משפחה לחג וליום יום

(וגם: פגישה עם החסד הגדול)

"כמה זמן עבר מאז פתחתן את הבית שלכן?" שאלתי את משפחות האומנה. את אלה שהכניסו ילדים לרגעים הכי פרטיים, לארוחות, לשבתות, ליום יום, לוויכוחים — ויותר מכך — גם קיבלו עליהן להיות להם הורים.

לחנך, לחבק, להציב גבולות, לתמוך, לראות אותם רבים עם הילדים שלך. חלק מהילדים האלה עברו קשיים והתמודדויות לא קלות לפני שהגיעו אליהן.

"כשהגענו לים", נזכרת פתאום דליה (כל השמות כאן בדויים), "הוא אמר, 'שיואו, איזה בריכה גדולה'". הוא מעולם לא ראה ים והוא בן עשר.

"בדיעבד זה מהלך מטורף", אומר גדעון. "אמוני נטו. אתה לא יודע איזה ילד יגיע, עם איזו שריטה ומה זה יעשה לילד שלך".

 

× × ×

 

סביב השולחן ישבו גדעון ותמר, זוג דתי שעובד עם ילדים ולפני חצי שנה לקחו שתי אחיות לביתם; אמיר ודביר, זוג גאה וותיק, מלא הרמוניה של שלווה ושלוש שנים הם הורים לנערה ודליה וג'וני שבביתם נפגשנו. היא חמה ואנרגטית ומתחברת ברגע, וג'וני עולה ותיק שמשחק את הקשוח ולא מצליח. כבר שנה וחודש הם משמשים משפחת אומנה לילד שדליה ראתה מוזנח ומלוכלך אצל אישה שהיא תרמה לה דברים לחג. זה אמנם לקח לה שלוש שנים, אבל היא הצליחה להציל אותו.

תמר: "רצינו משפחה עם אוטובוס מלא ילדים, ויש לנו אחד", היא לא מצליחה להסתיר את הכאב. לפני כמה שנים הם חזרו לשכונה הקשה ליד הוריו של גדעון, כי שם הדירה "עלתה כמו מכונית", והתאהבו במקום. "זה השורשים, כאן השכנה צועקת 'כרמלה תביאי סוכר'".

יום אחד שמעה שמחפשים לילד בשכונה משפחת אומנה. "ואני שרציתי מלא הנקות והריונות הבנתי מי הילד ואמרתי וויי, את המתוק הזה רוצים לתת, ומיד צלצלתי לגדעון והוא אמר, 'נלך על זה'. צלצלנו לעמותת שחר. שם נפגשנו עם מישהי שהסבירה לנו מה זה אומר אומנה וביקשה שנחשוב על זה. יומיים שתקנו.

"ואז שאלתי אותו: נתקשר? והוא ענה: 'כן'.

"צלצלנו, ואמרו לנו שאתמול מצאו לו בית. ואז הציעו לי שתי אחיות. ואני כל כך רציתי בת", היא מתרגשת. באותו שבוע נפטר אח של גדעון, והכנסת הילדות לחייהם חיזקה אותם. כשהם נפגשו עם האב והמשפחה המורחבת של האם שנפטרה "כולנו בכינו" מספר גדעון.

 

× × ×

 

משפחות האומנה נמצאות בקשר עם ההורים הביולוגיים. אצל תמי וגדעון נוצרה סוג של משפחה מורחבת. אצל אמיר ודביר הקשר מסובך. הם "אומנת משפחה" ומגדלים בת של קרוב משפחה שהמדינה החליטה שהוא אינו מסוגל לגדל.

דביר היה בעבודה כשצלצלו אליו מהרווחה לבוא לקחת אותה עכשיו עד שימצאו לה מקום בפנימייה. דביר ואמיר הלכו לראות פנימייה אחת, ואז היה להם ברור, ללא מילים, שהילדה נשארת אצלם. חודש קודם לכן הם עברו לדירה עם חדר שיועד לתינוק משלהם. עכשיו יש בו טינאייג'רית, ושלוש שנים שהנערה פורחת עם שני אבות האומנה שלה.

דליה בכלל לא תכננה שום דבר. היא הגיעה לתרום לאישה נזקקת והיא סיפרה לה על ילד מוזנח, ודליה אמרה לעצמה "אני הולכת להחזיר אותו". התברר שהאישה היא משפחת האומנה שלו. מזועזעת מהפער בינו ובין שאר הילדים במשפחה, דליה חיפשה הזדמנויות לראות את הילד, ובערב פורים גילתה שאין לו תחפושת. היא קנתה לו תחפושת פאואר ריינג'ר והשאירה אותה על גדר הגן שלו עם פתק שהיא בשבילו.

ואז היא התחילה לטפטף לג'וני עליו. "לאן יחזירו אותו?!" היא שאלה.

יום אחד דליה ראתה אותו עם קרחת מלאה שריטות וצלצלה לרווחה, והם הוציאו אותו ממשפחת האומנה, אך הוא לא הגיע אליה. היה עליה ועל ג'וני לעבור סדנאות ובדיקות. יום יום היא חשבה עליו ודאגה לו. ג'וני: "פתאום הרגשתי שזה הייעוד שלה".

וכשהיא שולפת תמונה של הנער עם הבת שלהם, זה מצמרר, הם נראים כמו תאומים.

"אז נכנס לתמונה ארגון האומנה שחר", ממשיכה דליה לספר, "והכול הלך מהר".

 

× × ×

 

מרגש לראות איך אתי דוידסון, מנהלת שירותי האומנה בארגון שחר הפועל מטעם משרד הרווחה, שמעניק ליווי ותמיכה למשפחות האומנה, מכירה כל ילד וכל משפחה. ואיך ריקי חובב, מנהלת מחוז מרכז בארגון תומכת ואומרת שחל שינוי התפתחותי חשוב מרגע הגעתו אליהם. על חשיבות הליווי גדעון אומר בקולו הנעים ובעיניו ניצוץ של חום ואהבה: "זה ריפוד של חסד. כמו מלאכים שנשלחים לעזור ולהעניק תמיכה".

וכולם מהנהנים.

כי אומנה שונה מאוד מאימוץ. הילדים ממשיכים לפגוש את הוריהם הביולוגיים פעם בשבוע או בשבועיים.

זה טוב, אבל לפעמים גם קשה מאוד. הם חיים במשפחה, בבית, אבל חבל הטבור קשור תמיד גם למישהו אחר. בעיניי זה הופך את הנתינה של משפחות האומנה לדבר נשגב.

 

× × ×

 

דליה וג'וני גילו שלילד יש בעיה רפואית שלא טופלה, והוא יעבור ניתוח מסובך בקרוב. הוא מפחד, וכל הבית מרוכז בהושטת עזרה שידאג פחות. השנה הוא עבר מהחינוך המיוחד לחינוך רגיל, לכיתה המקבילה של אחותו. כך הוא קורא לבת של דליה וג'וני. אי אפשר שלא לחשוב מה היה קורה לו אם הוא לא היה מגיע אל הבית הזה ואל המשפחה הזאת.

ואיפה הייתה הילדה של דביר, או האחיות שבדיוק עכשיו התאקלמו אצל תמר וגדעון. ואפילו למדו לשחות.

 

× × ×

 

פגשתי ישראלים מדהימים. סביב השולחן ישבו שלושה זוגות שאולי לא היו נפגשים לעולם ומייצגים את הדבר הכי יפה שיש בישראל. ואולי זה השיעור שצריך ללמוד לקראת החג המתקרב. שיעור בערבות הדדית.

 

× × ×

 

עמותת שחר מחפשת עוד משפחות שמוכנות לפתוח את הבית והלב. זה לא פשוט, אבל כל הזוגות מדברים על מסע מרגש, מרתק ומעצים שלהם גם עם עצמם. וגדעון אמר בסוף: "זו זכות שלנו. אתה מגלה על עצמך דברים שלא ידעת".

בדרך הביתה זלגו לי דמעות. זכות גדולה הייתה לי להכיר את האנשים האלה ואת נשות העמותה הזאת שעושים חסד יום יום. שעה שעה.

 

ארגון שחר, 077-3400717, Shani@shahar.org.il