זינוק בעלייה

למה בצה"ל מטפלים בהטרדות מיניות טוב יותר ממערכות אחרות, איך נשים מצליחות להתנהל בתוך ארגון גברי במהותו, ומה הסיכוי שבקרוב יישבו כמה אלופות מסביב לשולחן המטכ"ל. ארבע הקצינות הבכירות ביותר בצה"ל מדברות על המסע שלהן לקצה הפירמידה הצבאית. מפגש פסגה

"כשאני התגייסתי לחיל הים, לתפקיד של מוכ"מת חוף, מה שנקרא היום בקרית שליטה", נזכרת תת־אלוף אריאלה בן־אברהם (46), "מי חלם על נשים בקורס חובלים? אני יצאתי לקורס קצינים והגעתי לתפקיד של קצינת הדרכה בפלגת סטי"לים. זה היה די חריג. כמעט הכי רחוק שאפשר להגיע. מי האמין שפעם אישה תהיה מפקדת ספינה? זה נשמע כמו מדע בדיוני".

 

הן ארבע הנשים הבכירות בצה"ל. ארבע פורצות דרך – כולן בדרגת תת־אלוף - שהגיעו כמעט לקצה הפירמידה ונמצאות בתפקידים מרכזיים ביותר, בארגון עצום בגודלו וגברי במהותו, כצה"ל.

 

בן־אברהם היא הצנזורית הראשית, שמתוקף תפקידה היא היחידה מביניהן שיכולה לקרוא את הכתבה הזו עוד בטרם פרסומה. לצידה יושבות תת־אלוף מירב קירשנר (48) ראש מטה כוח אדם בצה"ל, תת־אלוף מיכל תשובה (44) ראש חטיבת הסגל בצה"ל – האחראית על מערך אנשי הקבע, ותת־אלוף שרון ניר (46) יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, הידועה בצה"ל כיוהל"ם.

 

לצד תפקידן המקצועי הן סבורות כי תפקידן גם לשנות את המהות. להפוך את צה"ל לצבא שוויוני יותר, להקל על שירות הנשים, ולפתוח עבורן את כל מקומות השירות האפשריים – כן, גם כלוחמות בצוללת או בצוות טנק. "צה"ל צריך למצות מנשים, בדיוק כמו מגברים, את מלוא הפוטנציאל על פי הכישורים והיכולות שלהן", קובעת היוהל"ם ניר. "זה החזון, שבמסגרתו ייפתחו לשירות נשים כמה שיותר תפקידים משמעותיים. היום כ־58% מהתפקידים פתוחים לנשים, ועוד היד נטויה. מתוך 469 מקצועות שקיימים בצה"ל, 111 עדיין סגורים בפני נשים".

 

ניר, שבתפקידה הקודם שימשה כמפקדת בית הספר של צה"ל לקשר, תקשוב וסייבר – בה"ד 15, יודעת היטב על מה היא מדברת, בתור מי שהייתה המג"דית הראשונה שפיקדה על גדוד תקשוב מבצעי. "פיתוח נשים לתפקידים מבצעיים הפך לערך", היא אומרת. "כבר היום יש לנו גידול מרשים בהיקף הלוחמות. בגדודים המעורבים יש יותר לוחמות מאשר לוחמים".

 

הנתונים המספריים לגבי החיילות בחובה מלמדים על שינוי: אם ב־2102 רק שני אחוזים וחצי מהמתגייסות הגיעו לתפקידי לחימה, הרי שב־2016 זינק הנתון יותר מפי שלושה ועומד על 8%.

 

בנוסף, כמות המשרתות בתפקידים פקידותיים צנחה כמעט במחצית, מ־31% מהמתגייסות ב-2012, לשבעה אחוזים וחצי ב-2016, ואילו כמות הנשים במערכים הטכנולוגיים גדלה עד ל־42%.

 

עדיין, מדובר במספרים קטנים.

 

"כששירתי כשלישה באוגדה 80 באילת קלטתי שם את הפלוגה המעורבת הראשונה", מספרת תא"ל קירשנר. "היא התחילה לצבור הצלחות מבצעיות, פתאום הייתה בה צל"שניקית ראשונה, הפלוגה ביצעה בהצלחה קו אחרי קו וצמחה לגדוד שהיום סומכים עליו באורח מלא. ההכשרות של לוחמים־לוחמות התאחדו, הם עושים יחד קורסי מפקדי כיתות, קורסי קצינים. כשרואים הצלחות, מסירים חסמים כמו גיבושים, ויוצרים סרגל מאמצים אחר ומותאם, רואים את העלייה. אבל זה לא קורה ביום אחד. זה תהליך".

 

העלייה במספר הלוחמות מתחילת העשור מלמדת שצה"ל היה מקובע עד אז בתהליך המיון של הבנות, ומרגע ששינה אותו והפסיק את הגיבוש, שהרתיע בנות רבות, הן התגייסו בהמוניהן לתפקידי לחימה.

 

בטיס ובחובלים לא רואים זינוק במספר המסיימות. ייתכן שגם כאן יש בעיה שלא נפתרה עדיין בתהליכי המיון?

 

"בטיס ובחובלים", אומרת תא"ל תשובה, "לא עשינו שום שינוי בתהליכי הגיבוש או המיון ובכל זאת מספר המגיעות גדל. בחובלים היו לנו כאלו שסיימו בהצלחה גיבוש, ו־וויתרו כי קיבלו פיק ברכיים מחתימת קבע לתקופה כל כך ארוכה. הורדנו אותה מתשע שנים לשבע".

 

"אני לא חושבת שהמיונים לטיס מקשים על נשים באופן כזה שמצריך הקלה כלשהי", טוענת תא"ל ניר. "טייס הוא קצה הפירמידה והמיונים לתפקיד הזה צריכים להיות כמו שהם כיום, מדויקים וקדחתניים. הם מותאמים בדיוק למשימה ולתפקיד. זה גם מה שצריך – שיבחנו את האישה על בסיס היכולות, הכישורים וההתאמה. עובדה שהתחלנו באחת או שתיים שסיימו קורס טיס, והיום יש כבר עשרות".

 

תא"ל קירשנר משוכנעת שמדובר בעניין של זמן: "כל עוד מדובר במיעוט שעדיין נחשב לקיצוני, זה משפיע. גם אני הייתי תמיד אישה אחת בתוך מטה גברי. מספר המסיימות ילך ויגדל ככל שנצליח להביא יותר לתחילת התהליך. ככל שיהיו יותר מודלים של הצלחה, החשש ילך ויתפוגג ועוד ועוד בנות לא יחששו להגיע ולנסות".

 

גם בתחום הלוחמה, אולי החשוב ביותר כיום, הסייבר, כמעט שאין נשים.

 

"אני זוכרת עדיין את התקופה שבה כמעט ולא היו בכלל נשים במערך הטכנולוגי", אומרת תא"ל קירשנר. "היום במערך הטכנולוגי, שכולל מחשוב, אלקטרוניקה וגם סייבר, יש הרבה מאוד נשים. יותר מ־52% מהמשרתות. במצפן, בממר"ם. מפקדת ממר"ם, בדרגת אלוף־משנה, היא אישה. בסייבר אכן יש לנו פחות נשים, כשני אחוזים בלבד, כשהצפי הוא שנגיע בשנים הקרובות ל־9%".

 

בתחום הזה ובצדק מפנים בצה"ל את האצבע למערכת החינוך.

 

"תפקידים של מגני סייבר דורשים מאפיינים אחרים ומבצעיים יותר משאר התפקידים במערך הטכנולוגי", אומרת תא"ל ניר, שמכירה היטב את המערך, "אבל אנחנו רואים שגם בחברה, באזרחות, יותר נשים פונות לכיוון של לימודי מדעי מחשב והנדסת תוכנה וזה כיוון נכון בשבילנו".

 

"איתור לתפקיד כזה נשען על הידע המוקדם שיש למיועד/ת לתפקיד", מוסיפה תא"ל קירשנר. "רק 8% מבוגרי מגמות מתמטיקה ופיזיקה הן בנות. זה מה שיש לנו. לכן כל פרויקט כזה שמוביל משרד החינוך כמו 'חמש פי שניים' להכפלת תלמידי חמש יחידות מתמטיקה הוא מבורך. בשנתיים האחרונות אכ"א מוביל פרויקט לשלוש קבוצות מיקוד – הורים, מורים ותלמידות, שבמסגרתו הם נפגשים עם קצינות, בוגרות וצעירות, במטרה להשפיע עליהן לפני שלב בחירת המגמות. זה צעד מהפכני, כי עד עכשיו צה"ל הגיע לבתי הספר רק בכיתות י"א, לקראת הגיוס, וכאן הכניסה נעשית בשלב מוקדם הרבה יותר – כבר בכיתה ח' או ט', לפני בחירת מגמת הלימוד. השנה צמחנו כבר עד למאה בתי ספר וזו רק תחילת הפרויקט".

 

גם באחוזי יציאה לקצונה הגברים עדיין ביתרון גדול.

 

"במקצועות הליבה יש עלייה ביציאה לקצונה גם אצל גברים וגם אצל נשים", אומרת תא"ל קירשנר. "במגמות נחשון ומעוז (להכשרת קציני מטה וקצינים תומכי לחימה – י.י, ר.ו) בבה"ד 1 יש היום יותר מפקדות מאשר מפקדים. במגמת להב (הכשרת קציני החי"ר), יש פחות נשים".

 

ואי ההליכה שלהן למסלול הזה, חוסם להן בהמשך את הקידום בשירות הקבע.

 

"בחתימה הראשונה, מה שנקרא קבע ראשוני (עד דרגת רב־סמל כנגד, או עד דרגת סרן כקצין – י.י, ר.ו), נשים מובילות באחוזים לעומת הגברים", מגלה תא"ל תשובה. "המגמה משתנה כשמגיעים לקבע מובהק. כשחלק מהקידום ארוך הטווח תלוי בביצוע תפקידי שטח, ומגיעים למקום שבו תפקידי מטה בלבד אינם מספיקים, כבר רואים שיש קושי".

 

היא מדברת מניסיון אישי. "לפני שש שנים הייתי עדיין בדרגת סגן־אלוף, והייתי בטוחה שאני פורשת מצה"ל. בחיל הים, למי שלא עשה קורס חובלים, לא היה בעבר סיכוי לקידום, והבנתי שאין לי לאן להתקדם עוד בחיל. אפילו נכנסתי להריון שלישי, כי לכל אורך השירות תיכננתי את חופשות הלידה שלי בין התפקידים, והייתי בדיוק בסיום תפקיד, ולא ראיתי אופק. אבל אז נפתח תפקיד של סגן ראש מספן כוח אדם בחיל, שעד אז עשו אותו רק גברים, בוגרי קורס חובלים, שהם אנשי ים. לשמחתי אלוף רם רוטברג, מפקד חיל הים (שפרש בשבוע שעבר מצה"ל – י.י, ר.ו) האמין בי והחליט לתת לי את ההזדמנות".

 

תשובה הפכה לאישה הראשונה בתפקיד, ולראשונה שעושה אותו מבלי שהייתה אשת ים בעברה, והמשיכה לעשות היסטוריה כששנה לאחר מכן הפכה לאישה הראשונה בתפקיד ראש מספן כוח אדם של החיל. "בינואר 2102 הפכתי לאל"מ, וארבע שנים לאחר מכן, בינואר השנה, הפכתי לתא"ל".

 

ארבעתן משוכנעות שמצב הנשים בצה"ל כיום הוא הטוב ביותר שהן זוכרות. "אנחנו היינו בודדות במערכה", מסבירה קירשנר. "היום יש בשטח יותר שלישות גדודיות מאשר שלישים".

 

"זה תהליך, אבל אפשר כבר לראות מגמה", מוסיפה תשובה. "יש גידול דרמטי במספר הנשים שנמצאות בתפקידי קצונה בכירים. היום אנחנו עומדים על מספר שיא בכל הזמנים של 28 אלופות־משנה בצה"ל", היא מגלה, "ובדיוני השיבוצים הקרובים יש פוטנציאל שהמספר הזה עוד יעלה".

 

והוא אכן עלה ויעלה ועדיין מספר התא"ליות לא שבר שיא וכמו בעבר עומד על ארבע, מספר הנשים בדרגת תת־אלוף יעלה ליותר מארבע", משוכנעת היוהל"ם ניר. "יש ארבע אל"מיות שמתמודדות על תפקיד המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. מאז דליה דורנר לא הייתה אישה בתפקיד הזה".

 

"כל נשיאות בתי הדין המחוזיים הצבאיים הן נשים", מתגאה תא"ל תשובה. "שש אל"מיות".

 

"יש אישה שהיא ראש מטה ביחידת 8200", ממשיכה ניר, "מפקדת יחידת המחשבים ממר"ם היא אישה, שיכולה לימים להיות ראש אגף המודיעין למשל. יש נשים שהן ראשות ענפים בפיקודים, במפקדת זרוע היבשה".

 

"השבוע נערך בצה"ל תרגיל גדול של משחק מלחמה", מספרת תא"ל קירשנר. "סביב השולחן ישבו מנהלות לחימה, מפקדות, קצינות מקצועניות".

 

 

תא"ל ניר נזכרת במפגש תא"ליות־אל"מיות שנערך לאחרונה. "דליה דורנר, שופטת בית המשפט העליון בדימוס, נכנסה להרצות לנו, וכשהיא ראתה את ההיקף של עשרות קצינות בדרגות האלה, היא לא האמינה. היא ממש התרגשה לראות את זה".

 

עדיין, בפועל, ראש אכ"א לשעבר, האלופה (במיל') אורנה ברביבאי, היא האלופה היחידה שהייתה בצה"ל והאלופה השנייה לא נראית באופק הקרוב.

 

"זה לא יהיה חריג", מבטיחה ניר. "וזה לא ייעצר רק באלופה באכ"א. יש היום טייסת שהיא סגנית מפקד טייסת בחיל האוויר. תיאורטית, מישהי כמוה יכולה להגיע לתפקיד מפקדת החיל. יהיו לנו עוד הרבה אלופות. נשיאת בית דין לערעורים, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. יש הרבה אפשרויות".

 

"אין שום סיבה שבראש אגף המודיעין במטכ"ל, אגף התכנון או אגף התקשוב, לא תעמוד אישה בדרגת אלוף, אם היא מתאימה לכך מבחינה מקצועית", מסכימה אל"מ בן־אברהם. "אבל כדי שנגיע למצב הזה, צריך שתהיינה מספיק נשים במרחב המיון. צריך להתחיל מלמטה. לגדל ולהצמיח אותן במסלולים הנכונים. צריך מסה קריטית. אמנם זה אולי עתיד שעוד לא נראה לעין, אבל כבר היום המצב שונה לגמרי לעומת מה שהיה כשאני התגייסתי. יש עוד הרבה, דרך ארוכה. לא הגענו לנחלה. מדובר בתהליכים חברתיים ארוכים".

 

"צריך לבנות מודל נכון שיאפשר לנשים לשלב שירות ומשפחה", אומרת תא"ל ניר. "מסלול כזה שעד גיל 27 בערך הן ישרתו בתפקידי שדה, ואחר כך יעברו לביצוע תפקידי מטה ויוכלו ללדת למשל. ככה יהיה להן הרבה יותר אופק לקידום, עם הרקע של תפקידי השטח שהן עשו".

 

השאלה היא אילו תפקידים יהיו פתוחים עבורן.

 

"יש מה שנקרא 'צוות אדום', צוות חשיבה בדיוק לנושא הזה, ורשימת המקצועות הצבאיים נמצאת אצלו כל הזמן על השולחן. השאיפה היא פתיחה של כל המקצועות".

 

"חד־משמעית", מחזקת ניר, "המטרה היא לפתוח לנשים את כל התפקידים אבל זה צריך להיעשות לאט, בצעדים קטנטנים, דרך חוויות של הצלחה, וכמובן כשיש שוויון הזדמנויות צריך גם שוויון חובות, כמו השוואת משך השירות בין נשים לגברים".

 

נשים תוכלנה לשרת בכל התפקידים?

 

תא"ל ניר: "בצבאות זרים זה קורה. צריך ללמוד משם, ולהתאים את זה לאור הסביבה שלנו, כמו למשל העובדה שאצלנו זה צבא חובה, ושם זה צבא מקצועי".

 

תא"ל קירשנר: "לפני הכל, היעד הוא לעמוד במשימה הביטחונית. בכל מקום ששילוב נשים יתרום לכך, זה יהיה. במקום שזה לא יהיה נכון מבחינה מבצעית, זה לא יקרה. יחידות ואמצעי לחימה נבדלים, והשירות בטנקי הצנטוריון לא דומה לשירות בטנק מרכבה סימן 4".

 

תא"ל תשובה: "אבל עובדתית, התשובה היא כן. בחו"ל נשים משרתות למשל כלוחמות בצוללות".

 

כאן זה יהיה בלתי אפשרי בגלל נושא השילוב הראוי.

 

תא"ל ניר: "חיילים שתהיה להם בעיה עם זה, יכולים לשרת בפלוגה מגדרית. בסוף נהיה שם. נשים תהיינה בכל התפקידים. הרי כבר בצוק איתן היו נשים, פראמדיקיות, שנכנסו לעומק השטח. מה ההבדל? אני, כאמא, חוששת באותה מידה לבן או לבת שלי".

 

תא"ל תשובה: "כשמדברים על לפתוח את כל התפקידים לנשים, צריך גם לחשוב הלאה. למשל, מה יקרה במערך המילואים? בשביל הצלחה כזו, שתשמר גם מערך מילואים רחב, חייבים מסה קריטית של נשים, שאני ממש לא בטוחה שיש עדיין. כרגע בעיניי מה שחשוב יותר הוא להצליח במקומות שבהם כבר הוכחה הצלחה. אליהם להכניס עוד ועוד נשים, ולא בהכרח למהר ולרוץ לתפקידים חדשים".

 

מבחינת הפיקוד הבכיר, משוכנעות כל הארבע, העיתוי הנוכחי הוא הטוב ביותר לפעול לקידום נשים.

 

תא"ל תשובה: "הפרגון של הרמטכ"ל הנוכחי, גדי איזנקוט, למגדר הוא מדהים. אני יושבת לצידו בדיוני שיבוצים וחד־משמעית נדהמת מהפתיחות שלו. נדמה שהוא רוצה את זה ופועל לזה יותר מכולם. לקראת דיון בכל תפקיד לשיבוץ הוא שואל כמה נשים מתמודדות? מברר 'את מי לא ראיתי?', 'את הפוטנציאל של מי לא זיהיתי?'. הוא מחפש כל הזמן נשים עם פוטנציאל לקידום. שואל אותי עליהן. ההזדמנות לקידום נשים ולפיתוח השירות שלהן קיימת. מבחינת הפתיחות מצד המפקדים, מעולם לא היינו במצב טוב יותר. אני שומעת את הרמטכ"ל ואת האלופים בדיוני שיבוצים, מדברים על נשים שעושות תפקידים מעוררי הערכה".

 

בכל זאת, אתן מודות שזה לא פשוט לאישה לעשות שירות קבע תובעני כל כך.

 

תא"ל תשובה: "ב־2000, כשנפתחה התמודדות על תפקיד מפקדת פלוגת כוח אדם (המקבילה הימית לקצינת שלישות חטיבתית – י.י, ר.ו) בזירת ים סוף באילת, לקחתי את שני ילדיי, רז שהייתה בת שש ועומר שהיה רק בן שנתיים ועברתי איתם לגור באילת. בעלי נשאר לגור ולעבוד בתל־אביב. זה לא פשוט לנהל כך משפחה, לישון לבד בכל לילה, להיפגש רק בסופי שבוע. אבל שנינו מאוד רצינו שזה יצליח, והשנתיים שתוכננו לי שם התמשכו לארבע שנים. בנאום הפרידה שלי מחיל הים, כשעברתי לאכ"א, הודיתי לניסים, בעלי. התנצלתי בפניו על רגעי הבדידות הרבים, על כך שלא הייתי שם כשהיה צריך אותי, ואמרתי לו שכל הקידום שלי לא היה מתאפשר בלעדיו".

 

 

כולן מתארות מעטפת תומכת שסייעה להן במסלול השירות התובעני. "בן הזוג שלי גידל, הסבתות, מטפלות, בייביסיטריות. זה אפשרי", נזכרת תא"ל בן־אברהם. "אבא של ילדיי הוא רופא שבמקביל אליי עשה גם הוא קריירה מדהימה, וגם עבד סביב השעון קשה מאוד, ועובדה שזה הצליח. אישה יכולה להגיע לתפקידים המשמעותיים ביותר גם כשבעלה מפתח קריירה והם מגדלים ילדים. שאלת המגדר כבר לא משמעותית. היום הרי גם גברים יוצאים לחופשת לידה והצבא מאפשר ומכבד את זה. כשהתגייסתי, לפני כמעט 30 שנה, לחשוב שגבר ייצא לחופשת לידה? זה היה הזוי. עכשיו משרת אצלי קצין שאשתו ילדה והוא יוצא לחופשת לידה וזה מקובל לגמרי".

 

"התנאים היום הרבה יותר קלים", אומרת תא"ל קירשנר. "בתקופתנו לא היו טלפונים ניידים".

 

"נכון", ממשיכה אותה תא"ל תשובה. "היום יש סקייפ. אין בעיה לראות ולדבר אחד עם השני מתי שרוצים, מאילת, מחיפה".

 

ככל ששילוב הנשים יגבר, זה לא יעלה את מספר מקרי ההטרדות המיניות?

 

"דווקא ביחידות המעורבות יש פחות אירועים של הטרדות", נזעקת תא"ל קירשנר. "כשמשרתים כשווים, כתף אל כתף, ההתייחסות היא אחרת".

 

"הטרדות מיניות זו תופעה חברתית, ובצה"ל מטפלים בה טוב יותר מאשר במערכות אחרות", קובעת היוהל"ם ניר. "בכל יחידה בצה"ל יש ממונה מטעם היוהל"ם. אמות המידה של ההתייחסות לתופעה הזו הן מחמירות יותר, כי החיילות האלה מגויסות מתוקף החוק, ואנחנו חייבים להעניק להן סביבה מוגנת ובטוחה לחלוטין. אלה הילדות שלנו. יצאנו למלחמה בנושא הזה, כולל בקיום יחסים בהסכמה כאשר מדובר ביחסי מרות".

 

"בנושא הזה אין תחום אפור", מבהירה תא"ל תשובה. "אסור שיהיו ספקות או אפשרויות לפרשנות. החוקים צריכים להיות חדים. שחור או לבן, ולכן הטיפול שלנו בכל מקרה שכזה הוא ענייני, ולא חשוב אם מדובר באופק בוכריס או בקצין בדרגת סגן־אלוף או בדרגת סגן. הטיפול הוא זהה: השעיה, פגיעה בשכר, לצד חקירה שבסופה יהיה או לא יהיה כתב אישום. בוועדות להתרת חוזים בראשותי יש בנושא הזה אפס סבלנות. אנשים בני 73 מאבדים הכל. המסר שלנו כבר מחלחל. אצל אנשי הקבע המובהק התופעה הזו כבר פחותה. הם מבינים שיש להם מה להפסיד. זו תופעה שמתרחשת יותר בשירות החובה ובשירות הקבע הראשוני".

 

יש גם את מה שמכונה בצה"ל 'אפקט בוכריס': יותר ויותר קצינים בכירים שמבקשים דווקא פקידים ולא פקידות.

 

תא"ל קירשנר: "אני יכולה להגיד שהיום חיילות וקצינות מרגישות מוגנות בצה"ל, מרגישות שמתייחסים אליהן בכבוד. אם יש מפקדים שחוששים להתפתות, מצידי שיעבדו עם דלתות פתוחות".

 

ומתי יגיע השלב שכבר לא יהיה צורך לכתוב על נשים שהגיעו לדרגה כזו או אחרת?

 

תא"ל ניר: "אני מאמינה שכמו שהשתפרנו בשלושת העשורים האחרונים, תוך שניים או שלושה עשורים קדימה דרג של תתי־אלופות ושל אלופות יהיה טריוויאלי לגמרי".

 

תא"ל בן־אברהם ותא"ל תשובה טוענות שתיהן שהתלבטו ארוכות האם לקחת חלק בכתבה, בדיוק מהסיבה הזו. "חשבתי לעצמי 'למה בעצם אני צריכה את זה?'", מספרת תא"ל תשובה. "ואז החלטתי שאעשה זאת לטובת אותה סגן או סרן שמשרתות אצלי, שיראו שזה אפשרי. שלא יחשבו כמו שאני חשבתי רק לפני שש שנים, שכבר אין לי אופק וסיכוי לקידום".

 

"אני מקפידה להרצות או להתראיין רק בהיבטים המקצועיים שלי, כצנזורית", מוסיפה תא"ל בן־אברהם. "בעיניי זה מובן מאליו שצריך לראות אותנו בפן המקצועי שלנו ולא בפן המגדרי, וזו ההוכחה שאנחנו לא שונות. לא חשבתי שזה נכון להשתתף בכתבה כזו, שמנציחה דווקא את נושא המגדר. אבל למרות שלרבים בצה"ל זה כבר ברור מאליו שכל אחת מאיתנו היא מומחית תוכן בתחומה, עדיין מדובר בנושא שהוא בהתהוות, וגם את מה שכבר מובן מאליו, עדיין חשוב וצריך להגיד".

 

"אנחנו עוסקים כאן בתהליכים של שנים. תהליכים שלוקחים זמן, אבל קורים. לא רק בצבא, אלא גם במערכות אחרות. נשים מגיעות לצמרת הפירמידה בתחומי המשפט, הכלכלה, החינוך. זה תהליך חברתי, והצבא הוא הרי בבואה של החברה. יש לי שלושה ילדים: בן שנמצא בדיוק עכשיו בשירות מילואים פעיל, בן שנמצא בשירות סדיר, ובת, תלמידת כיתה י', שנמצאת בתהליכים לקראת גיוס ורוצה להיות לוחמת. לה בטוח שיהיה יותר קל מאשר לי היה כשאני התגייסתי. אצלה זה יהיה טבעי". •