פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בתביעה שהגיש ב-2012 טען האב שקיים ספק גדול בלבו אם הילד הוא אכן בנו. לטענתו, מערכת היחסים בינו לבין האם הייתה מזדמנת וקצרה, והם הכירו כשעבד כנהג משאית ועצר להתרעננות במרכולית שבה עבדה. לדבריו הקשר ביניהם לא היה רציני ובאותה עת הוא התגורר עם אשתו וילדיו.
הגבר הוסיף שכמה שבועות לאחר תחילת הקשר, ובעוד הנתבעת מנהלת קשרים גם עם גברים נוספים, היא נכנסה להיריון. הוא הסביר כי לאחר הלידה רשם את הילד על שמו מאחר שהנתבעת איימה עליו שאם לא יעשה כן - היא תחשוף בפני משפחתו את הרומן. לדבריו הוא והבן נפגשו פעמים בודדות בלבד, והילד לא מכיר אותו כאביו. בנסיבות אלה, סבר, בדיקת הרקמות לא תשפיע עליו ולא תגרום לו נזק.
האם שהתנגדה לבדיקה טענה שהכירה את האב כבר ב-1996, ושגילתה שהוא נשוי עם ילדים רק לאחר הלידה - במסגרת תביעה למזונות ומשמורת שהגישה נגדו. לדבריה, הקשר ביניהם היה ארוך והתנהל לסירוגין עד 2008.
היא הכחישה שקיימה במקביל קשרים עם גברים אחרים, והתעקשה שההיריון היה מתוכנן ובהסכמת התובע. לסיכום טענה שבדיקה גנטית עלולה לערער את המציאות של בנה, לגרום לו לחוסר ודאות ולסבל נפשי מתמשך.
השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה לא השתכנעה מגרסת האב. לדבריה הוא לא הביא ראיה כלשהי לכך שהנתבעת קיימה יחסים עם גברים אחרים בשנים הרלוונטיות, אלא הסתפק בטענה סתמית שלפיה היא הייתה "מדברת בטלפונים".
בנוסף נקבע שהוכח שהאב היה בקשר עם הילד, לפחות בשנים הראשונות, גם אם הקשר היה שטחי. עובדה זו, בצירוף הסכמתו של התובע לרשום אותו כבנו במרשם האוכלוסין, מחלישים את גרסתו.
יתר על כן, הוסיפה השופטת, טענת התובע כי הוא לא האב לא הועלתה בהליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים (המזונות והמשמורת). העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר שהאם פתחה תיק בהוצאה לפועל לגביית המזונות מרמזת על שיקולים זרים וטקטיים.
השופטת ג'בארין כליפה קבעה שחוות הדעת המקצועיות של העובדות הסוציאליות לא מותירות מקום לספק כי ביצוע הבדיקה יפגע עד מאוד בקטין. מהדו"חות עלה כי מדובר בילד סגור וביישן המתמודד עם קשיים רבים והעלאת ספק בעניין האבהות תערער את מצבו הרגשי-נפשי.