רופאו של פרס: "הוא כתב במפורט איך הוא רוצה למות, איזה טיפול יקבל ואיזה לא"
ד"ר שלמה שגב מבית החולים שיבא מספר כי פרס מילא טופס הקובע לפרטי פרטים איזה טיפל יקבל ומאיזה יש להימנע. "הוא רצה למות בכבוד וכך אמליץ לכל אחד"
ד"ר איתי גל
פורסם: 29.09.16, 17:21
האיש שקבע איך יחיה ואיך ימות: שמעון פרס ז"ל מילא במפורט טופס שבו קבע באופן מדויק כיצד ייראו הימים והשעות האחרונים בחייו. הרופא שטיפל בו סיפר: "הוא רצה למות בכבוד, בלי לאבד צלם אנוש, וקבע איך זה יקרה".
פרס ז"ל אושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים שיבא, לאחר שלקה בשבץ מוחי. בדיקות ה-CT שנערכו לו הראו כי המדובר בשבץ מוחי מדמם. הוא הונשם, ולרגע הייתה תקווה כי מצבו משתפר. אלא שהניסיונות לגמול אותו ממכשיר ההנשמה לא צלחו, ואתמול (ד') הוא הלך לעולמו לפנות בוקר.
לא הייתה זו קביעת הרופאים או משפחתו: פרס עצמו הוא זה שבחר כיצד יטופל ומתי יש להניח לו לסיים את חייו. הוא פנה לעמותת "ליל"ך" ומילא טפסים רפואיים מפורטים, שבהם נקבע בכל סיטואציה אפשרית, כיצד יש לטפל בו.
ד"ר שלמה שגב. "מצב של צמח עם צינור בקנה הנשימה, הוא לא חיים. זהו מצב של חוסר אונים, של סבל" ( )
"הטפסים הקלו על המשפחה בהחלטתה"
ד"ר שלמה שגב, מנהל המכון לסקר רפואי בשיבא שגם טיפל בפרס, סיפר: "לא היו בטפסים של פרס שום הערות בצד. הכל היה מאוד מוגדר. למשל, מה לעשות אם תהיה פגיעה מוחית בלתי הפיכה או במצבים של דמנציה כמו אלצהיימר. הוא קבע עד רמת ההנשמה איזה תרופות יקבל ואיזה לא. האם יחובר לצינור הזנה בזונדה, ואף מתי יש לתת אנטיביוטיקה ומתי לא"."הטפסים הללו מאוד הקלו על הרופאים ועל המשפחה ולמעשה לא היו הרבה התלבטויות", משחזר ד"ר שגב, "כמובן שבתחילה כשהייתה תקווה שהוא ייצא מזה, המשפחה ביקשה להמתין עם כל החלטה. אולם משהתברר כי אין סיכוי שיתעורר, היה ברור לכל שממלאים את בקשתו האחרונה ומניחים לו לסיים את חייו".
כמה מהמטופלים בישראל ממלאים טופס שכזה?
"כ-30 אלף איש חתומים על הטופס הזה שמאפשר המתת חסד פסיבית במקרה שבו אין סיכוי להתאושש. ברור שזה מספר זעום ביותר, מתוך אוכלוסיה של 8 מיליון ישראלים. במרבית המקרים, יש בעיה גדולה הן לצוות הרפואי והן למשפחה שכואבת את הסבל של האדם שנוטה למות".
מה הרופאים עושים במקרים כאלה?
"הרופאים לומדים להציל חיים, ולא להרוג. אף אחד לא מלמד את הרופאים לסיים חיים. וזה מה שהרופאים עושים – נלחמים על החיים. גם כשהמשפחה מבקשת לשמור על כבודו של האדם ולא להחיותו, הרופא הממוצע לא יעשה זאת, הן משום שזה בניגוד לחוק, והן משום שזה בניגוד לערכיות ולתפיסה של הרופא. אין זה תפקידו של הרופא להחליט לסיים את חייו של מישהו. אני לא מכיר אף מחלקה בבית חולים בארץ, ששם הורגים מטופלים".
טופס כזה שבו אתה קובע איך למות די מפחיד.
ד"ר שגב: "מהסיבה הזו, הטופס כל כך מפורט לפרטי פרטים, חותמים עליו שני עדים, ורופא חייב לעבור איתך סעיף סעיף, להסביר לך את הסיטואציה ולדון איתך עליה, כדי שתגיע להחלטה המדויקת כיצד על הרופאים לטפל בך. כשאני עובר על המטופלים שלי על טופס כזה, הם תחילה נבהלים, בהתחלה מסרבים לחתום על אף סעיף. אבל אז הם מתחילים להפנים את הדברים, להסכים עליהם מה שגורם אצלם לאנחת רווחה".
מה אתה באופן אישי תבחר לעשות במקרה כזה?
"אני באופן אישי מתכוון למלא את הטופס של אגודת ליל"ך, וכך גם אני ממליץ למשפחתי לקרוביי ולמטופליי. מצב של צמח או מצב שבו תקוע צינור בקנה הנשימה, הוא לא חיים. זהו מצב של חוסר אונים, של סבל, ושל נטל על המשפחה. צריך לדעת כיצד להיפרד מהעולם".
אזרחים עוברים מול ארונו של פרס:
