם להפחית בכמות הדבש ולהמיר שמנת בחלב, אבל היתר לא ניתן למשא ומתן, ואל תגזימו עם היוגורט. הגישו צונן עם קערת פירות טריים וחתוכים.
החומרים:
250 גרם תערובת מיזלי טובה (כמו "פמיליה")
70 גרם דבש (אפשר להפחית ל־50)
200 מ"ל חלב 3%
100 מ"ל שמנת לבישול 15% (אפשר חצי שמנת־חצי חלב)
250 מ"ל יוגורט משובח בטעם טבעי
2 תפוחי "פינק ליידי" או "חרמון", קלופים ומגוררים (תוספת שלי)
להגשה: פירות טריים חתוכים
ההכנה:
1. מערבבים הכל בקערה גדולה.
2. מכסים ומשרים במקרר במשך 24 שעות.
3. לפני ההגשה אפשר, בנוסף לפירות הטריים, להוסיף גם צימוקים, שקדים ופקאנים קלויים וקצוצים.
4. שמים בגביעי זכוכית גבוהים או בקערות זכוכית ומגישים עם או בלי פירות טריים.
טיפ: כמחווה לדוקטור התזונאי בירכר־בנר, אני מוסיפה לפני ההשריה עוד 2 תפוחים מתוקים קלופים ומרוסקים במעבד מזון עם כפית מיץ לימון.
לרגישי קזאין ולקטוז: המירו את כל הנוזלים החלביים ב־550 מ"ל קרם או נוזל קוקוס. או חלב שקדים. הגבירו נוכחות אגוזים ושקדים קצוצים.
החומרים:
1/2 כוס זירעוני צ'יה
250 גרם קוואקר. רצוי בטחינת רחיים (יש בחנויות טבע)
2 כפות של דבש או סילאן טהור, ללא תוספת סוכר
200 מ"ל חלב 1%
100 מ"ל חלב 3%
250 מ"ל יוגורט רזה
1/2 1 כוסות תערובת שקדים ואגוזי פקאן, קצוצים
1/2 כוס קוביות קטנות של תפוח קלוף
ההכנה:
1. מבשלים את זירעוני הצ'יה חמש דקות בכוס מים רותחים בתוספת קורט מלח. מעבירים לקערה קטנה ומצננים במקרר.
2. מערבבים את כל יתר החומרים ומוסיפים את זירעוני הצ'יה.
3. משרים במקרר 24 שעות, בכלי מכוסה.
4. מוסיפים פירות טריים, קלופים וחתוכים.
ספרה השני והחדש של זהר לוסטיגר־בשן הוא טבעוני, וחלק ניכר ממתכוניו נטולי גלוטן. בספר, "לאכול טוב", בהוצאה עצמית, מחזקת המנחה והמבשלת לוסטיגר־בשן את הקונספט שלה: אל תיצמדו לדוקטרינות של צמחונות, טבעונות, מקרוביוטיקה או צום מיצים. במקום זה הקפידו שהחומרים טריים, משובחים, באים ממקור נאמן (במיוחד בשרים ודגה), אזנו בין כל הרכיבים ואל תגדשו את הסאה ואת הבטן. היתר יבוא מאליו.
"לאכול טוב" מפוצץ ממרקים מעניינים ומרעננים, מתוקים, סירי אורז ושני פרקים שמנים ומתוגברים של כל סלט אפשרי. הספר עוסק בעוצמה בהפיכת מעדנים אהובים לרזים יותר ובהמרתם לתבשילים טבעוניים.
המחברת גם גייסה שורת אנשי מקצוע מן השורה הראשונה: דניאל לילה ועמית פרבר, על הצילום ועל הסטיילינג, יעל כלב העורכת המקצועית, ואת כל אלה מקשטים כלי הקרמיקה מסטודיו עירית בירן, והקרינה החזקה והמחייכת של לוסטיגר־בשן המחברת.
הספר מייצר אפקט חזותי אדיר בשל יופיים של התצלומים, של חומרי הגלם הטבעיים, במיוחד ירק ופרי, שהצטלמו כאן ל"בוּק" חמוּדוֹת, והסטייליסט פרבר, שתפס את כל חושניות הרכיבים מן העץ, השדה והגינה.
ובכלל, למה לקנות רוטב צ'ילי מתוק או פסטו כשאפשר להכין בבית? פרק הרטבים והממרחים מסגיר גם את כבישת הלימונים הביתית, רוטבי בוטנים ושומשום, צ'ימיצ'ורי, כבישה והחמצה.
למענכם, הנה מתכון של הצ'ילי המתוק־חריף המוכר, אבל בהכנה ביתית מבוקרת, כולל הקלות על חריפות. לא תיקחו?
החומרים:
1 צנצנת בינונית בנפח חצי ליטר
1 כף אבקת קודזו (מסמיך אסיאתי טבעי, להשיג בחנויות טבע)
12 פלפלי צ'ילי אדומים, קצוצים דק
6 שיני שום, כתושות
1 ס"מ ג'ינג'ר טרי, מגורר
2 כוסות חומץ (חומץ הדרים, חומץ אורז, חומץ בן יין לבן או שילוב ביניהם)
1/2 1־1 כוסות סוכר קנים
1 כפית מלח
ההכנה:
1. מערבבים את אבקת הקודזו עם 2 כפות מים.
2. שמים את יתר החומרים בסיר יחד עם 2 כוסות מים ומביאים לרתיחה עדינה. מוסיפים את תערובת הקודזו לסיר ומבשלים 30 דקות בבעבוע עדין עד שהרוטב מסמיך.
3. מעבירים לצנצנת ושומרים עד שלושה חודשים במקרר.