אותה הגברת בשינוי (א)הדרת

השינוי המרענן בהחלפת ארז אדלשטיין היה רק למראית עין, שכן גם הוא היה כנראה מנצח במשחקים האלו שרמי הדר ניצח. אז מה השתנה הלילה ההוא בהיכל? התשובה "שום דבר". אין חדש תחת השמעון, ובמקום להודות בזה שמים עוד פלסטר

מספרים על אישה מאוד מאוד יפה שהייתה יוצאת להרבה דייטים, אבל לא הצליחה למצוא את הגבר הנכון. מה שכן, בכל סוף פגישה הייתה חוזרת לביתה, שם חיכה החתול הנאמן שלה. אחרי אחד הדייטים הזוועתיים, הייתה אותה אישה על סף ייאוש. היא ישבה על מיטתה, ליטפה את החתול הקטן שלה ושאלה: "למה אני לא יכולה למצוא גבר כמוך, שיישאר איתי לא משנה מה". בום. משאלתה הוגשמה והחתול הפך לנסיך מרגש, והם חיו באושר ואושר, עד? עד שעבר עכבר בחדר, אז הנסיך קפץ עליו ואכל אותו בהנאה. האישה הביטה לאט לאט איך הגבר שלה חוזר להיות חתול והבינה כי אנשים יכולים להשתנות פיזית אבל הבתוכו שלהם תמיד נשאר.

 

גם במכבי ת"א זה קורה, אם כי הם עדיין לא הבינו את מוסר ההשכל הזה. השינוי המרענן בהחלפת ארז אדלשטיין היה רק למראית עין, שכן גם הוא היה כנראה מנצח במשחקים האלו שרמי הדר ניצח. אז מה השתנה הלילה ההוא בהיכל? התשובה "שום דבר". אין חדש תחת השמעון, ובמקום להודות בזה שמים עוד פלסטר.

 

 

אגב, גילויי האהדה למאמן החדש רק מרגישים פאטתיים, מן ניסיון לתת לגיטימציה למהלך הזה, מעין ניסיון נוסף לטייח את הבעיות הבאמת גדולות של הקבוצה. בעיות שקשורות אך ורק לשיטת הניהול, גם אם אוברדוביץ' היה על הקווים, בשיטה הזאת הוא היה הולך הביתה מאוד מהר. הגיע הזמן לשינוי.

 

המשחק אתמול מול ברצלונה אולי לא מייצג את הבעיות באופן מוחלט, אבל כן מהווה עוד נדבך בעונה המורכבת של הקבוצה. בואו ניקח את הישראלים לדוגמה. מקל למשל? שחקן שנרדף על ידי מכבי ת"א, הפועל ירושלים וחצי מאירופה, לא משפיע בכלום. פניני לא תורם, אוחיון מבליח מדי פעם משהו. איפה הימים של מיקי ומוטי, של ג'מצ'י וקטש, ואפילו של בורשטיין ושלף, איך יכול להיות שבקבוצה כזאת לישראלים יש אפס השפעה? ותסתכלו על יריבתה, הפועל ירושלים למשל, אליהו בורג מרכזי, בר טימור והלפרין משחקים נהדר. הבסיס חייב להיות שיתוף פעולה בין הזרים לישראלים, אלה מכניסים אותם לתרבות המשחק כאן.

 

אולם, עם זרים בעל שם עולמי כזה, קשה לעשות זאת. עוד דבר שפעם היה שונה במכבי אלו הזרים. בעבר היו מגיעים זרים רעבים, צעירים עולים בעלי רצון לנצח כל הזמן. לא תמיד הגיעו שמות מוכרים, אבל הגיעו שמות שיהיו מוכרים אחרי מכבי. בטח לא חוזים דרקוניים עם שחקן שראה כבר הכל מצסק''א או פנרבחצ'ה, שלא רואה אף אחד ממטר וברגע האמת לא מפריע לו אם הוא קולע 6 או 28. פשוט מביך לראות את זה.

 

מכבי צריכה זרים שרוצים לנצח. אגב, אחד כזה כן יש, קולטון אייברסון. הוא פשוט נהדר. הגיע ככינור שני למאיק צירבס, שצריך להחליף בטריות במהרה, ותפס פיקוד על עמדת הסנטר. הוא שומר נהדר, עושה בית ספר לסנטרים בעל שם עולמי, והוא גם יגיע יום אחד לשם כזה. רואים את זה, יש לו את המוטיבציה והיכולת להצליח.

 

אחזור שנייה לסיפור שהתחלתי איתו, על האישה עם החתול. מכבי נמצאת כרגע במצב הראשוני שלה, בו היא לא מבינה מה לא בסדר איתה ורק ממשיכה לצאת לדייטים. האם צריך לחכות שהיא תגיע למצב של ייאוש כדי להבין שמשהו בפנים לא בסדר? ששום דבר לא ישתנה גם אם מבחוץ יביאו את הזרים הכי נוצצים? עוד כמה משחקים גרועים נראה עד שיבינו שם שהמפתח להצלחה היא ההבנה שמשהו רקוב?