קפטן בריאן מאסט מסתער על יעדו הבא: בית הנבחרים

None

לאורך הנסיעה אל מטה הקמפיין שלו מתנוססים שלטי חוצות עם תמונותיו.

בחלקן הוא לבוש במדי צבא ארה"ב, בחלקן הוא עומד כשרגלי הפרוטזה מבצבצות מבעד למכנסיו הקצרים.

 

שש שנים אחרי פציעתו באפגניסטן ושבוע לאחר שזכה בפריימריז הרפובליקנים בפורט פירס המחוז ה-18 של פלורידה לבית הנבחרים האמריקאי, פגשנו את בריאן מאסט (35) במטה הבחירות הצנוע שלו. המטה שהוא למעשה משרד קטן בסך הכל שלושה חדרים ומספר צעירים חדורי אמונה המאכלסים אותו, מעיד שעל אף האמצעים הדלים התקווה גדולה. לצד פוסטרים, עלונים, מדבקות וסיכות של מסע הקמפיין, מונחים במקום של כבוד עיטורי הגבורה ואותות הכבוד שקיבל עקב לחימתו באפגניסטן עם היחידה לסילוק פצצות של צבא ארה"ב, במהלכה נפצע בידו ב-2010 ואיבד את שתי רגליו.

 

בשנת 2006 הכיר בפאלם ביץ' את בריאנה, שהייתה מלצרית במסעדה מקומית בה הרבה לסעוד. "ידעתי כמעט מהמפגש הראשון שלנו שהיא תהיה אשתי ומאז אותו מפגש ועד היום היא מלווה אותי בצמידות". לזוג, אשר הקים את ביתו בדרום מזרח פלורידה (פאלם ביץ'), שלושה ילדים: מגנום (6), מווריק (4) ומדלין (1), אותם הוא מגדיר כשובבים המחזירים לו על כל הצרות שגרם הוא להוריו בילדותו.

 

הריאיון עמו התנהל באווירה נינוחה, תוך כדי שהוא משחיל מידי פעם מילים בעברית, אותן הוא זוכר מהשבועות אותם בילה בארץ כשהתנדב לשירות בצבא ההגנה לישראל. המדובר באדם רהוט וחכם מחד גיסא, לא לשווא למד באוניברסיטת הרווארד היוקרתית, ואדם רגיש ואמפתי מאידך, כאשר במהלך הריאיון אף הזיל דמעה, כשנשאל על משמעות הצמידים אותם הוא עונד לזכר חבריו ליחידה, שנהרגו בקרב. הוא איש של עקרונות, עם ראש פתוח, פטריוט אמיתי, אוהב ישראל. גישתו לחיים, כמו גם למרוץ לקונגרס, היא של אדם חדור אמונה וממוקד מטרה, שמוכן להילחם עד להשגת היעד שלו.

 

 

מאסט גדל בבית של אנשי צבא. אביו ודודיו שירתו בצבא ארה"ב, ובשנת 2000, בהיותו כבן 20, במהלך שהיה מבחינתו טבעי, התגייס לצבא ארה"ב לשירות שארך 12 שנים, בהם שירת במפקדת פעולות מיוחדות כמומחה לפירוק פצצות, (המקבילה ליחידת "יהל"ם" בצה"ל).

 

ב-19 בספטמבר 2010, במהלך השירות בקנדהאר שבדרום אפגניסטן, "הובלתי את הצוות שלי תחת אש צלפים ופיניתי צירים לכיוון האזור בו הפעולה הייתה אמורה להתבצע". הוא משחזר את הלילה שבו השתנו חייו. "הגענו לאזור שנראה לי חשוד וחשבתי לעצמי שאילו הייתי טרוריסט, זה מקום שהייתי מטמין בו מטען. חיפשתי ולא ראיתי חוטים או חיבורים או משהו שמוביל למטען, ולכן אישרתי לכוח להמשיך בכיוון. אחד החיילים מעד, וכשחזרתי כדי לעזור לו להתרומם, המטען התפוצץ תחת רגליי. אני ממש זוכר את הרגע הזה. אני זוכר שנזרקתי באוויר ואת כמות האבק האדירה שהתעופפה כשנחתתי על הקרקע. אני זוכר כאב אדיר ואת ההבנה שאיני מצליח לעמוד על הרגליים. האוזנייה שלי נשארה מחוברת בתוך האוזן ודרכה שמעתי את החיילים שלי מדברים על כך שנפגעתי. הם הגישו לי עזרה ראשונה. אני זוכר עד היום את הכאב העז כשקשרו חזק ככל האפשר את חוסמי העורקים על מה שנותר מהרגליים שלי. הם הצילו אותי."

 

בפעם הבאה שהתעורר, הוא היה בבית החולים הצבאי "וולטר ריד" שבוושינגטון הבירה, שם עבר סדרת ניתוחים. "אין בי טיפת חרטה לגבי שירותי הצבאי, כי זה יצר עבורי הזדמנויות להציל חברים לנשק", הוא מספר. "כבר בבית החולים הבנתי שהיעד הבא שלי הוא להשתקם ולחזור לחיים".

 

בריאן מסביר, "בעודי במיטת בית החולים החלטתי שארוץ לקונגרס. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתרומה שלי למדינה הסתיימה בעקבות הפציעה שלי. כעבור חודשיים בשיקום בבית החולים הבטתי באשתי, שאחזה בבננו הבכור שהיה אז בן חצי שנה, ואמרתי לה שאני חייב להיות דמות חיובית לילדנו ושהחלטתי לרוץ לבחירות לבית הנבחרים האמריקאי."

 

 

מהיכן נובע הקשר המיוחד שלך עם ישראל?

"בבית בו גדלתי וגם בכנסייה שלי תמיד דובר על כך שצריך לתמוך בישראל". הוא מסביר על הקשר המיוחד שלו עם המדינה הקטנה בצדו השני של העולם. "כשהתבגרתי ולמדתי באוניברסיטת הרווארד, נתקלתי בהפגנה פרו-פלסטינית ואנטי-ישראלית. היה זה קיץ 2014, בעיצומו של מבצע "צוק איתן". מכיוון שאני איש צבא, המפגינים הפנו את זעמם כלפיי. באותו רגע הבנתי שארה"ב וישראל מייצגות בפני העולם את אותם ערכים של חירות, דמוקרטיה וזכויות אדם. ישראל היא בת הברית הגדולה ביותר של ארה"ב והיחידה באזור המזרח התיכון. הבנתי שלא מדובר בעוד מדינה שקודחת ומוציאה נוזל שחור מן האדמה, אלא מכלכלת את עצמה בעצמאות מלאה. בראשי תרגמתי את הרגע הזה של ההפגנה בבוסטון, כמשהו שמצריך ממני להביע איכשהו תמיכה בישראל, באופן מוחשי ומעשי".

 

כששב לפלורידה דיבר עם אשתו, ואחר כך עם נציגי הקונסוליה הישראלית. "חיפשתי לעשות משהו משמעותי, ובהיותי איש צבא קיוויתי לעשות משהו במסגרת צבאית. מצאתי את תכנית "שר-אל", שמביאה מתנדבים מעשרות מדינות בעולם להתנדבות של כחודש בבסיסי צה"ל ועשיתי את דרכי לשם". הוא שובץ לבסיס הלוגיסטיקה בתל השומר ועסק באריזת ערכות רפואיות. על אף נכותו הגופנית, הוא לא נרתע ממשימות פיזיות של העמסת הציוד. בעיניו עבודה זו של האנשים שמשרתים בעורף חשובה ביותר, מכיוון שהיא מאפשרת לאנשים בחזית לעשות את מלאכתם.

 

 

"תקופת ההתנדבות שלי בצה"ל בינואר 2015 הייתה נפלאה", הוא נזכר. "זה התחיל בקבלת פנים שחיממה את ליבי. עם הנחיתה בשדה התעופה קיבלו אותי עיתונאים רבים, ואני זוכר שצחקתי מכותרות העיתונים, בהם כתבו 'קפטן אמריקה מתגייס לצה"ל'. "חוויית השירות שלי הייתה מעולה והזדמן לי לספר לחיילים ולמי שמכין את הערכות האלה שחיי ניצלו בזכות ערכות זהות, ושתרומתם חיונית לחיילים שנמצאים בשטח. בגלל קבלת הפנים המתוקשרת שלי ביקרו אותי חיילים רבים מיחידת "יהל"ם", מהצנחנים, וחיילים ממגוון חילות נוספים. פגשתי אנשים נפלאים, חלקם הפכו לחברים לחיים ואני שומר איתם על קשר טוב. מרוב מבקרים, נראה לי שבבסיס שמחו כאשר סוף-סוף עזבתי וכולם יכלו לחזור לשגרה", הוא צוחק. "במהלך ההתנדבות שלי בצה"ל התארחתי אצל משפחות לארוחות שבת וגיליתי שכל משפחה מחכה שבן או בת משפחה ישובו הביתה מהשירות הצבאי. כאב לשלושה ילדים, אני מצד אחד מאוד מקווה שילדיי ישרתו בצבא, כי ברור לי שזה הפך אותי לאדם טוב יותר, אך מצד שני, החשש לאבד ילד הינו הפחד הגדול ביותר שלי כהורה. מכיוון שהשירות הצבאי בישראל הינו שירות חובה, כל הורה במדינה חווה חשש זה."

 

"במהלך שהותי בישראל ביקרתי ב"בית הלוחם" בתל אביב וברגע אחד נוצר קשר המאחד בין כולנו, שוחחתי עם נכי צה"ל, שיחקנו יחד כדורסל-כיסאות גלגלים וזו הייתה חוויה מדהימה עבורי. אחת החברויות המיוחדות, נרקמה עם סרן זיו שילון, קצין צה"ל שאיבד את ידו בפיצוץ בעזה בשנת 2013. בשנה שעברה שנינו היינו 'מר יולי' במשותף בלוח השנה של ארגון ידידי צה"ל בארה"ב". מאסט מאמין שיש דמיון בין חיילי שני הצבאות. "כשאמריקאי או ישראלי יוצאים לשדה הקרב, אנו עושים זאת לא מתוך שנאה לאויב אלא מתוך אהבה לעמנו והגנה על מולדתנו". אני מאמין בכל ליבי שאזרחי ישראל הינם רודפי שלום ומייחלים לשלום אמתי עם שכנותיהם. "היה לי לכבוד ללבוש את מדי צה"ל ולשאת תג זה, כולל במרוץ שלי לקונגרס, מכיוון שאני יודע שישראל וארה"ב מאמינות באותם ערכים".

 

 

כיצד אתה מחובר לארגונים יהודיים ולראשי הקהילה הישראלית בדרום פלורידה?

הקהילה הפרו-ישראלית והיהודית בדרום פלורידה מחבקת את מאסט בחום. בתי כנסת משתפים את הסיפור האישי שלו, הוא נאם פעמים רבות בפני ארגונים כמו ארגון ידידי צה"ל בארה"ב, ויצ"ו, אייפאק, קואליציית הרפובליקנים היהודים, "פרלמנט הריביירה", ועוד. הוא היה אורח הכבוד בחנוכת סניף ידידי "בית הלוחם" במיאמי בנוכחות השגריר דניס רוס, שם עזר לגייס תרומות למען פרויקט "בית הלוחם" באשדוד.

 

"תמיד הרגשתי שמקבלים אותי בחיבה ובאהדה, מכיוון שנסעתי לישראל כשגריר של רצון טוב", הוא אומר. "נכון שגורל מדינת ישראל לא היה בידיי, אבל הבעתי את התמיכה שלי, וזה משמעותי עבור אנשים רבים. כבר הוכחתי שאני לא רק מדבר על עמידה לצד ישראל או כותב מסר תמיכה בפייסבוק, אלא מראה את תמיכתי בפועל. זו האמת שלי". אני גאה גם בתמיכה שאני מקבל מארגונים כגון "נוצרים מאוחדים למען ישראל".

 

מהו המסר שאתה מעוניין להעביר למצביעים האמריקאים בישראל ולמצביעים הישראלים בפלורידה?

"אני מעוניין להעביר את המסר שאני גאה מאוד על עבודת הכפיים שעשיתי למען ישראל. אני מאמין שכאנשי אופי אנו מחפשים לתת מעצמנו למען מטרות שחשובות לנו, אנו עושים כל שאנו יכולים בתחום וכשמסיימים, לא פוסקים בעשייה אלא ממשיכים למטרה הראויה הבאה שנתמסר אליה. זהו דבר שמאוד מאפיין אמריקאים וישראלים – אנו לעולם לא מפסיקים. אנו עוזבים הכל כדי להגיש עזרה לאחרים בשעת הצורך. זהו מה שאנו מייצגים בפני העולם, ללא קשר לעובדה כיצד אחרים מנסים לפגוע בנו. המעשים שלנו מדברים בעד עצמם הרבה יותר ממילים.

 

 

אם וכאשר ייבחר לקונגרס, מאסט מתכוון להמשיך לתמוך בישראל ולפעול נגד כל מי שמנסה לפגוע בה, כמו תנועת החרם ה- BDS. "לעולם לא אסבול את זה", הוא אומר. "אני מאמין שכל מי שמחרים את ישראל צריך לצפות שארה"ב תחרים אותו. אני חושב שזה ארגון נוראי ואתם יכולים לסמוך עליי שאהיה בראש הקוראים לחקיקה שתוודא שהם לא יצליחו לפעול בארה"ב". לישראל מגיע שנתמוך בה ואני מתכוון לפעול במגוון תחומים, כמו: תמיכה בתחום הביטחון, ושיתופי פעולה צבאיים וטכנולוגיים, המחזקים את ארה"ב ואת ישראל. הוא מבטיח לתמוך בהמשך הענקת הסיוע הכספי של ארה"ב ומציאת מסלולים שיאפשרו צעידה קדימה ביחד כדי לוודא שאיראן לא תתקדם במאמצי החימוש שלה.

 

מה דעתך על הסכם הגרעין עם איראן?

"אילו הייתה לי אפשרות בחירה, כמובן שהייתי מצביע נגד, בעיקר לאור מה שאני יודע מניסיון אישי על פעילויותיה של איראן. אין ספק שחיזוק איראן לא הופך את אמריקה למקום בטוח יותר. לי יש אחריות כלפי אזרחי ארה"ב וזהו נושא חשוב מאוד במרוץ שלי. המטען שבגללו אני נפצעתי הורכב בסיוע איראני ולכן דווקא אני מבין מנקודה אישית מאוד את הסכנה של הברית עם איראן. חבריי נהרגו בעקבות הפצצות האלה."

 

לאחרונה אושר הסכם הסיוע של ארה"ב לישראל. הנשיא אובמה התנה הסכם זה בכך שלא יהיה ניתן לבקש סיוע נוסף מחברי קונגרס. מה דעתך בנושא?

"כמובן שאתמוך בהמשך הענקת הסיוע הכספי של ארה"ב לישראל. אני שמח על כך שהוחלט להתקדם עם ההסכם ושהוא הורחב ל-3.8 מיליארד דולר בשנה. יחד עם זאת, אני צופה שלאורך השנים יהיה צורך בהגדלה של תכנית הסיוע לאור פעילויותיה האחרונות של איראן המסכנות את שאר העולם ובמיוחד את המזרח התיכון. ייתכן וזה יצריך סיוע כספי נוסף, מעל ומעבר לסכום שצוין בהסכם היות וישראל היא המגן הגדול ביותר באזור. בהקשר הזה, אני אשתף בכל מקום שאוכל את המסר של ההתנסויות השונות שעברתי בישראל".

 

מה דעתך על מדיניות אובמה והילרי כלפי ישראל?

אני חושב שהמדיניות של אובמה ושל הילארי קלינטון כלפי ישראל נחלה כישלון חרוץ. הם בחרו ליצור בריתות מסוכנות עם מדינות כמו איראן. "אני מאמין שאנחנו צריכים לעבוד על מנת לתקן את היחסים האלה ולהתרחק מיחסים בעייתיים. "כרפובליקני לא מפליא שהוא מטיל את האחריות למתח הנוכחי ביחסים בין המדינות ובעיקר בין הנשיא אובמה לבין ראש הממשלה נתניהו על התנהלות הממשל הדמוקרטי. על נאומו של נתניהו בפני הקונגרס שהעכיר את האווירה בין המנהיגים, הוא אומר: "אני מריע לנתניהו ושמח על כך שקיבל את ההזמנה והגיע לנאום בפני הקונגרס".

 

כמועמד לקונגרס וכלוחם, מה לדעתך צריך לעשות כדי להביס את דאעש?

"אנחנו צריכים לוודא שהם מנותקים לחלוטין. אנחנו כעם עדיין לא קיבלנו החלטה קולקטיבית להשמיד את דאעש לחלוטין. עד שלא נכיר בכך, לא נצליח במשימה. בכל אירועי הטרור שקרו באמריקה וברחבי העולם בשנים האחרונות, לכולם חוט מקשר אחד והוא הטרור האסלאמי".

 

לפני כמה חודשים התרחש כאן בפלורידה הפיגוע הנורא במועדון באורלנדו. האם אמריקה עושה כל מה שצריך כדי להילחם בטרור?

תמיד אפשר לעשות יותר, זו עובדה. אפשר לשפר את התוכניות בסוכנויות הפדראליות, יותר בטחון, יותר עשייה מסביב לגלובוס כדי להרוס מהשורש ארגוני טרור כמו דאעש. ישנם שני ציטוטים של הנשיא לשעבר רונאלד רייגן אשר מהדהדים בראשי תמיד:

"האויבים של השלום, אלה שהם יריבים פוטנציאליים, הם יזכרו ששלום הוא השאיפה הגבוהה ביותר של העם האמריקאי. אנו ננהל משא ומתן והקרבות למענו, אך לא ניכנע למענו, לא עכשיו ולעולם לא."

וכן: "הדרך היחידה להשיג שלום היא על ידי כך שנגרום לאויבים שלנו להיכנע".

 

מה עמדתך בנושא נשיאת כלי נשק לשימוש אישי?

"זהו אחד התנאים הטובים ביותר בחוקה של ארה"ב. המדובר במערכת של זכויות שהמדינה מגנה עליהם למען האזרח, שזכותו להגן על עצמו".

 

מה עמדתך בנוגע לספורטאים שאינם עומדים בהמנון הלאומי?

"החוק הראשון בחוקתנו הינו חופש הדיבור, ואני מכבד את החוק. אולם, זה פוגע בי אישית כשמישהו לא עומד בשעת ניגון ההמנון. אנו מדינה מאוחדת ברובה ומייצגת דברים מדהימים ברחבי העולם. המוטו שלי הוא להתמקד בדברים הטובים ולא בדברים השליליים".

 

 

כיצד אתה מתמודד עם הנכות שלך?

"אלה החיים. לכולנו יש משהו משותף – האתגרים שניצבים בדרכנו. אך לא האתגרים הם מה שמגדירים אותנו, אלא כיצד אנו מתמודדים עם אתגרים אלה. האם האתגרים מביסים אותנו או הופכים אותנו לחזקים יותר?"

 

האם אתה עוסק בפעילות ספורטיבית?

"הקמפיין שלי לקונגרס מצריך הרבה מאוד שעות עבודה ביום ולצערי אינני מספיק לעסוק בפעילות ספורטיבית כפי שנהגתי לעשות לפני מסע הבחירות. פעם הייתי מתעמל בחדר כושר כל יום ובכל ערב נהגתי באופני-ידיים, אך זה כבר לא מתאפשר לי. אני עדיין עושה הליכות של חמישה ועשרה קילומטרים כשמתאפשר לי".

 

יש לך תכנית בריאות נפש מיוחדת לחיילים וותיקים, אתה יכול בבקשה לחלוק אותה אתנו ולפרט?

"כיום חיילים וותיקים מקבלים טיפול רפואי באמצעות גוף ממשלתי – המשרד לענייני חיילים וותיקים, שהינו גוף הפועל בצורה סבירה, אך עם לא מעט ביורוקרטיה. אני רוצה לוודא שכל חייל וותיק יזכה לקבל שירות רפואי מהטובים שיש, כולל רופאים פרטיים. התוכנית שאני מציע תאפשר לכל חייל וותיק לקבל טיפול פרטי וממשלתי על פי בחירה, ולמעשה הגוף הממשלתי יצטרך להתחרות, בדיוק כמו הסקטור הפרטי, על הלקוחות-החיילים הוותיקים, ובכך החיילים הוותיקים יקבלו מוצר ושירות יותר איכותי".

 

כיצד אתה מגיב לנתון הנוראי שבכל יום מתאבדים כ- 22 חיילים וותיקים?

"נתון זה משפיע עליי באופן אישי. אני אחד הבודדים ברי המזל ששבו מהלחימה ללא שדים וצלקות, אלא בשלום עם מה שקרה בשדה הקרב. אך זהו אינו המצב אצל מרבית החיילים הוותיקים. יש לי הרבה חברים שמתקשרים אליי ומספרים על מחשבות אובדניות, ולצערי יש לי גם חברים לנשק שהתאבדו. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא להיפטר מהסטיגמה".

 

מדוע בחרת במפלגה הרפובליקנית?

"מבחינתי לא הייתה שאלה ולא היה לי ספק כלשהו. המפלגה הרפובליקנית חרתה על דגלה את היכולות האישיות של האדם, במטרה לרתום ולמקסם אותן. כולנו ניצבים בפני אתגרים במהלך חיינו, המזל שלנו ושל העולם אליו נולדנו אינם בשליטתנו. אבל בכך שנולדנו בארצות הברית, נולדנו לתוך הזדמנות, והמפלגה הרפובליקנית דורשת שנמקסם את ההזדמנות הזאת".

 

מה אתה חושב על ההתבטאויות השנויות במחלוקת של טראמפ?

"דונלד טראמפ, מדבר בעד עצמו. אני תומך בו כנשיא הבא של ארצות הברית. ישנם דברים שהוא אומר שאני מסכים איתם, וישנם דברים שהוא אומר שאיני מסכים איתם. היופי בתהליך הדמוקרטי הוא שניתן לדבר על הכל ולהביע עמדות שונות. לא יצא לי לשוחח עם טראמפ ואני מכיר אותו רק ברמה של לחיצת יד". כשנשאל מאסט, על מקרה ההורים השכולים המוסלמים, שבנם הקצין נהרג בעיראק, השיב: "לא מדובר בעניין על רקע דתי. איני רוצה לראות אף משפחה שכולה עוברת עימות כלשהו. מעמדם כחלק ממשפחת "כוכב הזהב" מעיד על מה שעברו, והקושי שלהם הוא גדול. בנם תרם את חייו בשירות האומה ומגיע להם כבוד."

 

מהיכן מגיעות התרומות למסע הבחירות שלך והאם בין התורמים הגדולים ישנם ישראלים?

"תרומות לקמפיין שלי הגיעו מרחבי הקהילה והמדינה, מאנשים שרוצים לתמוך בי בגלל ההישגים שלי והדרך בה הוכחתי את עצמי עד כה כאדם של מעשים. למרות שאני רץ לייצג את המחוז ה-18 של פלורידה, אני נרגש מהתמיכה הכספית שאני מקבל מאנשים מחוץ לפלורידה כולל ניו יורק, קליפורניה ועוד".

 

מה דעתך על היריב שלך ועל הסיכויים שלך?

"אני חושב שהסיכויים שלי הם פנומנליים. אינני לוקח שום דבר כמובן מאליו ונלחם כאילו שאני האחרון במרוץ. עבדתי קשה כדי לנצח ביתרון כה גדול את הפריימריז שהתרחשו כאן. למתחרה שלי ולי יש רקעים שונים לחלוטין. אני עשיתי כל שביכולתי להגן על המדינה הזו ולהמשיך לעשות למענה, והוא אדם שעשה כל שביכולתו כדי לקחת מן המדינה הזו".

 

מה התוכניות שלך לעתיד? חולם להיות נשיא יום אחד?

"אני מאמין שיש לי את התכונות והיכולות להיות מנהיג ואם ימצאו שאני מתאים לכך, אענה לקריאה. אני משרת את המדינה הזו בכל דרך שאני יכול. אני מאמין שאם משרתים את המדינה, צריך לעשות זאת מבלי לחשוב על הרווח או ההקרבה האישית."

 

מאיפה אתה שואב את הכוחות לעשות כל מה שאתה עושה?

"חלק מהכוחות שלי אני שואב ממשפחתי. בבית שבו גדלתי אבא שלי לא נהג לומר 'אני אוהב אותך'. אנחנו גברים גבריים כאלה., בפעם הראשונה שאבא שלי בא לבקר אותי בבית החולים אחרי הפציעה, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושמח על כך שאני בחיים, ואז המשפט הבא שלו היה שאסור לי לתת לפציעה הזו לשבור אותי, אלא שאני צריך להתאפס מהר ולחזור לעבודה, כי אסור שהילדים שלי יראו אותי יושב בחוסר מעש. המשפט הזה חרוט אצלי בלב. אני חושב שזה אחד הרגעים המכוננים בחיי".

 

כשהוא מדבר על החלק השני שממנו הוא שואב את כוחותיו, הוא מתחיל לדמוע ומספר בהתרגשות על שירותו הצבאי. "בצבא יש כללי על: לעולם אל תבקש מהחיילים שלך לבצע משימה שלא היית מבצע בעצמך, לעולם לא לוותר, בשדה הקרב אל תשאיר חייל שנפל מאחור, שרת בגבורה וללא אנוכיות. אלו לא רק מילים לאנשי צבא. זה מאפס אותך, מקנה לך פרופורציות ומחזיר אותך למקום הנכון".

 

אתה יכול לדמיין היכן היית כיום אילולא היית גיבור אמריקאי?

"אני לא מגדיר את עצמי גיבור אמריקאי. הלכתי לשרת את המדינה שלי, אהבתי את השירות ואין בי חרטה. שירתתי את הערכים שאנו מייצגים בפני העולם: דמוקרטיה, חירות וזכויות אדם. ישראל מקבילה לנו בערכים האלה וזו הסיבה שאנחנו בעלי ברית. אתן את נשמתי האחרונה למען המדינה הזו כי אני מאמין במקום הזה."

 

לאורך כל הריאיון עברה בי המחשבה כי הוא נחוש באמונתו ובמרוץ שלו וכנראה ששם משפחתו "מאסט" על אף שהוא מאוית בצורה שונה מעיד על אופיו, מחויבותו ונחישותו להצליח.

 

את הריאיון הוא חתם באיחולי "שבת שלום ושנה טובה" במבטא אמריקאי כבד ובחיוך רחב.