שמעון היקר,
הייתה לי הזכות לפגוש אותך בפעם האחרונה לפני כשלושה שבועות בכנס בינלאומי גדול באיטליה אשר בו הופעת. כמו תמיד, היית צלול וחד, נשאת את נאומך במשך 40 דקות, בלי נייר, בלי שקפים, בקולך השלו והבטוח כשעיני כל נשואות אליך, ניתחת את המציאות, התווית, החזון וגזרת פעולות נדרשות וחיברת חלום למציאות.
מאוחר יותר, ישבנו יחד. דיברת איתי על רעיונות גדולים שאפשר ליישם ב-10 השנים הבאות, רעיונות שיכולים לייצר עתיד חדש וטוב יותר בתחומים משמעותיים לכולנו. גם בטיסה חזרה לישראל, המשכת לדון ללא לאות, בכול מה שצריך לבצע, בטווח המיידי ובשנים הקרובות כדי להוציא לפועל מהלכים גדולים ולהפוך חזון למציאות.
אף פעם לא הפסקת לחלום על עתיד טוב יותר לילדינו, ולכולנו בארץ שלנו, ועסקת באופן בלתי פוסק במימוש החזון שלך,במקרים רבים כנגד כול הסיכויים וכנגד רבים שאמרו לך שלא לנסות.
בכל תחום בו עסקת, הלכת באופן עיקש אך לא עיוור בדרך שלך , אף פעם לא בדרך הקלה או המקובלת. סללת דרכים חדשות והוכחת לכולנו פעם אחרי פעם, שהכול אפשרי והבלתי יאומן גם הוא יכול להתרחש.
היית מנהיג דגול במלוא מובן המילה. שייך לדור הנפילים שהקימו את ארצנו, עסקו בבנייתה, בחיזוקה ונלחמו לאורך כל הדרך כדי לחזק את בטחונה ולשמר את הזהות ואת הייחודיות שלנו.
היום הזה, כולנו מצדיעים לך ונפרדים ממך בכאב גדול. היה שלום איש ענק. תחסר לנו מאוד.
ארז ויגודמן