ברור לי שאתה מתכוון לעצב את דמותך ולמתג אותה, ואולי חושב גם על הימים שאחרי הפרישה, מחוץ למגרשים. אך האמת היא שאיש לא ליקק לך, וכל מה שנכתב עליך בעבר מגיע לך.
אף עיתונאי או כתב, לפחות אלה שאני מכיר, לא התחנף אליך או פירגן לך שלא לצורך. העכברים היחידים שיצאו מחוריהם, לטענתך, נלכדו, או שפשוט אינני מכיר אותם.
ומה הכי מצער בכל הסיפור הזה? שבהתאחדות לכדורגל, הגוף האחראי על הנבחרת, לא גינו את דבריך. לא יושב הראש או מישהו מטעמו - פשוט אף אחד. הותרת המומים גם את אותם בני נוער שרכשו עד העונה שחלפה את החולצה מספר 7 בצהוב, מימי הזוהר שלך במכבי ת"א. גם הם לא האמינו למשמע דבריך, הגסים כל-כך. צר לי עליך, ערן זהבי.