ציור X 4 -מוזיאון פתח תקוה לאמנות

4 תערוכות מרתקות שמוצגות במוזיאון פתח תקוה לאמנות, בוחנות את מעמדו של הציור על רקע העידן הדיגיטלי ומזמנות לקהל מפגש מסקרן ומאתגר עם כמה מהמגמות והאמנים המובילים בציור בישראל

בעידן הדיגיטלי רווי הדימויים ועם השימוש הגובר בטכנולוגיות הצילום והווידיאו בטלפונים הניידים ובאינטרנט, עולה השאלה על מעמדו של הציור בתרבות החזותית העכשווית. האם אלה תפסו את מקומו של הציור, במציאות החדשה? בשאלה זו ובשאלות מסקרנות אחרות עוסקות ארבע תערוכות ציור חדשות המוצגות בימים אלה במוזיאון פתח תקווה לאמנות.

 

דרורית גור אריה, מנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון פתח תקוה לאמנות, מספרת לנו כי "בתקופה שבה כל אחד יכול לשלוף את הסמארטפון ולהפיק אינספור דימויים, מתבקש לשוב ולחשוב על הציור, אותו מדיום "שמרני", עתיק יומין, של כיסוי משטח בפיגמנט. נוכחותו הבולטת של הציור בשנים האחרונות מעידה על אמון מחודש בכוחו.התערוכה מבקשת לשקף את שדה הציור הישראלי, שרוחש תהליכים רב- כיווניים ומסתמן כרב פנים ועתיר סגנונות".

 

אשכול התערוכות ציור X 4 כולל שתי תערוכות קבוצתיות שמבקשות לסמן שתיים מן המגמות הרבות המזוהות כיום בציור הנוצר בישראל, על שלל הסגנונות והסתירות המסתמנות בו. בתוך כך, הן מעניקות במה לכמה מהכוכבים החדשים של הציור הישראלי לצד אמנים מובילים ומבוססים.

 

"ציור למשל" (אוצר: לארי אברמסון)

מכנסת קבוצה של ציירים ישראלים המתייחסים בעבודתם לציור המופשט דרך פיתוח שפות חזותיות פרטיות.

 

התבוננות ביצירות בתערוכה מעלה כי קריסתן של קטגוריות מוחלטות באמנות בכלל ובציור בפרט, מקנה לציירים חופש גדול לצטט, לערבל, ובתוך כך גם להמציא שפות אישיות, החפות מכל השפעה הגמונית ונעות בחופשיות במרחב משמעות פתוח. לנוכח המתרחש כיום בחברה הישראלית, הפוליטיקה, מלחמות הדת, "המצב" – התערוכה מציעה את ריבוי המבטים והגישות כהתחלה של תשובה. כל אחת ואחד מן האמניות והאמנים מכוון אלומת אור שונה אל הציור והחיים.

משתתפים: שרון פוליאקין גלעד אפרת, אורן אליאב, טל ירושלמי, שגיא אזולאי, זוהדי קאדרי, אלון קדם, לארי אברמסון.

'מארג': זיקות למסורות באמנות המערב בציור עכשווי בישראל (אוצרת: סמדר שפי)

מפנה מבט להיבטים קלאסיים, פיגורטיביים ברובם, בציור הישראלי ובזיקות שהוא מקיים עם שפות חזותיות שמקורן במסורת המערב ובהתייחס אליה. התערוכה מעלה שאלות על מרקם הקשרים המורכב בין עבר להווה, כפי שהם משתקפים בציור המקומי, תוך שהיא בוחנת את שאלת מקומו של הציור כמדיום עכשווי. שלל חוטים מחברים את העבודות בתערוכה לעָבָר ולמסורות שונות באמנות המערבית.

 

בחלק מן העבודות ניכרות אסוציאציות לאמנות נוצרית, עבודות נוספות מקיימות שיח אמביוולנטי עם הרומנטיקה של ראשית המאה ה־ 19 ועם המופשט של אמצע המאה ה־ 20, ואילו אחרות מעמתות ציור מופשט עם טבע דומם במסורת הבארוק הספרדי או צופנות בחובן זיכרון של אוטופיות רנסנסיות. התערוכה בוחנת כיצד משתנה אופן השימוש בתבניות ייצוג ממסורות מערביות מגוונות: לעתים חלה בהן הסטה תכנית, לעתים צורנית, ופעמים אחרות הן מרוקנות כליל מן האיקונוגרפיה המקורית. לצד זאת, מעלות העבודות שאלות חברתיות, קיומיות, אמוניות ופנים־אמנותיות. רוב האמנים המציגים בתערוכהמייצגים קולות חדשים בזירת הציור הישראלי.

משתתפים: סימון אדג'יאשווילי, סשה אוקון, מידד אליהו, אילנה חמאוי, נדב נאור, אמיר שפט, יוסי מרק, מוש קאשי, גילי לביא.

בנוסף לתערוכות הקבוצתיות, מוצגות במוזיאון גם 2 תערוכות יחיד המעוגנות במסורת הציור הארצישראלי. 'כתם שמש' תערוכתו המרגשת של האמן אליהו אריק בוקובזה (אוצרת: דרורית גור אריה), מעלה שאלות על זהוּת, זרוּת ומקומיוּת בציר פריז-ישראל, במסלול האישי שלאורכו נע האמן וכמחווה לעבודתו של צייר הנוף הפתח-תקוואי צבי שור (1979-1898), שיצר בהשראת אסכולת פריז היהודית. יצירתו של בוקובזה פועלת בפער שבין מראית עין פתיינית ודקורטיבית של ציור כמו-ילדי לבין התבוננות ביקורתית נוקבת בקרבי התרבות הישראלית, כנעיצת סיכה בבלון של סממני ההגמוניה והקאנון.

בתערוכה הנוכחית מעמת האמן את זיכרונותיו מילדותו המתוקה בפריז עם תפיסת המציאות של האדם המבוגר, שהתנסה בקשיי ההיטמעות של יוצאי צפון-אפריקה, בצרפת ובישראל כאחת. בתערוכה מוצגת סדרת ציורים חדשה, במרכזה מציג האמן את סיפורו האישי על רקע נופי פריז – שבה נולד ובה חי עד גיל שש. המסע שמציג בוקובזה, המורכב משברי זיכרונות ודמיון פורה, נשען על חוויות ילדותו ומגולל את הסיבה לעזיבת פריז ולעלייה לישראל. כילד למשפחה יהודית-טוניסאית, שהיגרה לפריז בראשית שנות ה-60, חווה בוקובזה תחושת זרות, אי -שייכות חברתית וגילויי גזענות שבעקבותיהם עקרה המשפחה לישראל. בסדרת הציורים, מופיע האמן עצמו בדמות הילד הפריזאי אריק, שלצדו סמלים צרפתיים המעוגנים עמוק בתרבות הצרפתית ומוּכּרים בעיקר למקומיים. לצד הציורים, מוצג מיצב אנימציה (לראשונה על ידי האמן) המתחקה אחר חוויית הצפייה ב"גיניול" – תיאטרון בובות כף-יד המוצג תחת כיפת השמים ומהווה חלק מזיכרונות ילדותו המתוקים- מרירים. כתפאורת-רקע להצגה וכחלק מהתערוכה משמשים ציוריו של צבי שור (1979-1898) מאוסף מוזיאון פתח-תקוה לאמנות, המתארים את נופי פריז, יפו, וגן יד לבנים שליד המוזיאון.

התערוכה 'צל חידוש' (אוצרת: סיגל קרינסקי) שואבת מהאוסף של מוזיאון פתח-תקוה לאמנות ומאוספים אחרים, על מנת לייחד מקום לעבודתו של אחד הבכירים באמני בצלאל, מאיר גור אריה (1951-1891), ומהווה מהתערוכות הבודדות שהוקדשו אי פעם לעבודותיו של האמן.התערוכה מבקשת להתייחס לרוחב היריעה של יצירתו ולהתעמק בחידושיו האמנותיים. שפתו הייחודית של גור־אריה באה לידי ביטוי בעיקר בשימוש בצלליות, מדיום אמנותי אירופאי שאותו אימץ האמן יליד רוסיה בישראל. ביצירותיו רצפים סיפוריים הנוגעים לחיים בארץ ולנופיה האנושיים. בכך היה גור־אריה שותף לדור של אמנים שחתרו להבניית זהות לאומית, כאשר דמותו של החלוץ התנוססה כדימוי מרכזי בעיצוב דיוקן ה"יהודי החדש" העובד את האדמה ומתעורר לחיים חדשים

 

למפגשי אמן ושיח גלריה בשבתות עקבו אחר פרסומים באתר המוזיאון - (הכניסה חופשית).

 

התערוכות יוצגו עד 15/12/2016 .

 

מוזיאון פתח תקוה לאמנות, ארלוזורוב 30 פתח תקוה.