ההתמכרות לסופרלטיבים אחרי כל משחק של בכר יכולה הייתה להיות מצחיקה, אלמלא הייתה מביכה במיוחד. במהלך המחמאות שכחו שבבאר שבע הודחה על ידי סלטיק אחרי שלא הצליחה להבקיע עוד גול במשך חצי השעה האחרונה, בבית, ואחרי שספגה חמישייה במשחק הראשון. שכחו, למשל, שאינטר עלתה בחמישי עם חצי הרכב, כי היה להם משחק חשוב יותר בליגה האיטלקית מול יובנטוס (והיא ניצחה אותו). כי בניגוד להמולה כאן, יש מקומות שבהם יש מילה כזו, קטנה אבל משמעותית: פרופורציה.
בשבועות האחרונים דומה שבכל הקשור לבכר, מישהו פשוט איבד פרופורציות. כן, מדובר במאמן מצוין שהוביל את באר שבע לאליפות בעונת שיא, צעיר שלמד את רזי הכדורגל ומעודכן בהם, אבל מצד שני יש עשרות כמוהו באירופה. המחשבה שכמה משחקים באירופה, שניים מול מול קבוצה ממולדובה, יגרמו למועדונים באירופה הקלאסית (ולא כמו הנדידה הקבועה של מאמני ישראל לקפריסין) להחתים את בכר, היא עוד נדבך במאניה דיפרסיה של הכדורגל הישראלי, שיש כמה בו ששכחו לבאר שבע יש שישה זרים מצוינים שעושים את ההבדל, ואין לזה ממש קשר לישראל או לכדורגל שלה. תשאלו את אלי גוטמן, שרשם כמה הישגים באירופה, אבל לא הגיע רחוק יותר מקפריסין.
הקלישאה אומרת שקל להגיע למקום הראשון, קשה יותר לשמור עליו. את זה בכר צריך להפנים, לא להסתנוור מהמחמאות מסביב. באר שבע משחקת העונה באירופה במקביל לליגה, היא משלמת על זה באובדן נקודות כי המאמן שלה לא עושה את ההתאמות הנכונות, חלקן מחוסר ניסיון לנהל שתי מסגרות במקביל. זה לא נובע מעייפות (וקבוצה שארבעה ימים אחרי משחק עייפה צריכה לבדוק את מאמן הכושר שלה) אלא ממתן חשיבות יתר למשחקים מסוימים על חשבון החשובים באמת. באר שבע, בואו נהיה כנים, לא תזכה בליגה האירופית, וכל עוד המאמן שלה לא יבין שהעונה החולפת הסתיימה, שמוקדמות ליגת האלופות היו חוויה שנגמרה, ולא יעלה מדרגה בניהול הקבוצה - הוא יישאר עם מחמאות בלבד, וגם הן יתחלפו כשהקבוצה שלו תמשיך לקרטע בליגה.