פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
ב-2005 התקבלה החלטה בקיבוץ מגידו להתרחב ולקלוט משפחות חדשות. במערב היישוב תוכננה שכונה חדשה שתכלול 75 יחידות דיור. מי שנבחרה לביצוע הפרויקט הייתה חברת הבנייה "דקל אחר", הפעילה בעיקר בגליל ובגולן. לפני כשלוש שנים הגישו נגדה חמש משפחות שרכשו בתים תביעה משותפת.
לטענתן החברה התחייבה בפניהן בחוזה הסטנדרטי שעליו חתמו כי תבצע את העבודות במיומנות ומקצועיות ותתקן ליקויי בנייה שיתגלו במשך תקופת האחריות. אבל לדבריהן, החברה התרשלה בבנייה ובביצוע עבודות הפיתוח של המגרשים, ולא תיקנה את הליקויים שהתגלו במעמד מסירת הבתים חרף פניות חוזרות ונשנות.
התובעים צירפו חוות דעת שלפיהן נזקי הליקויים עומדים בממוצע על כ-150 אלף שקל למשפחה. הם דרשו בנוסף פיצוי על עוגמת נפש בסך 75 אלף שקל לכל אחד.
מנגד טענה "דקל אחר" שמדובר בתביעת סרק מנופחת. לדבריה, התובעים מנסים לשלול ממנה את הזכות לתקן את הליקויים שהתגלו בבתים ולהתעשר על חשבונה. היא הוסיפה שמי שהפר את החוזה הם התובעים, שלא נתנו לה הזדמנות סבירה לבדוק את הליקויים.
מומחה שמינה בית המשפט הצביע על כמה ליקויים בבתים המדוברים – באיטום קירות וגגות וחדירת רטיבות, בתכנון וביצוע עבודות גמר, באינסטלציה, בחשמל, בריצוף ועוד. הוא העריך את עלות התיקונים בכל אחד מהבתים בסכומים שבין 26 אלף ל-50 אלף שקל, וציין שהסכומים נקבעו על בסיס ההנחה שהתיקונים יתבצעו על ידי קבלן אחד.
השופט שכיב סרחאן ציין שחוות הדעת של המומחה הייתה קוהרנטית ומהימנה, ודחה את בקשת הנתבעת לתקן בעצמה את הליקויים, שכן לדבריו היא ידעה כשמסרה את הבתים לתובעים שיש בהם ליקויים וניתנה לה הזדמנות לתקן אותם אך היא לא עשתה זאת. בנוסף, חוסר האמון שבין הצדדים לא מאפשר למסור את עבודות התיקון לנתבעת.
עוד נקבע כי אין הצדקה לחייב את התובעים לבצע את התיקונים באמצעות קבלן אחד, ויש לאפשר לכל משפחה לתקן בנפרד על ידי קבלן משלה. לפיכך החליט השופט שיש להוסיף על הסכומים שקבע המומחה 25%.
בסיכומו של דבר התביעה התקבלה אך בסכומים נמוכים מאלה שנתבעו. השופט סרחאן פסק לטובת כל אחת מהמשפחות כ-55 אלף שקל בממוצע. בסך הכול הנתבעת חויבה לפצות את התובעים ב-276,477 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט של 75 אלף שקל.